שולחן ערוך חושן משפט קכו י
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אמר להם במעמד שלשתן מנה לי בידך תנהו לפלו' ונמצא הלוה עני ואין לו ממה לגבות ממנו ה"ז חוזר וגובה לראובן מפני שהטעהו ואם ידע לוי שהוא עני או שהיה עשיר באותה שעה והעני אינו יכול לחזור בו:
מפרשים
ונמצא הלוה עני כו' עד מפני שהטעהו. בטור לא כ' מפני שהטעהו דמשמע דאיירי דהממח' ידע מזה מעיקרא שהי' עני אלא ז"ל הי' עני באותו שעה ולא ידע לוי הוה מקח טעות וחוזר על ראובן ור"ל אף אם הממחה ג"כ לא ידע מזה מעיקרא שהי' עני באותה שעה והמחבר לטעמיה אזל שגם בב"י תמה על הטור במ"ש דין זה בשם י"א והלא דברי ירושלמי שהביא לפני זה הוא ולפמ"ש ניחא דהירושלמי כתב כן בדעשה ערמה והיינו שידע הממחה מעיקרא שעני היה ובכה"ג אפי' פטרו בפירוש לא מהני ע"ש ודו"ק:
ואם ידע בו לוי שהוא עני או שהי' עשיר כו'. כבר כתבתי דבהני תרתי אפי' הרא"ש מודה:
(מג) ונמצא הלוה עני כו'. משמע אע"פ שגם ראובן לא ידע שהיה עני מ"מ הוי מקח טעות וכדלקמן סי' רל"ב וכ"כ הסמ"ע והב"ח וכן משמע ממ"ש ואם ידע לוי כו' משמע דהכל תלוי בידיעת לוי (ואפי' פטרו בפי' הוי מחילה בטעות דאלו הוי ידע שהוא עני לא פטרו וכמ"ש לעיל ס"ק ל"ט) ולפ"ז צריך ליישב לשון הירושלמי אבל עשו ערמה כו' דכל שהיה עני באותה שעה אע"פ שראובן לא ידע מיקרי ערמה וכן הוא בתשובת הרמב"ן שהביא בעה"ת שער נ"א סוף חלק ו' להדיא לדעת רב האי גאון ע"ש. מיהו פשט הירושלמי (עיין הירושלמי בקידושין פרק האומר) לא משמע כן וכן משמע מדברי בעל העיטור דף ק"ו ע"א וז"ל ואם עשו ערמה שהיה יודע ראובן שהוא עני והמחהו אצלו חייב עכ"ל וכ"כ הבעה"ת שער כ"ח ח"א בשם תשובת הראב"ד דדוקא כשעשו ערמה אבל לא עשו ערמה אף על פי שלוי לא ידע שהיה עני פטור ראובן עיין שם. והרמב"ן בתשובה שבבעה"ת שער נ"א כת' יותר מזה דדוקא בערמה שמיד אחר ההמחא' הלך לו למדינת הים אבל סבור שהוא עשיר והוא עני בין שהממח' יודע בו ובין שא"י בו פטור דה"ל לשאול עליו ע"כ וע"ש וצ"ע לדינא:
שוב מצאתי בתשובת מהר"א ן' ששון סי' ק"ג וק"ד האריך בענין זה ומסיק בסי' ק"ד די"ל קים לי כהרמב"ן אך לא הבנתי מ"ש שם וז"ל א"כ הי' נראה דלוה זה מצי למימר קים לי דאע"ג שהייתי יודע שהוא עני פטור משום די"ל קים לי כהרמב"ן אבל אחר העיון נ"ל דודאי לוה זה דנ"ד חייב כיון שהמלוה הי' בשטר ואע"ג שפטר אותו בפי' ועוד שכתב ההמחא' על גבי השטר מ"מ הרי לא כתב בפירוש פטור על גבי השטר אלא ההמחאה בסתם וכיון שכן הרי כתב הרמב"ם ז"ל שם בפ' י"ו טען לוי שהי' שמעון עני והטעהו וראובן אומר עשיר הי' והעני יראה לי שעל ראובן להביא ראיה ואח"כ יפטר מחוב לוי לא יהא אלא שובר בידו אומרים לו קיים שוברך והפטר וכתב הרב המגיד נראה שדברי רבינו הם במחויב ראובן ללוי בשטר ואז צריך להביא ראיה ברורה שפרע ואם יש ספק בדבר על ראובן להביא ראי' כמ"ש הוא ז"ל דלא עדיף משובר אף אנו בנ"ד נאמר כן דלא עדיף כתיבת ההמחאה משובר דאומרים לו קיים שוברך והפטר ועוד נ"ל טענה אלימתא בנ"ד כיון שלא הוציא המלוה שטרו מתחת ידו פשיטא ופשיטא שלא פטרו מכו"כ שאם ההמחאה היא פטור מכו"כ מאי אהני לי' שטרא בידי' ועוד נ"ל שאפילו לדעת הרמב"ן דבעינן ערמה גדולה יודה בנ"ד שהרי כל עיקר טעמו של פטור דה"ל לשאול עליו שכן כתב ז"ל אבל סבור שהוא עשיר והוא עני בין שהממחה יודע בו בין שא"י פטור דה"ל לשאול עליו ע"כ ובנ"ד מצינו שהמלוה זה שאל פעמים רבות ואמרו לו שהוא עשיר וא"כ מה הי' לו לעשות ולא עשה וכיון שנמצא שהי' עני מעיקרא ודאי שלא מחל שעבודו וכ"ש שהשטרות לא הוציא מתחת ידו וכמ"ש ופשיט' שלוה זה חייב וכמ"ש ופסק החכם השלם הפוסק נר"ו עכ"ל ולא ידענא מאי קאמר דפשיטא דלהרמב"ן פטור אף כשלא כתב בפירוש פטור ע"ג השטר אלא כיון שהמחהו בסתם אין לך שובר גדול מזה כיון דלהרמב"ן המחאה זו נעשית כדינא ואף שידע ראובן שהוא עני והרמב"ם שכ' יראה לי שעל ראובן כו' לא יהא אלא שובר כו' היינו משום דס"ל דהיכא שהי' עני לא הוי המחאה זו כדינא וא"כ כיון שיש הכחשה ביניהם צריך להביא ראיה משא"כ להרמב"ן וכיון דאין הכחשה מצ"ל קים לי כהרמב"ן ואולי כוונת מהר"א ן' ששון לומר דכיון שיש לחבירו שטר בידו ה"ל כגבוי ולא מצי האי למימר ק"ל ומייתי ראי' מהרמב"ם דכנגד שטר צריך להביא ראייה ברורה וזה שטוען קים לי אינה ראייה ברורה אלא ספק אבל לפענ"ד זה אינו אלא כיון שאנו דנין עכשיו על השטר אם הוא פרוע או לא מצי למימר קים לי כהרמב"ן שהשטר אינו כלום וכמ"ש בס' תקפו כהן סי' ק"ל ע"ש. וכ"ש כאן שהמחאה כתובה על השטר. אך שצריך לי עיון אם יכול לומר קים ליה כהרמב"ן בהך דידע הממחה שהוא עני מאחר שהרמב"ם וסמ"ג ובעה"ת ריש שער כ"ח שכתבו כדברי המחבר כאן ודאי פליגי עליה וכן הראב"ד בבעה"ת שער כ"ח ובעל העיטור (ורב האי גאון) ונ"י פרק המקבל (עמ"ש שם הנ"י בפי' הירושלמי) וטור סי' זה בשם י"א פליגי עליה באם ידע ראובן הממחה שהוא עני ע"ש בדבריהם א"כ ה"ל הרמב"ן יחידאה. אבל בלא ידע ראובן שהוא עני כיון דאין הכרע בנ"י ובי"א שבטור שחולקים עליו (עיין בתשובת מהר"א ן' ששון שם) רק מדברי הרמב"ם וסמ"ג והמחבר לא משמע כן נראה דמצי ראובן לומר קים לי כהרמב"ן כיון דהראב"ד ובעל העיטור מסכימים עמו בזה וכמ"ש למעלה. והחכם הפוסק בתשו' מהר"א ן' ששון סי' ק"ג נמשך אחר דברי הרמב"ם וכמ"ש המחבר. ואולי אי הוה ידעי המחבר והפוסק ההוא דהרמב"ן והראב"ד ובעל העיטור דפליגי לא הוה פסקו כן ובפרט שפשט הירושלמי לא משמע כן (ע' בתשו' מהר"ר שלמה כהן השייכים לספר שני סימן נ'):
(מד) ואם ידע כו'. משמע הא מן הסתם אמרי' מסתמא לא ידע דאטו בשופטני עסקינן ולפ"ז אינו יכול ראובן להחרים סתם מיהו בטור יש במקצת נוסחאות וראובן מחרים סתם על מאן דידע כו' ע"ש:
(לו) ונמצא: כת' הש"ך דמשמע אע"ג שגם ראובן לא ידע שהי' עני מ"מ הוי מקח טעות וכמ"ש בסי' רל"ב וכ"כ הסמ"ע והב"ח וכן משמע ממ"ש ואם ידע לוי כו' דהכל תלוי בידיעת לוי ואפי' פטרו בפירוש הוי מחיל' בטעות דאילו ידע שהוא עני לא פטרו ולפ"ז צריך ליישב לשון הירושלמי כו' וצ"ע לדינא שוב מצאתי בתשובת מהר"א ששון סי' ק"ג וק"ד האריך בענין זה כו' ע"ש באורך ועיין בתשובת רש"ך השייכים לס' ב' סימן נ'.
(לז) ידע: הא מן הסתם אמרי' מסתמא לא ידע דאטו בשופטני עסקינן וא"כ א"י ראובן להחרים סתם מיהו בטור יש במקצת נוסחאות וראובן מחרים סתם על מאן דידע כו' ע"ש. ש"ך.
(ט) ונמצא הלוה עני ומשמע אע"פ שגם ראובן לא ידע שהי' עני מ"מ הוי מקח טעות וכדלקמן סי' רל"ב וק"ל דהא דקי"ל דאין אונאה לשטרות ואפי' מכר שוה אלף בדינר או דינר באלף וא"כ אם מכר שט"ח באלף זוז והלוה עני הרי לא נתבטל המקח מחמת אונאה וזה כמו שקנה חוב במעמ"ש למה יתבטל משום אונא' ואולי א"ל דזה הוא טעמא דירושלמי דאמר דוקא בעשו ערמה דהיינו שראובן הי' יודע מזה וגם בזה אפשר דאינו מדין אונאה כיון שאין אונאה לשטרות אלא מתורת קנס כיון שנתכוין להונות דהא לכתחילה אסור להונות אפי' בעבדים ושטרות וקרקעות אבל אם לא ידע למה נתבטל המקח ומיהו נראה לפמ"ש התוספות והרא"ש דאפי' בשטרות ביתר מפלגא יש להם אונאה א"כ דאם הי' עני דהוי ליה יותר מפלגא דיש להם אונאה אבל לדעת הש"ע דס"ל בסי' ס"ו ובסי' רכ"ז דאפי' שוה אלף בדינר או דינר באלף אין לו אונאה אם כן למה יתבטל כאן המקח ועיין ש"ך שהביא כמה דעות הפוסקים דבעינן דוקא עשו ערמה מיהו מטעמא אחריני כתבו ומשום דהו"ל לשאול עליה אם הוא עני או לא מיהו יש לומר דאע"ג דאין אונאה לשטרות היינו היכא שלא נולד ידיעה המתחדש' אלא בגוף שוי' המקח כגון שסבר שהוא שוה כך ונודע לו שאינו שוה כך אבל נודע ידיעה חדשה בגוף הדבר שלא הי' לו ידיעה ממנו זה הוי מום במקח ומום במקח לא אימעט אפי' בדבר מדברים שאין להם אונאה דהא בעדים נמי אימעט מדין אונאה דאיתקיש לקרקע ואפ"ה אמרי' בריש פ' אע"פ גבי סימפון בעבדים ליכא משום דנמצא גנב או קביוסטוס קלא אית ליה ומשמע דאי לאו משום קלא הי' בטל המקח אלא דמדברי בעה"ת בשער נ"א מבואר דנמצא עני לא הוי מקח טעות גבי מוכר שט"ח משום דהי' לו לשאול עליו ואינו אלא בכלל אונאה ואין אונאה לשטרות וזה נראה ג"כ דעת הש"ע בסי' ס"ו סעיף ל"ד וכמ"ש בש"ך שם ס"ק ק"ג וקי"ג אלא דלפי"ז קשה מ"ש גבי מעמ"ש ועיין בבעה"ת שם מה שמחלק בין מעמ"ש והובא דבריו בש"ך שם ואכתי לא איתברר לנא ע"כ נראה בעיני דאע"ג דאין אונאה לשטרות היינו דוקא במכר שט"ח בכתיבה ומסירה דכיון דהשטרות אין גופן ממון אימעט מדין אונאה מכלל ופרט מה הפרט מפורש דבר שגופו ממון אבל מוכר חובות בע"פ ע"י מעמ"ש יש להם אונאה דחובות גופיה הוי גופם ממון אע"ג דאין יכול להקדישו היינו מטעם אחר משום דהוי דבר שאינו ברשותו והרי הוא כמו גזל ולא נתייאשו בעלים דנמי אין יכול להקדישו משום דהוי דבר שאינו ברשותו אבל גופו ממון הוי. ומזה נראה דה"ה ביש לו ע"א שנתן לו חוב א' ע"פ ע"י מעמ"ש והוא כופר דצריך לישבע שבועת התורה להכחיש העד דכיון דתובע אותו גוף החוב הוי גופו ממון ואע"ג דמעמ"ש אינו אלא דרבנן אפ"ה שייך בכפירתו דין שבועת התורה וכמו שמבואר אצלינו בסי' פ"ז ס"ק ל' בכל מילי דרבנן נשבעין שבועת התורה דכיון דהפקר ב"ד הפקר הרי הוא שלו כמו קנין. שקנוי לו מה"ת וע"ש:
(י) טען לוי שהי' שמעון עני וכו' עמ"ש בשמעתא ה' פט"ז בזה: