סמ"ע על חושן משפט קלא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאפי' קנו מידו. הטעם דקנין בלא ב"ד חשוב כערבות שהוא אסמכתא לא קני' כי אם מטעם דאגב דהימניה ונתן ע"י מעות גמר ושיעבד נפשי' וכמ"ש בר"ס קכ"ט והרי זה חזר בו ואינו מבקש הימנותיה משא"כ בערב דלאחר מתן מעות דבעי קנין ומיד שקנו מידו נגמר הענין ומ"ה מהני ביה הקנין ואפי' בלי בית דין חשוב בצירוף הימנותיה שקבלו לערב כמ"ש בר"ס קכ"ט ועפ"ר שם כתבתי דלהרשב"א אפי' קנו מיד הלוה והמלוה דהלוה שיעבד לו נכסיו בקנין והמלוה שיעבד נפשי' להלואתו על נכסיו אפ"ה יכול המלוה לחזור בו ואפילו להרמב"ן והטור שחולקים ע"ז כדמשמע בסי' ל"ט סי"ט מ"מ אם הערב חזר בו גם המלוה יכול לחזור בו משום דאדעתא דהכי לא הקנה להלוואתו כ"א בערב:
סעיף ב
עריכהאתה הרשיתני לערוב אותך וליתן. הרמב"ם והמחבר לטעמייהו אזלי דס"ל דלא סגי לערב במה שהרשיהו לערב עד שירשיהו גם כן ליתן כמ"ש בסי' ק"ל ס"ב מיהו בהרשהו ליתן לחוד נתחייב לו הלוה אלא אורחא דמילתא נקט גם במ"ש אח"כ והוא אומר מדעתך ערבת הל"ל גם או לא הרשתיך "ליתן אלא חדא מנייהו נקט עפ"ר:
כן פרעת ונתתי לך מה שפרעת כו'. "עד המע"ה המ"מ כ' שם ע"ז ז"ל היינו בדלא כתב לו המלוה התקבלתי דאלו כתב לו התקבלתי ונתן לו זכותו הרי הוא עומד במקום המלוה ואם המלוה בשטר אינו יכול לומר פרעתי כן נראה מדברי הרשב"א ופשוט הוא דלא יגרע כח הערב מאיש נכרי דעלמא שהרשהו המלוה עכ"ל המ"מ והעתקתיהו משום הא דכתבתי בסמ"ע בסי' שלפני זה ס"ד וכמ"ש שם:
סעיף ג
עריכהשהלוה מבזבז כו'. כ"כ הטור והמחבר ג"כ לעיל סי' ע"ג סי"א לענין מלוה עם הלוה ולאפוקי מדעת החולקין בתרוייהו ע"ש וכאן בטור:
סעיף ד
עריכהערב שבא אצל המלוה כו'. "עד אין הערב נפטר בכך והא ☜ דמקבלין קנין חדש מהערבות כשמרחיבין זמן הנשואין אין לומר דהוא משום חשש שמא הערב יכפה לאבי הכלה לעשות הנשואין או לפטרו מערבות דזה יכול לעשות הערבות וכדמסיק הטור וגם מור"ם בהג"ה דלפ"ז אם בטוח כל צד בערב שלו שיערב בעדו לצד שכנגדו ולא יכריחנו אין צריך שום קנין חדש מהערבות ואין נוהגין כן אלא אפשר לומר דהוא משום דיש חולקים בזה כדמסיק מור"ם וגם המחבר כתב דיש להתיישב בזה. גם י"ל כיון דגביות הקנס מהערבות אינו דררא דממונ' כ"א מפני הבושת ובכה"ג אפשר דהרמב"ן מודה דיכול הערב שנתערב לו לומר לא אהיה לך ערב יותר מזמן שנתרצתיעליו ודוק:
ובנתיים נשתדפו. קאמר נשתדפו מכ"ש אם נגזלו מידו דעשוין בעלי זרוע ליפול וכמ"ש המחבר (והוא מדברי הרשב"א) בסי' קי"א סי"ג ע"ש:
וצריך להתיישב בדין זה כי יש חולקין בזה לא מצאתי שום חולק בזה וד"מ כתב דממ"ש מהרי"ו סי' פ' משמע דחולק ע"ז ע"ש שמביא דבריו ואף דמסיק מור"ם שם וכתב דאפשר לחלק דמהרי"ו לא קאמר אלא כשהלוה מוכן לשלם אבל כשאין מוכן לשלם מודה לדברי הרמב"ם שהוא כדברי המחבר כאן וכמו שמסיק מור"ם כאן בהג"ה מ"מ כתב מור"ם כאן שיש חולקים משום הא דכ' בשם מהרי"ו עוד שם דאם אמר הערב למלוה תן לי השט"ח לתבוע החוב והמלוה לא עשה כו' דהערב פטור ול' לתבוע החוב משמע אפי' אין המעות מוכן ביד הלוה ואפ"ה קאמר דפטור הערב מ"ה כתב כאן כי יש חולקין ומ"ש כאן בהג"ה גם בא"ל תן לי השט"ח לתבוע החוב דהכל מודים דפטור הערב צ"ל דאיירי ג"כ שא"ל שהמעות מוכנים ביד הלוה ליתנם ולא הוצרך לפרשו כי קאי אמ"ש לפני זה משא"כ בלתבוע החוב הנזכר בדברי מהרי"ו דשם לא נזכר לפני זה שהמעות מוכנים והוא דוחק. גם בלה"נ נלע"ד דאין בזה מחלוקת ביניהן דהרמב"ן לא קאמר אלא כשאין הערב רוצה לטרוח ולהוציא המעות מהלוה ולשלם לו אלא שא"ל להמלוה נחות אתה לדין עם הלוה והפרע ממנו בזה קאמר דאינו יכול לכופהו לטרוח לירד עמו בדינא ודיינא ומהרי"ו איירי כשהערב רוצה לטרוח ולהוציא המעות ולשלם וחילוק זה נ"ל ברור ודו"ק:
ולא יוכל לומר שמא יזכור העכו"ם כו'. עד והימניה צריך להאמין כו' כ"כ הטור לקמן בס"ס קפ"ג גם המחבר כתב כן בס"ה ☜ ומור"ם ז"ל כ' בהגהותיו תשובה בשם מהר"ם מ"ץ ז"ל ראובן נתערב עבור שמעון נגד העכו"ם להעמידו בדין בתוך ח' ימים לפטור את עצמו בשבועה או לתת עבורו י' זקוקים ושמעון מסר לו י' זקוקים למשכון ועברו הח' ימים ולא תבע העכו"ם את שמעון ושוב מת שמעון ועתה באת אלמנת שמעון ותבעה הי' זקוקים בכתובתה מראובן והוא משיב אולי יעליל עלי העכו"ם עבור הערבות נראה כיון דראובן עדיין לא הפסיד בכך מאחר שעברו הח' ימים ולא נתבע וקרוב הדבר לודאי שלא יבא עוד לידי הפסד א"כ מדוע יחזיק הערב בממון שמעון ויבטל כחה של האלמנה בשביל חשש שמא יעליל העכו"ם עליו עכ"ל ול' זה משמע דאפי' לא הימני' ראובן לשמעון לערב בעדו עד שנתן לו י' זקוקים למשכון אפ"ה הצריך לראובן להחזיר הי' זקוקים י"ל דשאני התם דאף אם יבא העכו"ם ויתבע לראובן הערב יכול לזכות בדין ולומר לא ערבתי לך אלא שאם אתה תבוא תוך השמונה ימים ותבקש ממני להעמיד את שמעון אזי אני מחוייב להעמידו ומאחר שלא בקשת ממני תוך השמונה ימים אני פטור מהערבות וכן הדין נותן (בדיני עכו"ם וגם בדין ישראל כל שאין בערבות דררא דממונ' וכמ"ש לפני זה בערבות שידוכין וגם בסי"ב בערבות דהעמדת הגוף) אלא שיש לחוש שבעקיפין ובעלילות יבא עליו שלא כדין משום הכי פסק דלזה לא חיישינן אבל הכא מיירי שערב לו סתם לפרוע בגינו בזה ודאי הוא דחיישינן אי לא מטעם דכבר הימניה וק"ל:
