שולחן ערוך חושן משפט קמב ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קמב · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נפל הכותל שבין ראובן ושמעון ובנה ראובן הכותל והכניסו לגבול שמעון שטעה שלא היה מכיר מקום הראשון של הכותל אע"פ שסייעו שמעון בבנין לא הוי חזקה להחזיק במה שלקח מגבול שמעון כיון שהיה הסיוע בטעות אבל אם שמעון המסייע מודה שידע שהכניס ראובן בתוך שלו הוי חזקה אע"פ שלא ידע ראובן הבונה וקנה המקום שהכניס לתוך של שמעון מיד:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
כיון שהי' סיוע בטעות. הא דכתב ל' כיון שהי' כו' במילתא דפסיקא ה"ט כיון דאנו ידענו דראובן עצמו בטעות הכניסו שוב אנו מאמינין ג"כ לטענת שמעון שאומר שבטעות סייעו ועפ"ר:
אבל אם שמעון המסייע מודה כו' הוי חזקה כו'. צ"ל דכאן כ"ע מודים דא"צ חזקה כו' וטענה משום דאנן סהדי דמחיל וע"ל סימן קמ"ט סע"ט ובסי' קנ"ג סי"ו:
ש"ך - שפתי כהן
(ג) נפל הכותל כו'. עיין בתשוב' מהר"י לבית לוי סימן ב' דף ט' וסי' כ"ד דף קכ"ט ובתשובת מ"ע סי' מ"ב ובתשובת ן' ל"ב סימן ל"ז וסימן ע"ג ובתשו' ר"מ אלשיך ס"ס י"ד ובתשובת מהרי"ט סי' ק"ב וק"ו ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' שכ"א מדין מחילה בטעות:
באר היטב
(ד) הכותל: עיין בתשובת מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' וסי' כ"ד דף קכ"ט ובתשובת מ"ע סי' מ"ב ובתשובת ן' ל"ב סי' ל"ז וסי' ע"ג ובתשובת ר"מ אלשיך סוף סימן י"ד ובתשובת מהרי"ט סי' ק"ב וק"ו ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' שכ"א מדין מחילה בטעות. ש"ך.
(ה) בטעות: (עיין בהרש"ך ח"ב סי' ר"ח ובהר"י הלוי סי' צ"ז ובתשובה למהר"ש יונה ז"ל סי' ל"ו ובפליטת ב"י סי' כ"ד. כנה"ג).
(ו) חזקה: נ"ל דכאן כ"ע מודים דא"צ חזקת ג' שנים וטענ' משום דאנן סהדי דמחיל וע"ל סימן קמ"ט ס"ט וסי' קנ"ג סט"ז. סמ"ע.
קצות החושן
(א) כיון שהיה הסיוע בטעות בפ' חזקת דף מ"א רב ענן שקל בידקא בארעא דחבריה אזל הדר גידא בארעא דחבריה אתא לקמיה דרב נחמן א"ל זיל הדר כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגידא בהדי א"ל מחילה בטעות הוא את גופך אי הוי ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא הוי יודעת הוא נמי לא ידע ומשמע דאי הוי ידע המסייע אע"פ שהזוכה לא ידע הוי מהני ליה וכמ"ש בטור בשם הר"ר יונה וכן הוא בש"ע לפנינו:
ובנימוקי יוסף ז"ל ושמעינן מהכא דאלו הוי ידע המזכה אע"ג דלא ידע רב ענן שהוא הזוכה קונה ומש"ה לא סגי ליה למימר את ודאי לא הוי ידעת ואע"ג דאמרי' ביבמות פ' ר"ג דף נ"ב העודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה כיון שזוכה גופיה לא ידע פי' הראב"ד ז"ל דשאני הכא דאיכא דעת אחרת מקנה עכ"ל ועמ"ש בסימן ער"ה סק"ד. ונראה בזה לישב קושיות תו' שם ד"ה א"ל מחילה בטעות וז"ל וקשה דבפ' א"נ אמר רב נחמן כו' דהתם משמע דבכ"מ לר"נ מחילה בטעות הוי מחילה והכא סבר ר"ן דלא הוי מחילה וע"ש. ולפמ"ש בהגהת אשר"י שם בפרק א"נ בטעמא דר"נ דסובר מחילה בטעות הוי מחילה אע"ג דקנין בטעות חוזר דהיינו משום שהממון תחת ידו יש כח בידו לחזור כיון דבטעות הקנהו והקדש נמי לא חייל בטעות כיון דבעינן שיגמור בלבו ואין זה גמר כיון דטעה כו' א"כ אדם שיש לו ממון ומוכר אותו לחבירו ומוחל לו אע"פ שהוא בטעות זכה חבירו מידי דהוי אהפקירא בעלמא דחשיב הפקר א"כ שכנגדו קנה ביאוש בעלים ע"ש. וביאור דבריו משום דיאוש אפי' בטעות מהני דיאוש דאבידה נמי בטעות הוא דאלו הוי ידע היכן האבידה לא היה מייאש וכיון דטעמא דמחילה בטעות לרב נחמן מהני היינו משום יאוש בעלים א"כ הכא שפיר קאמר ר"נ כי היכא דאת לא ידעת הוא נמי לא ידע וא"כ ה"ל מחיל' בטעות דהא מצד יאוש והפקר לא זכה רב ענן כיון דלא ידע הזוכה ובהפקר היכא דסבר שהוא שלו לא קנה ומצד דעת אחרת מקנה ל"מ דה"ל מחילה בטעות והוא קנין בטעות דל"מ: