שולחן ערוך חושן משפט קלא ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קלא · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יש שכתבו שאם ראובן מכר לשמעון שדה ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו שמעון ה"ז חייב:
- הגה: וי"א דאין ערב באחריות בשעת מתן מעות משום אסמכתא ומשתעבד (טור בשם הראב"ד):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
שאם ראובן מכר לשמעון כו'. הטור מסיק בטעמו משום דבשאר ערבות אמרי' דנשתעבד משום דאגב הימנותי' גמר והקנה וכאן לא שייך ה"ט דלא על הימנותי' דערב קנהו דעביד אינש דזבין קרקע ליומא אבל כשקנה מידו דערב שהוא חייב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו ור"ל באיזה עת שירצה הלוקח שיהא המקח בטל אפי' אין מערער על השדה יהא צריך להחזיר לו מעותיו דאז אנו רואין דעיקר לקיחתו אותו לערב לא היה אלא שיהי' מעותיו בטוחים מ"ה מסיק ה"ז חייב כערבות דעלמא ומ"ה כתב הטור והמחבר ואם קנו מידו שישלם לו דמי "מכר ולא דמי השדה כשאר אחריות דלוקח והא דבעי קנין משום דמחשב כערב דאחר מתן מעות כיון דלא נתן מעות אלו מתחלה בתורת הלואה כ"כ המ"מ והמ"מ כתב טעם אחר ברישא למה אינו משועבד ובדרישה כתבתי לשונו ושם כתבתי גם כן דיש בינייהו נ"מ לדינא וגם הב"י כתב טעם אחר ועפ"ר ודרישה:
דאין בערב כו'. טעמו דכיון דאמרו בגמרא דאע"ג דכל ערבות אסמכתא הוא מ"מ משתעבד בשעת מתן מעות אפילו בלא קנין משום דגמר ומשעבד נפשיה תו לא חילקו בין אסמכתא לאסמכתא וזהו טעם דכל הני י"א דמייתי מור"ם אחר זה ועפ"ר:
ש"ך - שפתי כהן
(יב) שאם ראובן מכר לשמעון. עיין בסמ"ע ס"ק י"ח עד ומש"ה כתב הטור והמחבר שאם קנו מידו שישלם לו דמי מכר ולא דמי השדה כשאר אחריות דלוקח כו' עכ"ל והב"י כתב הטעם דהוי כמעכשיו ואינו ברור ודוק:
באר היטב
(כ) שדה: הטור מסיק הטעם משום דבשאר ערבות אמרינן דאגב הימנותיה גמר ונשתעבד וכאן לא שייך ה"ט דלא על הימנותיה דערב קנהו דעביד אינש דזבין ארעא ליומא (והא דפסק רבא בפ"ק דב"מ דלא קי"ל כשמואל דאמר הכי עביד אינש כו' צ"ל דדוקא לענין אחריות דגוף הלוקח עם המוכר לא אמרינן כן אבל לענין ערב לא וצ"ע לחלק כ"כ הט"ז וע"ש) אבל כשקנו מידו דהערב שהוא חייב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו ור"ל בכל עת שירצה הלוקח לבטל המקח אפי' באין מערער על השדה יהא זה צריך להחזיר לו מעותיו דאז אנו רואין דעיקר ערבותו היה שיהו מעותיו בטוחים לכן חייב כערבות דעלמא ומ"ה כתבו הט"ו ואם קנו מידו שישלם לו דמי מכר ולא דמי השדה כשאר אחריות דלוקח. סמ"ע.
(כא) ומשתעבד: טעמו כיון דאמרו בגמרא דאע"ג דכל ערבות אסמכתא הוא מ"מ משתעבד בשעת מתן מעות אפי' בלא קנין משום דגמר ומשתעבד נפשיה תו לא חילקו בין אסמכתא לאסמכתא וזהו טעם דכל י"א דמייתי הרמ"א אח"ז. שם.