צריך להאמין לו עוד יותר. דוקא בזה ששכח העכו"ם והיה ספק אם יתבע המעות ממנו לעולם משא"כ בערב דעלמא מ"ה כתב הטור והמחבר לפני זה בסמוך דהערב יכול לכוף להלוה לפטרו מהערבות בזמנו וכ"כ בד"מ והוא פשוט ולא כמ"ש בע"ש ע"ש שדברי מור"ם סותרין זה את זה ודבריו הן סתורין כי הוא בעצמו פסק כן לקמן ס"ס קפ"ג ע"ש ועד"ר:
סעיף ה
עריכההיה ערב בשבילי לזה. ל' לזה משמע שהיו ביחד בשעה שדיבר העכו"ם עם הערב ומ"ה א"ש מה שמסיק וכ' כבר ראית סרבנותי וראית סרבנותו הוא במה שסיים ואמר תליתי הדבר באיסור שבת ור"ל כיון שבאמת אין בזה איסור שבת בפרט בעוד בין השמשות היה לך להבין שאמרתי כן בשביל שאני מסרב להיות ערב נגדו גם ממ"ש ואיני עושה שום ערבות משמע דא"ל אף אם לא היה שבת אינו עושה שום ערבות וזהו סרבנות ועפ"ר:
ואעפ"כ חייב הערב לסייעו כו'. כי העכו"ם לא יעיז נגדו בשביל הטובה שעשה לו:
סעיף ו
עריכההתראה שהתרה בו אינו כלום. בטור מסיים בטעמו וכת' ז"ל שהערב הי' לו להשמט מן העכו"ם ולדחותו מלהיות ערב וכיון שלא עשה כן אלא שהודה בערבות בפני העכו"ם ולא היה יכול המלוה להשמט כיון שהכל יודעין שראוי שיקבלהו והוא כבר הודה לעכו"ם שיחזיר לו המשכון ע"י ערבות עכ"ל משמע מזה דאם התרה בו קודם שהודה לו התראתו התראה ואמרינן דהיה לו להשמט מהעכו"ם ולומר איני נותן מעותי על ערבות כ"א על משכנות אבל מדהשמיטו המחבר ומור"ם נראה דס"ל דבלה"נ התראתו לאו התראה כי יכול בעל המשכון לומר למה אני אתגרה עם העכו"ם יותר ממך שאתה אינך רוצה לומר להעכו"ם שאינך רוצה להיות ערב עבורו ואני אומר שלא אקבל אותך בערב מאחר שידוע שבטוח אתה להיות ערב וס"ל דרש"י לא כתב בתשובתו "והוא "כבר "הודה אלא לרוחא דמילתא מאחר דהמעשה כך היה והא דכתב המחבר דבא העכו"ם מתחלה להמלוה וביקש ממנו שיחזירנו לו בערב ישראל "והודה "לדבריו כו' ולא קיצר לכתוב שאם בא ישראל ועכו"ם למלוה וביקש העכו"ם להחזיר לו המשכון ע"י ישראל זה והישראל מתרה בו בל' הקדש כו' צ"ל דאורחא דמילתא נקט דאין דרך שיבואו אצל המלוה בבקשה זו אם לא בידיעת דעתו תחלה אבל אם אירע שבאו ג"כ התראתו לאו התראה היא והכי מסתבר לדינא ודוק:
והרי הוא ערב כו'. ה"ט כיון דא"ל בהדי' אני "ערב משא"כ בדין שלפני זה שלא אמר אלא הריני כמו "שהייתי ול' זה סובל פירוש אחר וקל להבין:
סעיף ז
עריכהכל מה שיברר שנתן לעכו"ם כו' "עד אפי' העליל העכו"ם כו' ועד"ר שם כתבתי דל"ת ממ"ש הטור והמחבר בסי' צ"ג סט"ו ובסי' קע"ו בכיוצא בזה דמשמע משם דאינו חייב לשלם עד שיברר שהחייב לא פרע ע"ש דחילקתי דשם העכו"ם המוכר היה עיקר עיסקו עם לוי אלא שלרוחא דמילתא לקח ג"כ התקשרות מראובן שבאם לא יפרענו לוי יפרענו הוא וכיון דהעכו"ם נתרצה להיות תחלת תביעתו מלוי לא ס"ד דראובן גופא שהעכו"ם יבא עליו והוא ג"כ מילתא דלא שכיחא מ"ה קאמר ג"כ שם דשמעון אי"צ לעשות לו כתב באחריות ע"ז משא"כ כאן דשמעון הכניס נפשו להיות ערב בעד ראובן לעכו"ם ובדיניהן הולכין אחר הערב תחלה מ"ה על ראובן לפצותו מכל וכל ועיין מ"ש עוד מזה בפרישה כאן ושם סי' צ"ג:
או שכתב ביני כו'. כצ"ל בלא וי"ו ולא שכתב בוי"ו ואדלעיל קאי וה"ק שהעכו"ם כתב פתקא בפ"ע כמה קבל ממנו או שהעכו"ם כתב כתיבת ידו ביני שיטי בהשטר כמה קבל אבל שכתוב בוא"ו משמע שהי' נמצא כ"כ בהשטר ביני שיטי ואפי' אינו ידוע מי כתבו וזה ודאי אינו מאחר שהשטר חוב ביד שמעון יש לחוש שמא זייף וכתב עליו טפי ממה שפרע:
שהעכו"ם פטרו. שם במרדכי מסיק וכתב ז"ל ואפי' אית ליה סהדי שהשופט פטרו כיון שהעכו"ם לא פטרו על הלוה רמי לסלוקי עכ"ל והביאו בד"מ ע"ש:
שאז נוטל בלא שבועה כו'. ה"ט דכיון דהכניס ערב לעכו"ם וכל עכו"ם דרכו להעליל ועליו לפצותו ה"ל כאלו הוציא על חבירו ברשות דנתבאר לעיל כמה פעמים דנשבע ונוטל:
סעיף ט
עריכהשאם ראובן מכר לשמעון כו'. הטור מסיק בטעמו משום דבשאר ערבות אמרי' דנשתעבד משום דאגב הימנותי' גמר והקנה וכאן לא שייך ה"ט דלא על הימנותי' דערב קנהו דעביד אינש דזבין קרקע ליומא אבל כשקנה מידו דערב שהוא חייב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו ור"ל באיזה עת שירצה הלוקח שיהא המקח בטל אפי' אין מערער על השדה יהא צריך להחזיר לו מעותיו דאז אנו רואין דעיקר לקיחתו אותו לערב לא היה אלא שיהי' מעותיו בטוחים מ"ה מסיק ה"ז חייב כערבות דעלמא ומ"ה כתב הטור והמחבר ואם קנו מידו שישלם לו דמי "מכר ולא דמי השדה כשאר אחריות דלוקח והא דבעי קנין משום דמחשב כערב דאחר מתן מעות כיון דלא נתן מעות אלו מתחלה בתורת הלואה כ"כ המ"מ והמ"מ כתב טעם אחר ברישא למה אינו משועבד ובדרישה כתבתי לשונו ושם כתבתי גם כן דיש בינייהו נ"מ לדינא וגם הב"י כתב טעם אחר ועפ"ר ודרישה:
דאין בערב כו'. טעמו דכיון דאמרו בגמרא דאע"ג דכל ערבות אסמכתא הוא מ"מ משתעבד בשעת מתן מעות אפילו בלא קנין משום דגמר ומשעבד נפשיה תו לא חילקו בין אסמכתא לאסמכתא וזהו טעם דכל הני י"א דמייתי מור"ם אחר זה ועפ"ר:
