שולחן ערוך חושן משפט קט א
שולחן ערוך חושן משפט · קט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כשבאים למכור מנכסי יתומים שמין ב"ד הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופים ואם אין מכריזין רצופים אלא בכל שני וחמישי יכריזו ס' יום שני וחמישי שבהם ומכריזין בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלי' (לשון הרמב"ם פי"ג ממלוה ד"ח) וכל מי שירצה לקנות יוליך הפועלי' לבקר לו ובשעה שמכריזין מסיימין את השדה במצרים ומודיעים כמה מוצאי' בה ובכמה שמו אותה ב"ד ומפני מה הם רוצים למכרה אם להגבות לבע"ח או לכתובת אשה ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש:
מפרשים
ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום כו'. עד יכריזו ס' יום כו' כיון דממשכה ההכרזה ס' יום כל יום ב' וה' אית ליה קלא כאלו הכריזו ל' יום רצופין:
בשעת הכנסת פועלים. לשון הטור בבוקר פעם אחת בשעת הכנסת פועלים (פי' למלאכתן) ובערב פעם אחת בשע' הוצא' פועלים (פירוש ממלאכתן) וכתבתי בדרישה דס"ל כפירש"י דפי' דכשישמע הכרוז בבקר אומר לפועלים בשע' שרוצים לכנס למלאכתן שדרך הליכתן ילכו לבקר השדה הטובה היא אם רעה ובערב מכריזין שכשישמע הכרוז יזכרו הבעלי בתים מה שאמר ליה לפועלים לבקרו וילכו וישאלו את פיהם והתוס' פירשו איפכא. ומלשון הרמב"ם והמחבר שכתבו וכל מי שרוצ' לקנותו יוליך הפועלים לבקר לו משמע דס"ל כפי' התוס' דלערב כשנכנסים ממלאכתם והם פנוים כשישמעו הבעלי בתים הכרוז יוליך הפועלים לבקר לו השדה ועד"ר:
כמה מוצאים בה כו'. אין זה בטור כלל ולשון הרמב"ם היא כמה היא יפה ובכמה היא נישומה וכ' המ"מ שם וז"ל כמה היא יפה כלומר כמה מוצאין בה ובכמה שמוהו ב"ד וכלשון המחבר ומדפי' המ"מ לשון כמה היא יפה דכתב הרמב"ם דר"ל כמה מוצאין בה נראה דפי' דכמה מוצאין הוא כמה תבואה מוצאין בכל שנה ושנה באותה שדה אחר שנזרע כדרך השדות דבזה ניכר יופיו וטובו של השדה וק"ל:
אם להגבות לב"ח כו'. לשון הטור שיש מי שרוצ' לפרוע יותר לב"ח מלכתובת אשה שאינו מדקדק כ"כ שיהיו המעות טובים כמו שמדקדק' האשה:
שומעין להיורש. פי' ל"מ אי יש להיורש עתה מעות כדי שומתה ורוצה לפדותה דשומעין לו כיון דלא ירש מאביו יותר א"צ לשלם בעדו יותר ויפדנו בכדי שומתו אלא אפי' אין לו מעות עתה לפדות שומעין לו ג"כ והיינו טעמא כיון דכבר מת הלוה אין בזה טובה להלוה שיקבלנו המלוה בכל חובו וטובת היורש הוא שישומנו כדי שאם יהיה לו מעות יתן להמלוה דמי שוויה ויהדר לו השדה דהא השומר חוזר אף ליורש כמ"ש בסי' ק"ג משא"כ אם יקבלנו בכל חובו דאז יצטרך היורש לשלם להמלוה כל החוב כמו שקבלה בעד כל החוב (דהא א"ל שישומו אז בשעה שיבא לפדותה שיטעון המלוה טובה הייתה יותר בשעה שקבלתיה ונתקלקלה) ובסי' ק"ג כשב"ד שמין שדה הלוה ומגבין אותה למלוה לא שייך האי דינא לומר דאם ירצה המלוה לקבל בכל חובו בלא שומא אין שומעין לו דשם למה ימחה הלוה בו מלקבלו בכל חובו כיון דאם יזדמנו לו מעות צריך לשלם לו כל חובו. ובמלוה שבא לגבות מהלוקח ובא לקבל השדה בלא שומא בדמי כל חובו שומעין להמלוה כמ"ש הטור והמחבר לקמן בס"ס קי"ד ה' ט דהתם מיירי דהלוה הוא חי וטובתו הוא שיקבל המלוה בכל חובו כדי שלא יהדר עליו ומש"ה הולכין אחר טובת הלוה אפי' אם רוצה הלוקח לסלק להמלוה מיד בדמי שומתו ור"ש כשאין לו עתה מעות דא"צ לשומא כדי שיהדר לו השומא לדעת הרמב"ם דס"ל דשומא הדרא אף ללוקח דחשו לפסידא דלוה וק"ל
(א) שומעין ליורש. כתב הסמ"ע פי' לא מיבעיא אם יש ליורש עתה מעות ורוצה לפדותם דשומעין לו אלא אפי' אין לו מעות שומעין לו שישומו שאם יהיה לו אח"כ מעות לא יתן רק כפי שויה כו' וכן משמע כדבריו ברא"ש וטור וע' לקמן סי' קי"ד סעיף ז' מיהו כל זה לדעת הטור והרא"ש אבל כבר העליתי לקמן סי' קט"ו סוף סעיף א' דלא כוותיה אלא כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות שער ג' ח"ו ושער מ"ט ח' ט"ו ובב"י עצמו שם ובסי' ק"ז מחודש ח' משמע שסובר כן וכן פסק הריב"ש בתשובה סי' תפ"ג דבכל ענין א"י היתומים או הלוקח לסלק הבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי וכן עיקר וע' כל סי' זה בא"ע סי' ק"ד:
(א) מוצאים: פירוש כמה תבוא' מוציאים בכל שנה ושנה באותו שדה אחר שנזרע כדרך השדות דבזה ניכר יופיו וטובו של השדה. סמ"ע.
(ב) ליורש: כת' הסמ"ע לא מיבעיא אם יש ליורש עתה מעות ורוצה לפדותה דשומעין לו אלא אפי' אין לו מעות עתה שומעין לו שישומו שאם אח"כ יהא לו מעות לא יתן רק כפי שויה כו' וכן משמע ברא"ש וטור וע"ל סי' קי"ד ס"ו מיהו כבר העליתי בסי' קט"ו סוף סעיף א' דלא כדעת הרא"ש אלא כהרמב"ן והראב"ד ובעה"ת. ובב"י עצמו שם ובסי' ק"ז משמע שסובר כן וכ"פ הריב"ש סי' תפ"ג דבכל ענין א"י היתומים או הלוקח לסלק הבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו הא לאו הכי י"ל הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי וכן עיקר וע' באבן העזר סי' ק"ד. ש"ך (וכת' הט"ז ואע"ג דבסי' ע"ב ס"כ גבי משכון פסק הרמ"א דהמחזיק י"ל שבתחל' הי' בלבו שאם לא ישלם לו אזי יחזיק הכלי לעצמו כי הוא חביב לו מ"מ כאן שומעין להיורש כיון דהוא מוחזק וכבר כת' הרמ"א שם דהמע"ה).
(א) שומעין ליורש כת' הסמ"ע לא מיבעיא אם יש ליורש עתה מעות ורוצ' לפדותם דשומעין לו אלא אפי' אין לו מעות שומעין לו שישומו שאם יהי' לו מעות לא יתן רק כפי שויו וכו' ובמלו' שבא לגבות מהלוקח ובא לקבל שדה בלא שומא בדמי כל חובו שומעין להמלו' ע"ש כמ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס קמ"ד ע"ש בסמ"ע וכת' הש"ך ז"ל מיהו כל זה לדעת הטור והרא"ש אבל כבר העליתי לקמן בסי' קט"ו סק"א דלא כוותיהו אלא כהרמב"ם והראב"ד ובעל התרומות שער ב' וכן פסק הריב"ש בתשו' סי' תפ"ג דבכל ענין אין היתומים או הלוקח יכולין לסלק לבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כל חובי וכן עיקר עכ"ל. ונרא' להביא ראי' דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי אם אינו מסלק לו כפי כל חובו דבפ' מי שהי' נשוי דף צ"א ההוא גברא דהוי מסקי' ביה אלפא זוזי ה"ל תרי אפדנא זבינהו חדא בחמש מאה זוזי וחדא בחמש מאה זוזי אתא בע"ח טרפה לחדא מנייהו הדר קא טריף לאידך שקל אלפא זוזי וקא אתי לגביה א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתליק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתני' אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר א"ל רבא מי דמי התם אית להו פסיד' ליתמי הכי מי אית ליה פסיד' אלפא יהיב ואלפא שקיל וכתבו תוס' בד"ה מאי פסיד' אית ליה וז"ל מכאן רגילין לומר דהא מסקי בהמקבל הניח' למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלקי בזוזי אלא למ"ד לסלוקי כו' היינו פלוגתא דרמי בר חמי ורבא דרמב"ח סובר הכא דלא מצי לסלוקי בזוזי ורבא סובר דמצי מיהו לרמב"ח ניחא אלא לרבא מנא לן דלמא הא דהוי הכי מצי לסלוקי משום שלא הי' רוצ' ליקח האפדנ' אלא בה' מאות והלוקח רוצה לתת אלפא ולכן סילקו אבל היכא דרוצ' הבע"ח ליקח הקרקע באותן דמים שרוצ' הלוקח לסלקו מצי למימר דמודה רבא דלא מצי מסלק וי"ל דמ"מ כל שעה יסלקנו שיושם לו הקרקע כפלים על שוי' עכ"ל נמצא דטעמא דלוקח מצי מסלק בזוזי לבע"ח הוא רק משום דמעלה אותו בשויו