שולחן ערוך חושן משפט צז כד

אין צריך לומר שלא תטול אשתו ממזונותיה להבא אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה כגון שהלך למדינת הים ותפסה מנכסיו שתזון מהם מוציאין מידה ונותנים למלוה שאין לאשה מזונו' לא מקרקעי ולא ממטלטלי עד שיפרע המלוה אפילו היתה קודמת ואפי' הלך בעלה למדינת הים ולותה בשטר ואכלה אע"פ שקדמה הלואת מזונותיה בשטר להלואתו של בעל השטר אין הלואת המזונו' נגבית עד שיפרע בעל השטר תחלה ואם המלוה שעל הבעל היתה על פה והיא לותה לצורך מזונותיה על פה או בשטר איזה מהם שיבא לגבות תחלה קודם ואם באו שניהם כאחד חולקים:

הגה: מיהו אם מעות נדוניאה עדיין בידה או ברשות אביה יכולה לתפסם למזונותיה (מרדכי ס"פ אע"פ) היה חייב לעובדי כוכבים ותבעוהו בדיני עכו"ם ובאתה האשה עם כתובתה וסלקה העכו"ם בעלי חובות כי כן הוא בדיניהם להגבות לאשה נדוניתה תחלה ובא אח"כ מלוה ישראל לתבוע חובו ולהוציא מיד האשה מה שגבתה בדיני עכו"ם הדין עם המלוה דהרי הכתובה והנדונינא לא נתנה לגבות מחיים (ר"י נכ"ג ח"י) (כמו שנתבאר באה"ע סי' נ"ג):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אצ"ל שלא תטול מזונותיה להבא כו' עד שתזון מהן הל' משמע שבא לומר ל"מ להבא אלא אפי' לשעבר ועפ"ז נ"ל דמ"ש שתזון מהן ה"ק בשעה שתפס' תפסה כדי שתזון ממנו להבא והשתא כשבא הב"ח לגבות כבר ניזונית ממנו וק"ל:

עד שיפרע המלוה כו'. עפ"ר שם כתבתי והוכחתי דאפי' למ"ד שארה דכתיב בתור' פירושו מזונותי' (לאפוקי מר"ש בן אלעזר שפי' שארה כסותה שניהן אכסות דלפי שאר והזמן יתן לה כסותה כפי מה שהיא ילדה או זקנה או ימי הקיץ והחורף עד"ר) נמצא שגם הן דאורייתא אפ"ה המלוה המאוחר לנשואי' הוא קודם לה מפני שהתורה לא חייבו ליתן לה מזונות אלא כשיש לו ואז תאכל היא עמו ותהא כגופו משא"כ זה שאין לו. ואף המזונות ל' יום שנותנין לו הוא משל המלוה ומשל המלוה צותה התורה לפרנסו ל' יום לו ולא לה אלא שמדרבנן חייב להשתדל לה מזונות אף שאין לו וכמ"ש בכתובה אנא אפלח ואזון כו' מ"מ אף שחייב לה מדרבנן וגם שטר כתובתה בידה מ"מ לא עדיף שטר' כשטר שביד המלוה שהמלוה לוה לו וחייב לשלם לו מן התורה כדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא העבוט משא"כ אשה שלא לותה לו שיעור חיוב מזונותיה אלא שחז"ל תקנו לה מזונותיה תחת מעשה ידיה ואין זה הלואה שחייבתו עליה התורה ואף שלותה גם היא בשטר על מזונותיה ואותו שטר הוא מוקדם לשטר שלוה בו בעלה מ"מ המלוה שלוה לה אין לו שום בעבוד על הבעל כ"א עליה ואף שהיא באתה עתה לגבות מהבעל והבעל חייב ליתן לה מזונות מדרבנן (ולא מדאורייתא כיון שלא אכלה עמו) ממה שיש בידו מ"מ כיון דבשעה שבאתה לגבות כבר לוה בעל מבעל חובו ונתחייב לו בשטר מ"ה הוא מוקדם והיינו דוקא מה שלוה הבעל בשטר דסמכא דעת המלוה על שיעבודו אפי' על מטלטלין כשכתב לו דאקני (או דאקני אחריות וט"ס הוא כמ"ש בסי' קי"ב) אבל כשלוה בע"פ דאז אין סמיכת מלוה דהבעל אפי' על קרקעות דהא אם מכרם אינו יכול לטרוח מלקוחות מ"ה אין לו קדימה בהן מהאשה במזונותיה והרי ב"ח והיא באין כאחד לתובעו לשלם להן מ"ה שניהן שווין ועפ"ר מ"ש עוד מזה ובע"ש קיצר ונקט ל' הרי"ף דכ' הטעם דמלוה שלו קודם משום דמזונותיה הן דרבנן והדבר צריך ביאור וכמ"ש ודוק:

מיהו אם מעות נדונית' עדיין בידה יכולה לתופס' למזונותי' ע"ש במהרי"ו דמפרש דאפי' למזונותיה דלהבא יכולה לתפוס נדוניית' ובזה מיושב דכאן כתב "למזונותיה דמשמע דוקא למזונותיה והמותר יתן לב"ח ובסעיף כ"ו כתב מור"ם בהג"ה ז"ל וי"א דמ"מ אם עדיין הנדוניא ברשות' אין ב"ח גובה מהן וכמ"ש דמהני תפיסת' למזונותיה דלהבא א"ש דלמזונותיה דלהבא אין להן קצבה ואפי' תפסה ככר זהב וכמ"ש הטור והמחבר בא"ע סי' צ"ג:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(טו) אלא אפי' תפסה. והב"ח פסק דמהני אם תפסה אפי' אמזונות דלהבא אפי' החוב בשטר ובשלא תפסה אין לה כלום נגד ב"ח ע"ש וגם בזה לא נהגו כותיה:

(טז) עד שיפרע המלו'. עיין בסמ"ע ס"ק נ"ז ובס' גידולי תרומה:

(יז) ואם באו שניהם כאחד חולקין. צ"ע דהיינו דוקא להרי"ף אבל לא למ"ש המחבר לקמן סי' ק"ד סי"ג דמלו' ע"פ מוקדמת קודמת למלו' בשטר וצ"ע וע' בס' גי"ת דף ב' ריש ע"ג וע' בתשוב' מהרא"ן ששון סי' מ"ח עיין שם בסמ"ע עד דמזונותיה דרבנן וצ"ע להפוסקים שפסקו שעבודא דרבנן וכמ"ש לעיל ר"ס ל"ט ועוד צ"ע דבטור א"ע ריש סי' ס"ט פסק דמזונות דאורייתא וכ"פ הרמב"ם ריש פ' י"ב מה' אישות וה' המ' האריך שם בזה ומביאו ב"י שם מיהו ק' על הט"ו מהרא"ש פ' שני דייני גזירות וכמ"ש בב"ח בא"ע שם ומה שהקשה הכ"מ רפי"ב מה' אישות על המ"מ לק"מ כשתעיין במזרחי פרשת שופטים:

באר היטב

עריכה

(כח) קודמת: ע' בסמ"ע ביאור דין זה והב"ח כת' דאם תפסה מהני אפי' למזונות להבא אפי' החוב בשטר ובשלא תפסה אין לה כלום נגד הבע"ח ע"ש ולא נהגו כוותיה בזה. ש"ך.

(כט) בשטר: ע' בתשו' מהר"א ששון סי' ק"י ורט"ז ובתשובת מהראנ"ח סי' מ"ח וק"י ובתשו' הרדב"ז ח"ב סי' קע"ג ובמבי"ט ח"ג סי' ר"ב ובמהרי"ט סי' קט"ו ובמהרש"ך ח"ב סי' ר"י.

(ל) חולקים: כת' הש"ך דהיינו דוקא להרי"ף אבל למ"ש המחבר בסי' ק"ד סי"ג דמלו' ע"פ מוקדמ' קודמת למלו' בשטר צ"ע וע"ש בסמ"ע וצ"ע להפוסקים שפסקו דשעבודא דרבנן וכמ"ש ריש סימן ל"ט ועוד צ"ע דבטור אה"ע ריש סימן ס"ט פסק דמזונות דאורייתא וכ"פ הרמב"ם רפי"ב מה' אישות והה"מ האריך שם בזה וע' בתשו' מהר"א ששון סי' מ"ח עכ"ל. ואפשר ליישב דמ"ש המחבר כאן דאם חוב המלו' הוא בע"פ כו' לא נחית לענין קדימ' דסמך עצמו על מ"ש בסי' ק"ד רק דביאר פה הפוכו דרישא דהדין הוא במלו' בשטר אע"פ שהיא מוקדמת אין לה מזונות לזה כת' דאם החוב בע"פ הוא חוזר הדין כמו שאר שני בע"ח שבאו לגבות וק"ל.

(לא) לתפסן: במהרי"ו מפרש דאפי' למזונות דלהבא יכולה לתפוס נדוניית' ע"ש. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(יב) הלואת המזונות הטעם כתבו משום דמזונות דרבנן ושעבודו דמלו' מן התור' ועש"ך שכת' וצ"ע מפוסקים שפסקו שעבודא דרבנן וכמ"ש לעיל דיש סי' ל"ט ע"ש ולק"מ דאפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא היינו לגבי לקוחות ויתומים אבל מיניה דאורייתא ומחויב לשלם מן התור' וכתוב' דרבנן אפי' מיניה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}