שולחן ערוך חושן משפט קג א

כששמין השלשה שמאין קרקע הלוה אין שמין אלא כפי הזמן וכפי השעה שנמכרים הקרקעות אז באותו מקום:

הגה: ואם אין הקרקע מגיע לו כולה כגון שאין לו בחוב אלא מנה והקרקע ביחד נישומת בחמש מאות זהובים אין אומרים לו תן לו חמישית הקרקע אלא שמין כמה שיכול למכור מזאת הקרקע או הבית בק' זהובים ונותנין למלוה כללו של דבר אין שמין לו אלא דבר שיכול למכור מיד ולגבות חובו ואין חוששין להפסד הלוה (תשובת הרא"ש כלל פ' סי' ט') (וע' לקמן סעיף ה'):

ואח"כ מכריזין עליה כפי מה שיראו עד שיפסקו המוסיפים ואם קרקע זה היה טורף המלוה מהלקוחות צריכים להכריז עליה שלשים יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים (ועיין לקמן ריש סימן ק"ט) ובאים הלוקחים וקוצבים דמים כרצונם אם מצאו בה כשומת ב"ד או יתר לוקחים הדמים ונותנים אותם למלוה ואם רצה המלוה לקחתה באותו סך הוא קודם ואם לא מצאו בה כדי שומתן מחליטין אותם למלוה בכדי שומתן:

הגה: ויש חולקין וסבירא להו דהוא הדין אם בא לגבות מבני חרי כיון שנמכר שלא מדעתו בב"ד צריך שומא והכרזה כמו בשל יתומים (טור וב"י בשם התרומות):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

כפי הזמן כו'. עמ"ש בסי' ק"א ס"ט מזה דנ"ל דשמין אותו כמו שנמכר לאיש שהיה צריך לו ובא לביתו של זה לשאול אחריו ולקנותו ולאפוקי שיצטרך ליקחנו כמו שנמכר בעת היוקר ובשעת שנמצאו הרבה קונים או כמו שהיה נמכר אילו חקר על קונים במקומות אחרים ע"ש:

ואח"כ מכריזין כו' נוסח לשון הכרזה איתא בגמרא וכתבו ב"י ס"ז בשם ב"ת בשער ג' ד"ב ע"ש שהאריך בהנוסח והעיקר הוא דנותנין שטר אכרזתא ביד הלוקח איך שהיו עושין אכרזתא כדינא וזבינא ליה להאי ארעא ופרעו לבעל חוב ושאחריות דההוא ארעא היא על הלוה ושלא יהא רשות להלוה בהאי ארעא מיומא דנן ולעלם ועד"מ ה' וכתב הטור דצריך להכריז שמוכרין לשלם לבע"ח בחובו או לאשה בכתובתה שיש שנוחין יותר לקנות כדי לפרוע לב"ח בחובו מפני שהאיש אינו מדקדק כל כך במטבע כמו האשה ויש שרוצין יותר לפרוע לאשה שאינה חפיצה המעות הכל יחד שאין דרכה לסחור וע' פרישה:

כפי מה שיראו כו'. וא"צ להכריזו דוקא ל' יום כמו באם בא לגבות משל יתומים או משל לקוחות וכדמסיק ומור"ם מסיק וכ' ע"ז די"א דגם בזה בעינן הכרזה ל' יום ועמ"ש בסמ"ע בזה לעיל ס"ס צ"ח:

כדי שומתן. כי ההכרזה לא היתה אלא לטובת הלוה אולי ימצא מי שיתן בה יותר:

באר היטב

עריכה

(א) הזמן: עמ"ש בשם הסמ"ע בסי' ק"א ס"ק ו' ע"ש.

(ב) שומתן: ההכרז' לא הית' אלא לטובת הלו' אולי ימצא מי שיתן בה יותר. סמ"ע.

(ג) והכרזה: עמ"ש לעיל סי' צ"ח ס"ק י"ג ע"ש.

קצות החושן

עריכה

(א) ואם אין המלו' רוצה לקנות ע' ש"ך סק"א וז"ל א"כ כשאומר המלו' מכור לי מהנשאר או פרע לי היינו גוד או אגוד וכשאין המלו' רוצה לקנות לעצמו ורוצה למכור הכל היינו נמי בכלל גוד או אגוד דמה לי אם קונה אותו לעצמו או מוכרו שהרי הרשות בידו לקנותו ולחזור למכרו ע"ש וכן כתב הש"ך בסק"ז העולה מזה ביד המלו' רשות להוציא את הלו' מביתו וליקח הכל לעצמו או למכור או להשכין הכל כדי שיפרע חובו מיד שהרי אומר לו גוד או אגוד:

והנה מ"ש דרוצה למכור הוא בכלל גוד או אגוד כו' שהרי הרשות בידו ליקח ולחזור ולמכרו הוא נגד דברי הרא"ש דכתב דהיכ' דאינו רוצה לקנותו לעצמו אלא למכרו לית ביה דינ' דגוד או אגוד והובא בש"ע בסי' קע"א וכן פסק הרמ"א שם בסעיף ו' וגם הש"ך הסכים שם כן מיהו אפשר לחלק דהתם כבר נשתתפו יחד ולהכי דינא דגוד או אגוד הוא דוק' היכא ששיתף עצמו ורוצה לקנותו ולא למוכרו לאחרים דהא לא נשתתף עם האחר אלא עם השותף אבל בע"ח דעלמ' לא נשתתף עמו אלא שיש לו חוב עליו ואילו רוצה מוכר את חובו לאחר ולהכי גם כשירצה למכור שייך דינ' דגוד או אגוד ואכתי צריך ישוב:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}