שולחן ערוך חושן משפט קלא ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קלא · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ישראל שהיה בידו משכון מעכו"ם ושואל ממנו שיחזירנו לו בערב ישראל והודה לדבריו והביא העכו"ם ישראל וא"ל בלשון הקדש אני מתרה בך שלא תקבלני ערב ואומר בפני העכו"ם אני ערב התראה שהתרה בו אינו כלום והרי הוא ערב כבשעת מתן מעות:
מפרשים
התראה שהתרה בו אינו כלום. בטור מסיים בטעמו וכת' ז"ל שהערב הי' לו להשמט מן העכו"ם ולדחותו מלהיות ערב וכיון שלא עשה כן אלא שהודה בערבות בפני העכו"ם ולא היה יכול המלוה להשמט כיון שהכל יודעין שראוי שיקבלהו והוא כבר הודה לעכו"ם שיחזיר לו המשכון ע"י ערבות עכ"ל משמע מזה דאם התרה בו קודם שהודה לו התראתו התראה ואמרינן דהיה לו להשמט מהעכו"ם ולומר איני נותן מעותי על ערבות כ"א על משכנות אבל מדהשמיטו המחבר ומור"ם נראה דס"ל דבלה"נ התראתו לאו התראה כי יכול בעל המשכון לומר למה אני אתגרה עם העכו"ם יותר ממך שאתה אינך רוצה לומר להעכו"ם שאינך רוצה להיות ערב עבורו ואני אומר שלא אקבל אותך בערב מאחר שידוע שבטוח אתה להיות ערב וס"ל דרש"י לא כתב בתשובתו "והוא "כבר "הודה אלא לרוחא דמילתא מאחר דהמעשה כך היה והא דכתב המחבר דבא העכו"ם מתחלה להמלוה וביקש ממנו שיחזירנו לו בערב ישראל "והודה "לדבריו כו' ולא קיצר לכתוב שאם בא ישראל ועכו"ם למלוה וביקש העכו"ם להחזיר לו המשכון ע"י ישראל זה והישראל מתרה בו בל' הקדש כו' צ"ל דאורחא דמילתא נקט דאין דרך שיבואו אצל המלוה בבקשה זו אם לא בידיעת דעתו תחלה אבל אם אירע שבאו ג"כ התראתו לאו התראה היא והכי מסתבר לדינא ודוק:
והרי הוא ערב כו'. ה"ט כיון דא"ל בהדי' אני "ערב משא"כ בדין שלפני זה שלא אמר אלא הריני כמו "שהייתי ול' זה סובל פירוש אחר וקל להבין:
(ח) התראה שהתרה בו אינו כלום. עיין בסמ"ע ס"ק י"ב הטור מסיים בטעמו וכתב ז"ל שהערב הי' לו להשמט מן העכו"ם ולדחותו מלהיות ערב כו' עד מדהשמיטו המחבר ומור"ם נראה דס"ל דבלה"נ התראתו לאו התראה כו' עכ"ל ולפע"ד אין כאן השמטה ואדרבה המחבר דקדק וכתב והודה לדבריו וכן נ"ל לדינא דבעינן דוקא הודה מתחלה לדבריו וכן משמע בעיר שושן שוב מצאתי בס' גדולי תרומה שכתב שנראה פשוט דבעינן דוקא הודה לדבריו מתחלה ע"ש:
(יא) והודה: כתב הסמ"ע דמדברי הטור משמע דאם התרה בו קודם שהודה לו התראתו התרא' ואמרינן דהי' לו להשמיט מהעו"א ולומר איני נותן מעותי על ערבות כ"א על משכנות אבל מדברי המחבר והרמ"א נרא' דס"ל דגם בזה התראתו לאו כלום הוא כי יכול בעל המשכון לומר למה אתגר' עם העכו"ם יותר ממך כו' והש"ך השיג עליו וכת' דנ"ל לדינ' דבעינן דוקא הודה מתחל' לדבריו ולכן דקדק המחבר וכתב והודה לדבריו וכן משמע בע"ש שוב מצאתי בס' גד"ת שכתב שנרא' פשוט דבעינן דוקא הודה לדבריו מתחלה עכ"ל (גם הט"ז הסכים לדעת הש"ך וכתב שדברי הסמ"ע תמוהים מאד ע"ש).
(יב) ערב: האי טעמא כיון דאמר ליה בהדי' אני ערב מה שאין כן בדין שלפני זה שאמר הריני כמו שהייתי ולשון זה סובל פירוש אחר ועד"מ סוף סימן קכ"ט שהביא תשובת הרא"ש אם שמעון נעשה אפוטרופוס של השר ולא רצה ליתן לראובן הפרס שהי' רגיל ליקח מהשר עד שהכניס לוי לערב באם לא יקבלו השר בחשבון שיפרע לו ועכשיו אומר שמעון שהשר לא קבלו בחשבון וראובן מת ותובע את לוי שישלם לו וטוען לוי שמא פרעך ראובן ופסק שהדין עם הערב עכ"ל בקיצור. סמ"ע.