כפלים על חובו אבל אם אינו מעלה יותר מחובו אין הלוקח יכול לסלק משעבודו של בע"ח דרמב"ח דסובר דאין הלוקח יכול להעלות בדמים סובר מה"ט דלא מצי מסלק בזוזי ואם כן היכא דהלוקח מסלק לבע"ח בכדי חובו ניחא דיכול הלוקח לומר לדידי שוה הקרקע יותר מחובך ואני קניתי את הקרקע ושלי הוא ולדידך אינו מגיע יותר מחובך כיון דלית ליה פסידא מצי הלוקח לומר הרי אני מעל' על הקרקע זו אבל כ"ז שאינו מסלק לבע"ח כפי חובו אין הבע"ח צ"ל לדידי שוה כל חובי אלא כיון דאין הלוקח מצי אמר אני מעל' יותר מחובך דאם יעלה בכדי חובו הרי צריך לסלקו בכדי חובו עכ"פ וא"כ ממילא לא מצי לוקח מסלק בזוזי לבע"ח משעבודו עד שיאמר הלוקח אני מעל' על הקרקע יותר מחובך וא"כ מה שכת' בעה"ת בשער ג' חלק ששי וז"ל אם הלוקח או היתומים רוצים לסלקו בדמים ואינו שוה אלא פלגא חובו והוא טוען לדידי שוה כל חובי י"א שא"י לומר כן והראב"ד כת' שיכול לומר כן והובא בב"י סי' קט"ו ע"ש אין אנו צריכין להאי שיאמר הבע"ח לדידי שוה כל חובי אלא כיון דאם אינו שוה אלא בכדי חובו והרי צריך לסלקו כל חובו נמי אין הלוקח יכול לסלקו אלא משום שהלוקח אומר לדידי שוה יותר מחובך וא"כ צריך עכ"פ לפרוע בכדי חובו וז"ב ודו"ק. אלא דנרא' דהיינו דוק' בלוקח דגבי לוקח ליכא טעם שיוכל לסלקו בזוזי אלא מטעמא דרבא שיאמר לדידי שוה יותר מחובך וכ"ז שאינו אומר כן אינו יכול לסלקו בחובו וכמו שסובר רמב"ח דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי כיון דלא ס"ל שיאמר לדידי שוה יותר מחובך אבל גבי יורש בדלאו ה"ט נרא' דיכול לסלקו בזוזי אפי' אינו מעל' יותר מחובו ומשום דשומ' הדר' ליורש אפי' אחר שומא והכרז' ומכ"ש שומא והכרז' ובודאי גם רמב"ח אע"פ דלא ס"ל שיכול להעלות הלוקח ביותר משויו אפ"ה מוד' ביורש דיכול לסלקו ומשום דינא דשומ' הדרא וכמ"ש הרא"ש בפ' מי שהי' נשוי להוכיח מפלוגתא דרמב"ח ורבא דגבי לוקח לא שייך דין שומא הדרא דאי הוי ביה דין שומא הדרא אין סובר רמב"ח דאינו יכול לסלקו הא אפי' אחר גביה יכול לסלקו משום ועשית הישר כו' ע"ש וכיון דגבי יורש לא צריכין להאי מילתא שיאמר הרי אני מעלה אפי' בכדי שויו יכול לסלק וכמו לרמב"ח דס"ל דיורש ודאי מסלק משום שומא הדרא אם כן היכא דאינו שוה אלא פלג חוב מצינו למימר דיכול לסלק דבעל חוב לא מצי אמר לדידי שוה כל חובי והיורש אע"ג דאינו מעלה ביותר משויו יכול לסלקו משום שומא הדרא ולפי"ז ?לתברר לפנינו טעמא רבה לחלק דין יורש מדין לוקח דבטור כתוב כאן דהיורש מצי לסלק בכדי שומתו ובסי' קל"ד גבי לוקח כת' דאינו יכול לסלק משומתו והסמ"ע כת' משום טובת הלו' הוא ולפי מה שכת' אפי' מת הלו' נמי אין הלוקח יכול לסלק לבעל חוב כ"ז שאינו נותן לו בכדי כל חובו דאע"ג דאין הבע"ח יכול לומר לדידי שוה כל חובי מ"מ כ"ז שאין הלוקח מעלה ביותר מחובו א"י לסלקו משיעבודו שיש לו על הקרקע אבל יורש אפי' אינו מעלה ביותר מחובו יכול לסלקו משום דינא דשומא הדרא ודו"ק: