סמ"ע על חושן משפט קב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהמגבין לו מן הבינונית לשון הגמרא פ"ק דב"ק (דף ח ע"א) אמר עולא דבר תורה בעל חוב דינו בזיבורית שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא לחוץ פחות שבכלים (פי' כיון שברצונו תליא להוציא מסתמא נותן לו מהגרוע שבמטלטלי' וה"ה בפורע מקרקעו' פורע מהגרוע שבקרקעותיו דמן התורה שיעבוד קרקעותיו ומטלטלים שוין הן) אלא שחז"ל אמרו ב"ח בבינוני' כדי שלא תנעול דלת בפני לווין עכ"ל וקי"ל כעולא וע' בדרישה מ"ש עוד מזה:
דבשלו הן שמין. לשון הטור ובשלו הן שמין כגון אם היה לו עידית ובינונית וזיבורית אפי' אם הבינונית שלו טובה כעידית דשאר העול' מגבין לו ממנו עכ"ל והיינו לחומרא דנתבע וכ"ש דאזלי' בתריה לקולא כגון אם היה עידית דלוה כבינונית דעלמא ובינונית דלוה כזיבורית דעלמא דנותן לו מבינונית דלוה והא דאמרי' דבשלו הן שמין ילפינן ליה מנזקין דכתיב ביה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ודרשינן דמיטב שדהו דהאיך "דישלם קאמר דהיינו דמזיק וה"ה דלוה בהלואה ע"ש בגמ' (דף ו' ז'):
סעיף ב
עריכהמאיזה שירצה. ילפינן לה מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך החוצה דהיינו ממה שירצה גם יש ללמדו מנזיקין דכשמשלם בו ממטלטליו נותן לו מאיזה טלטול שירצה דכתיב כסף ישיב לבעליו ישיב לרבות אפי' סובין וה"ה אם משלם בקרקע דמשלם לו מאיזה עידית שירצה ובגמרא משוה מלוה לענין בינונית לניזק לענין עידית:
תן לי זיבורית טפי פורתא. בגמרא שם (דף ד') איתא דביומי ניסן יוקרא ארעת' וביומי תשרי זיל ארעתא דמצי א"ל מלוה ללוה אלו הוה לי זוזי הוה שקיל כהשתא השתא דזוזי גבך אשקול כי יוקרא דלקמי' ופירש"י שם דבימי הקיץ ניר וחורש הלוקח השדות ובימי תשרי וחשון זורעין ובימי תשרי זלין שאין סיפוק לזורען באותה השנה דכבר עבר זמן הניר והחרישה ואינן ראוין לזרוע בהו עד שנה הבאה ומש"ה הן בזול וכתבו התוס' גם בבתים שייך זול ויוקרא כה"ג שרגילין להיות ביוקרא בזמן שרגילין לשכור הבתים ולאחר ששכרו זילו דלא נמצאו עוד שוכרין:
דאין כופין אותו כו'. טעמו דס"ל דלא עדיף כוחו דמלוה בזיבורית הללו מאלו הוה בינונית ואם היו בינונית היה רשות להלוה ליתן לו מאיזה בינונית שירצה גם עתה יאמר לו לא אתן לו מהזיבורית טפי כי ניחו לי אלא אתן לך בינונית בציר פורתא אבל כשגילה דעתו דרוצה ליתן לו מהזיבורית אלא שרוצה ליקר עמו השער כיוקרא דלקמיה בזה קאמר הגמרא דמצי אמר ליה אלו הוה לי זוזי כו' וכנ"ל ובע"ש ערבב הדברים ולא כתב בפי' די"א דאין שומעין לו אא"כ רוצ' ליתנו לו כיוקרא דלקמיה ואיני יודע למה הלא הרא"ש והטור הביאו דיעה הראשונה וכתבו עליו דל"נ מטעם שכתבתי והל"ל דהממע"ה:
סעיף ג
עריכהתן לי עידית בציר פורתא. הטעם דאין כופין אותו משום דאין שעבודיה דמלוה אעידית וגם לא שייך למימר אי הוה זוזאי בידי הוה קניתי עידית דעידית לא שכיחי למכור ובטור מסיק דמסתבר כהאומרים דבזה אם גילה הלוה דעתו שרוצה ליתן לאחר עידית כיוקרא דלקמיה והוא רוצה לקחנו כך דצריך ליתן לו כיוקרא דלקמיה:
ולקנות בינונית כו' דחז"ל השוו מדותיהן וכמו שאם אין לו אלא זיבורית א"צ למכרם ולקנות בעדם בינונית וליתנם למלוה כדינו כן נמי בעידית אלא לעולם משלם ממה שהוא נמצא בידו:
ובינונית במקום אחר. פי' דאית ביה משום נעילת דלת אם יצטרך לטרוח לילך לניר ולחרוש ולזרוע ולקצור ולהביא התבואה הוא או ע"י פועליו בכל שנה ממקום אחר ובכה"ג טורף אפי' ממשעבדי שהם במקומו במקום בני חורין שיש לו בעיר אחרת וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' קי"א:
סעיף ד
עריכהיקחנה כמו שהיא. פי' ולא אמרי' שימכור הזיבורית או העידית ויקנה בינונית וכבר כתב המחבר זה אלא נמשך אחר לשון הברייתא ומשום אינך בבא נקטי' וכן הוא בטור עפ"ר:
יתן לו בינונית. פי' אף שהוא כעידית דעלמא דבשלו הן שמין וכנ"ל:
אם היתה לו עידית כו'. דאז היה סמיכות דעתו על הבינונית וחל שיעבודו עליה והרי הוא עדין בידו מש"ה צריך ליתן לו ממנה אף שאין לו לע"ע טובה ממנה והיא בידו בתורת עידית:
סעיף ה
עריכהוהתנה עמו לפורעו מהעידית. לשון הטור והתנה עמו לפורעו מהעידית הכל לפי תנאו "ואם "התנה "לפרעו עידית והיתה כו':
במקום עידי עידית. דאנו אומרין דעתו דלא נתרצה לשלם לו מהעידית אלא משום דסבר הרי יש בידי עידי עידית וק"ל: