שולחן ערוך חושן משפט קב ג

אם אומר המלוה תן לי עידית בציר פורתא (פי' מעט פחות) אין כופין אותו ליתנה לו אפי' ביוקרא דלקמיה אם אין ללוה אלא עידית אינו יכול למכרה ולקנות בינונית להגבות לבעל חובו אלא מגבין לו מהעידית ואפי' יש לו עידית במקומו ובינונית במקום אחר א"י לומר לו שיטול מהבינונית שיש לו במקום אחר אלא צריך ליתן לו מעידית שבמקום הבעל חוב:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

תן לי עידית בציר פורתא. הטעם דאין כופין אותו משום דאין שעבודיה דמלוה אעידית וגם לא שייך למימר אי הוה זוזאי בידי הוה קניתי עידית דעידית לא שכיחי למכור ובטור מסיק דמסתבר כהאומרים דבזה אם גילה הלוה דעתו שרוצה ליתן לאחר עידית כיוקרא דלקמיה והוא רוצה לקחנו כך דצריך ליתן לו כיוקרא דלקמיה:

ולקנות בינונית כו' דחז"ל השוו מדותיהן וכמו שאם אין לו אלא זיבורית א"צ למכרם ולקנות בעדם בינונית וליתנם למלוה כדינו כן נמי בעידית אלא לעולם משלם ממה שהוא נמצא בידו:

ובינונית במקום אחר. פי' דאית ביה משום נעילת דלת אם יצטרך לטרוח לילך לניר ולחרוש ולזרוע ולקצור ולהביא התבואה הוא או ע"י פועליו בכל שנה ממקום אחר ובכה"ג טורף אפי' ממשעבדי שהם במקומו במקום בני חורין שיש לו בעיר אחרת וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' קי"א:

באר היטב

עריכה

(ג) ביוקרא: משום דאין שעבודיה דמלו' על העידית משא"כ בזיבורית דשיעבודיה מדאוריית' עליה אלא שחכמים תקנו לגבות מבינונית מפני נעילת דלת.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}