שולחן ערוך חושן משפט צא ז


שולחן ערוך

אם לא נתן בעל הבית לחנוני קצבה כמה יתן לפועליו אלא א"ל תן להם מה שצריכים אם אין הפועלים לפנינו או מתו החנוני נאמן לומר כך וכך נתתי להם ונוטל מבעל הבית בלא שבועה

הגה: וי"א דאף אם הפועלים בכאן והחנוני נתן להם יותר משכרן הואיל ולא נתן קצבה כמה יתן להם הרי החנוני נשבע ונוטל (ב"י בשם התרומות שער כ"ט):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

החנוני נאמן כו'. "עד בלא שבועה עד"ר שכתבתי בשם מור"ש ז"ל דאפי' לפי הי"א דכ' הטור ומור"ם לעיל בס"ב דכשמתו הפועלים והחנוני לחוד בא להוציא מבע"ה דאינו נוטל בלא שבוע' היינו דוקא כשאין הב"ה יודע אם נתן לפועלים כלום אבל הכא מיירי דהבע"ה יודע שנתן להם אבל אינו יודע כמה מודה דנוטל בלא שבוע' וצ"ל דר"ל בלא שבוע' חמור' אבל היסת מיהו צריך לישבע דאל"כ קשה מ"ש מהא דכ' מור"ם בסמוך לפני זה בס"ס ג' בהג"ה דמי שהוציא הוצאות כו' והנתבע אינו יודע כמה דנשבע ונוטל ולפ"ז פירושן דשבוע' סתם לא יהיו שווין דמ"ש מור"ם שם נשבע ונוטל יהי' פירושו נשבע היסת ומ"ש המחבר כאן נוטל בלא שבועה יהי' פירושו בלא שבוע' חמיר' אבל היסת צריך וזהו דוחק קצת ובפרישה כתבתי ישוב אחר בטור למה סתם בהאי דינא ע"ש ודו"ק:

דאף אם הפועלים בכאן כו' פי' והפועלי' מכחישין החנוני ואומרי' שלא כ"כ נתן להן וגם שלא כ"כ הי' חייב להן הבע"ה אפ"ה נוטל החנוני בשבוע':

ש"ך - שפתי כהן

(כח) החנוני נאמן כו'. עד בלא שבוע'. כ' הסמ"ע בשם מהרש"ל דאפי' להי"א דלעיל ס"ב דכשמתו הפועלים והחנוני בא להוציא מבעל הבית דאינו נוטל בלא שבוע' היינו דוק' כשאין הבעל הבית יודע אם נתן להם כלום אבל הכא מיירי דהבעל הבית יודע שנתן להם אבל אינו יודע כמה מודה דנוטל בלא שבוע' עכ"ל וכן כתב הב"ח וכן מוכח בטור עיין שם ודלא כע"ש:


(כט) ונוטל מבע"ה בלא שבוע'. כתב הסמ"ע דצ"ל דר"ל בלא ש"ח אבל היסת מיהו צריך דאל"כ ק' מ"ש מהא דכתב מור"ם בסמוך בסס"ג דמי שהוצי' הוצאות כו' והנתבע אינו יודע כמה דנשבע ונוטל ולפ"ז פירושן דשבוע' סתם לא יהיו שוין דמה שכתב מור"ם שם נשבע ונוטל יהי' פירושו נשבע היסת ומ"ש המחבר כאן נוטל בלא שבוע' יהי' פירושו בלא שבוע' חמורה אבל היסת צריך עד כאן לשונו. ולפע"ד זה אינו וגם בבעה"ת שם מוכח להדי' דאפי' היסת אי"צ כאן וגם מ"ש הרב בס"ג בהג"ה נשבע ונוטל ר"ל ש"ח בנק"ח וכמ"ש לעיל ס"ק כ"ב ומ"מ לק"מ דשאני הכא כמ"ש הטור כאן כיון שאמר לו תן להם כל מה שצריכים הואיל ותלה הדבר במאמר הפועלים כאלו קצץ דמי וכן מחלק בבעה"ת להדי' ע"ש וגם בחנם דחק כאן ע"ש:


(ל) דאף אם הפועלים כו'. אין הלשון מדוקדק וכך הל"ל ואם הפועלים בכאן כו' (וכן הוא בע"ש ע"ש) דודאי גם המחבר מודה בזה ואין כאן מחלוקת וכן הוא בבעה"ת להדיא שני דינים אלו וכתב הטעם ברישא כיון דאין הפועלים מכחישין אותו ובסיפ' כיון שמכחישים אותו נשבע ונוטל ומשמע שם להדי' דבסיפא אפי' רק כדי שכרם צריך לישבע וליטול אלא דקמ"ל דאפי' יותר משכרן נוטל בלא שבוע' ע"ש:


ט"ז

באר היטב

(כב) בלא שבוע':    כ' הסמ"ע דר"ל בלא שבוע' חמור' אבל היסת מיהו צריך לישבע דאל"כ ק' מ"ש מסס"ג בהג"ה מי שמוציא הוצאות כו' דנשבע ונוטל ולפ"ז פי' דשבוע' סתם אינם שוין דשם נשבע ונוטל ר"ל שבועת היסת ומ"ש כאן נוטל בלא שבועה פירושו בלא שבוע' חמור' וזה דוחק קצת עכ"ל. והש"ך השיג עליו וכתב דבבעה"ת מוכח להדיא דאפילו היסת א"צ כאן וגם מ"ש בס"ג דנשבע ונוטל ר"ל ש"ח בנק"ח (כמש"ל ס"ק ט"ו ע"ש) ומ"מ לק"מ דהחילוק מבואר כאן בטור כיון שתלה הדבר במאמר הפועלים ליתן להם כל מה שצריכים כאילו קצץ דמי עכ"ל (גם הט"ז השיג על הסמ"ע בזה וע"ש).


(כג) וי"א:    אין הלשון מדוקדק וכך הל"ל ואם הפועלים בכאן כו' דודאי גם המחבר מודה בזה ואין כאן מחלוקת וכן הוא בבעה"ת להדיא ב' דינים אלו עכ"ל הש"ך (וכ"כ הט"ז).



קצות החושן

▲ חזור לראש