סעיף י
עריכהשחייבו עצמן על תנאי כו' מפני שהוא אסמכתא הטור מסיים ע"ז וכתב ז"ל ואע"ג דכל ערב הוי אסמכתא שאני כל ערב דלא תלה שעבודו בדבר אחר אבל הכא שתלה שיעבודו בתנאי לא גמר ומקני דסמכי' דעתיה שלא יתקיים התנאי ולא ישתעבד עכ"ל:
או אם לא יהי' כו'. כ"כ ג"כ במיימוני שבידינו או "אם כו' ולפ"ז צ"ל דה"פ הן שיהיה התנאי באם יהי' כך וכך הן שהוא באם לא יהי' כך אבל ק' שהוא אריכות דברים שלא לצורך דמה לי שהוא באם יהיה או באם לא יהי' לכן נראה עיקר כמ"ש בטור ז"ל ואני ערב אם יהי' כך ואם לא יהי' לא והשתא א"ש דה"ל ככל תנאי כפול ועפ"ר:
שכל קנין מעכשיו כו'. ע"ל סימן רס"ז ובס"ס קצ"ז:
סעיף יא
עריכההדין עם הערב. הטור מסיים בטעמו ז"ל כי לא נדר לו שמעון המוכר אלא שתעשה לו אשתו השטר או שיתבטל המקח ויחזיר לו מעותיו גם הערב לא נשתעבד לו טפי עכ"ל:
סעיף יב
עריכהוע"ל סי' קכ"ט ס"ח. נראה דרימז למ"ש שם בהג"ה מי ששאל חפץ מחבירו כו'. עד אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא הערב חייב לשלם עכ"ל וגם שם כתב מור"ם מראה מקום לעיין למ"ש כאן ע"ש ונראה פשוט דאף מי שס"ל התם דהערב חייב יכול להיות שס"ל דבהני אסמכתא דמני הכי פטור וה"ט דאסמכתא דלשם אינו אלא כאסמכתא דסתם ערבות שנתערב בעד המעות לחוד בלי תנאי דמשועבד בו הערב בפשיטות משום דאגב דהימני' גמר ושיעבד נפשי' ולא אתא שם אלא ללמדינו דאע"ג דגם לגבי השואל הוי אסמכתא והוא פטור והל"ל דהוא בכלל מ"ש דבכל מקום דפטור הלוה פטור ג"כ הערב קמל"ן דלא אבל בהני אסמכתא אינן כאסמכתא דערבות דעלמא וכמ"ש לעיל ודוק:
סעיף יג
עריכהוכל הבאים אחריו חלקו עליו. המחבר ס"ל דהרמב"ם פוטר הערב משום דאזיל לטעמי' דס"ל דמקנה לחבירו דבר שאינו קצב' לא משתעבד וכמ"ש הטור בשמם בסי' ס' ובס"ס ר"ז וממילא החולקים עמו באותו הדין חולקים עליו ג"כ בהאי ובפרישה כתבתי והוכחתי מל' הטור והראב"ד דאף המחייבי' בעלמא בהמקנה דבר שאינו קצוב מודו הכא דפטור כיון דנצטרף לו עוד ריעותא לאסמכתא דערבות ואע"פ דכל א' בפני עצמו אמרינן דקנה מ"מ בהצטרפן יחד לא קנה ומ"ה הראב"ד דס"ל שם דקנה לגמרי כאן כתב דלא קנה לגמרי אלא אחר אומדנא ועד"ר מ"ש עוד הוכחות ודוק כי זה נלע"ד ברור לדינא:
סעיף יד
עריכהערוב זה לפלוני. כ"כ הרמב"ם ופי' ערוב על ענין זה לפלוני והטור כתב ז"ל ערוב לפלוני בכך וכך ע"ש:
כמו שאמר הלוהו. פי' אפי' בלא קנין משתעבד לו השני משום דשעת שיעבודו של ערב ראשון אפי' אחר מתן מעות ובקנין ה"ל כשעת מתן מעות וממילא נשתעבד לו ערב השני בלא קנין כ"כ המ"מ: