שולחן ערוך חושן משפט צא ב


שולחן ערוך

במה דברים אמורים? כששניהם לפנינו ותובעים מבעה"ב אבל אם מת החנוני והפועלים לבדם תובעים או שמתו פועלים והחנוני לבדו תובע נוטל בלא שבועה שהרי אין בעל הבית מפסיד כלום שהרי אינו משלם אלא תשלום אחד:

הגה: וי"א דדוקא באם מת החנוני ואתו פועלים נוטלין בלא שבועה דהרי ודאי נתחייב להם ולא ידע אי פרע אבל אם מתו הפועלים והחנוני בא לתבוע מה שנתן לא יטול אלא בשבועה דילמא לא נתן כלום (טור בשם הרמ"ה והמגיד פט"ז דמלוה ור"ן פרק הנשבעין ופרק האיש מקדש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שהרי אינו משלם אלא תשלום א'. פי' ותשלום אחד הוא מודה שחייב כ"כ ג"כ הרמב"ם והטור וזהו דלא כמ"ש המ"מ בשם הרמב"ן דאי מתו פועלים אזי יורשיו מוציאים מבע"ה בשבוע' דלא פקדנו וא"כ גם בזה יהיו על בע"ה שני תשלומין וכ"כ בב"י ובד"מ ע"ש:

ולא ידע אי פרע. ומן הדין היה לפועל ליטלו מבע"ה בלא שבוע' אלא משום פסידא דבע"ה ולפייסו תקנו שישבעו לופועלים והיינו דוקא כשיצטרך לשלם גם לחנוני מה שאין כן הכא ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(י) או שמתו פועלים כו'. הרי אינו משלם אלא תשלום א' סי' ותשלום א' הוא מודה שחייב כ"כ גם הרמב"ם והטור וזהו דלא כמ"ש המ"מ בשם הרמב"ן דאי מתו פועלים אזי יורשיהן מוציאין מב"ה בשבועה דלא פקדנו אבא וא"כ גם בזה יהיו על הבעה"ב ב' תשלומין וכ"כ בב"י ובדרכי משה ע"ש עכ"ל סמ"ע. ועיין בדרכי משה שלא דחה דברי הרמב"ן אדרבה כ' במסקנ' שהר"ן כתב כדברי הרמב"ן וכן הוא בהר"ן פ' האיש מקדש שלא כדברי הרמב"ם וכ' שמפרשים חלקו עליו גם בב"י לא דחה דברי הרמב"ן ע"ש. ומה שלא הגיה כאן הר"ב כלום אדברי המחבר היינו משום שכתב דברי הרמ"ה שהם רבותא יותר דאפי' לא ישלם ליורשי פועלים צריך החנוני לישבע ובסי' זה לא מיירי אלא אם החנוני צריך לישבע אבל אם יורשי הפועלים גובים מזה לא מיירי כאן אי נמי ס"ל להרב כמש"ל לדעת הרמב"ם גם ה"ה הוצרך לדחוק לדעת האומרים דאין יורשי הפועלים גובין בשבועה והניח דבריהם בצ"ע וז"ל ואפשר שהטעם שלהם הוא לפי שאין זה מלוה בשטר אלא ע"פ וע"א מעיד שנתן להם (והם טוענין שמא) ואע"פ שהוא נוגע בדבר אין נוטלין וצ"ע עכ"ל וגם דעת בעה"ת שער כ"ט סוף ח"ג כהרמב"ן וכן עיקר דל"ש כאן אין אדם מוריש שבועה לבניו דאדרבה הבו לה [דלא] לוסיף עלה הוא כדלקמן סי' ק"ח ולפע"ד גם דעת הרמב"ן כן ולא בא אלא לומר דהיכ' דליכ' אלא תשלום א' נוטל בלא שבועה ומיירי בפועלים שאין להם יורשים או שאין יורשים יודעין שאביהם הי' פועל שלו או שאין היורשים כאן וכה"ג שוב ראיתי בב"ח כתב גם כן דהעיקר כהרמב"ם ורמ"ה ולא כהרמב"ן וכן נראה מתשו' הרשב"א (שהביאו ב"י בסימן פ"ט) שהביא הירושלמי בדין שכיר שמת דאין יורשים גובים מבע"ה דכלום תיקנו אלא בשביל שכיר שמא בשביל יורשים וכ"כ הטור לקמן סי' ק"ח דבשכיר ונגזל אין היורשים נשבעין ונוטלין כו' עכ"ל וכבר כתבתי דאין מדברי הרמב"ם והרמ"ה ראי' כלל. וגם מ"ש וכן נראה מתשו' הרשב"א שהבי' הירושלמי כו' נלפע"ד דלא דק דהתם מיירי כשהבע"ה טען לשכיר פרעתיך וכה"ג כ' הבעה"ת גופיה בשער י"ד סוף ח"ב דאין יורשי השכיר נשבעין ונוטלין והוצי' כן מהירושלמי הנ"ל ובכה"ג דמיירי לקמן סי' ק"ח והיינו מטעם הירושלמי דכלום תיקנו אלא בשביל שכיר כו' כלומר דמדינ' לא הי' השכיר נוטל אפי' בשבועה משא"כ הכא דמדינ' הפועלים היו נוטלים אף בלא שבועה כיון שודאי חייב להם וספק אם פרע להם ואם כן פשיטא כשמתו היורשים נשבעים שלא פקדנו אבא ונוטלים אלא מיירי הכא כדפי' ודוק וע"ל סי' קכ"א ס"ק נ"ו:


(יא) שהרי אינו משלם אלא תשלום א'. הוצרך לטעם זה אפי' היו החנוני והפועלים טוענים ודאי בחייהם והיו מכחישין זה את זה לפני ב"ד דאל"כ אפילו היה משלם ב' תשלומי' לא היו צריכין לישבע כדמוכח לקמן סי' קכ"א ס"י ע"ש בס"ק נ"ז מיהו י"ל דמיירי שלא היו מכחישים זא"ז והא דהוצרך לטעם שאינו משלם אלא תשלום א' היינו משום חנוני דלא דמי לשלוחין ולא למלוה דלקמן סי' קכ"א לשלוחין לא דמי דהתם אינן נוטלין ולמלוה ל"ד שהיה חייב לו בודאי וספק אם פרע לו משא"כ חנוני דבא ליטול וספק אם חייב דאם היה משלם ב' תשלומין לא היה נוטל בלא שבועה אפי' ליכא מאן דמכחיש ליה ולפ"ז אם היו הפועלים מכחישין החנוני אפשר דגם להרמב"ם והמחבר צריך לישבע אף ע"פ שאינו משלם אלא תשלום א' ודוק:


(יב) וי"א כו'. טור בשם הרמ"ה וכתב הטור דהכי מסתברא וכ"כ בע"ש וכן כתב הרב המגיד בשם קצת מפרשים ובשם הרמב"ן והרמ"ה ומשמע מדבריהם שם דאע"פ שאינו משלם לחנוני רק תשלום א' וגם הפועלים לא הכחישוהו בחייהם אין נוטל החנוני בלא שבועה וגם הר"ן בפרק כל הנשבעין כתב שאין דברי הרמב"ם נכונים אלא החנוני צריך לישבע בכל ענין ואע"פ שממ"ש הר"ן בפ' האיש מקדש נראה שחולק עליו מטעם דכיון שיורשי הפועלים נוטלין הרי הבע"ה נפסד ומשלם ב' תשלומין מ"מ כי דייקת שפיר בדבריו תראה שחולק עליו בתרתי חדא מטעם הנ"ל וחדא מטעם דכיון דהחנוני בא ליטול וספק אם בעה"ב נתחייב צריך לישבע ולפ"ז אפי' הוא בענין שאינו משלם לפועלי' כגון שאין להם יורשי' צריך החנוני לישבע ודו"ק:

ולענין הלכה נ"ל עיקר כדברי הרמב"ם וכמו שאוכיח לקמן ומה שחלקו עליו דחנוני מדינא אין לו כלום אצל בע"ה דה"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקיי"ל דפטור לפע"ד לא דמי להתם דהא במנה לי בידך והלה אומר איני יודע גופא סברי רב הונא ורב יודא (בפ' הגוזל בתרא דף קי"ח ע"א) דחייב מטעמא דברי ושמא ברי עדיף ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי התם פטור הא קמפרשי טעמא משום דאוקמי ממונ' בחזקת מאריה וא"כ דוקא התם שייך לומר כן דאוקי ממונא בחזקת מאריה והיכ' דקאי קאי לא תיפוק מרשותיה משא"כ הכא דס"ס האי ממונ' תיפוק מרשותיה ולא קאי בחזקתיה. ועוד דהא אמרי' בכתובות בפ"ק (דף ט' [י"ב] ע"ב) גבי הנוש' אשה ולא מצא לה בתולים דאפי' רב נחמן ור' יוחנן מודים התם כיון דאיכ' חזקה אחרינא כנגדה דאוקמה אחזקתה דבתולה היתה וכה"ג אמרי' נמי בפ' המדיר (דף ע"ו ע"א) דהבעל חייב משום דאוקמה אחזקתה שלא היה בה מומין וא"כ ה"נ כיון דקי"ל בכמה דוכתי חזקה שליח עושה שליחותו א"כ מסתמ' חנוני עשה שליחותו וכן ראיתי בבעה"ת שער כ"ט ח"ב הביא תשו' הרב ר' יוסף אבן פלאט שהשיב באריכות להרז"ה דחנוני ופועל "לא מחייבי שבועה אלא היכא דתרווייהו קמן ומכחשי אהדדי כפשט' דמתני' הוא אומר נתתי והם אומרים לא נטלנו אבל היכא דחדא תבע קמן לבע"ה וליכא חבריה דמכחיש ליה שקיל בלא שבועה אפילו אי אתא חנוני ותבע לבע"ה ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע כו' דהתם איכא ברי גבי תובע וחזקת ממונא גבי נתבע אבל הכא גבי חנוני איכא תרי אנפי חזקת שליח עושה שליחותו ומדחיא חזקת ממון מקמי תרתי ומנלן דכל היכי דאיכא תרי אנפי כה"ג מדחיא חזקת ממון מקמייהו דתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים כו' ר"ג אומר נאמנת והלכתא כוותיה וטעמא משום דאיכא חזקת גופא בהדי ברי ושמא ותנן גבי מומין כה"ג היו בה מומין ועודה בבית אביה כו' ואסיקנא הא לא מייתי ראיה נאמן ושקלה כתובה בלא שבועה משום דאיכ' תרי חזקת דגופא וטענת ברי ושמא ומדחיא לחזקת ממונא ונאמנת לגמרי משמע בלא שבועה ועוד דכיון דתני חנוני גבי פועל ש"מ חד דינא אית להו ומה פועל שקיל בלא שבועה היכא דליכא חנוני דמכחיש ליה אף חנוני כי לא מכחיש ליה פועל שקיל בלא שבועה ומה"ט נמי לא דמי למוציא הוצאת על נכסי אשתו ומכיר כליו וספריו ביד אחר וחבריהון דמשתבעי ושקלי אע"ג דליכ' מאן דמכחיש להו דהכא איכ' נמי גבי חנוני חזקת חזקה שליח עושה שליחותו עכ"ל והכי משמע נמי מפשט' דמתני' דקתני מעיקרא וחנוני על פנקסו ובתר הכי מפרש חנוני על פנקסו כיצד אמר לחנוני תן לפועלי סלע הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעים ונוטלין קמהדר לפרושי חנוני וקמפרש פועל והכי הל"ל חנוני על פנקסו כיצד אמר לחנוני תן לפועלי סלע והוא אומר נתתי נשבע ונוטל אלא ודאי משום דאי לאו דמכחשי לי' פועלים והם נוטלין ג"כ לא הי' צריך החנוני לישבע וליטול דמסתמא עשה שליחתו והרי אינו משלם אלא תשלום א'. ועוד ראיה לזה ממאי דגרסי' בריש שנים אוחזין בין לרבנן ובין לר' יוסי התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל מ"ש דלא אמרי' נפקי' ממונא מבע"ה ויהא מונח עד שיבא אליהו דהא בודאי איכא רמאי אמרי התם היינו טעמא דא"ל חנוני לבע"ה אנא שליחות' דידך קא' עבדינ' מאי אית לי גבי שכיר אע"ג דקמשתבע לי לא מהימן לי בשבוע' אנת האמנתיה דלא אמרת לי בסהדי הב ליה ושכיר נמי אמר ליה לבע"ה אנא עבד' עבידת' גבך מאי אית לי גבי חנוני אע"ג דמשתבע לי לא מהימן לי הלכך תרווייהו משתבעי ושקלי מבע"ה ע"כ. ואמת שראיתי בס' המלחמות להרמב"ן סוף שבועות שכתב דחנוני על פנקסו דינו מן התורה שילך לו בפחי נפש שהרי דינו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי"ל דפטור וההיא טעמ' דפרישו סבוראי משום דלא א"ל בסהדי הב ליה טעמ' דתקנתא הוא ולאו דינא דמ"מ פטור דאע"ג דלא א"ל בסהדי הב ליה הוה ליה לתקוני ולא לעוותי עכ"ל. אבל לפע"ד זה לא נהיר' אלא משמע דטעמ' דדינא הוא ואי טעמ' דתקנתא הוא ה"ל לפרושי הכי בגופ' דמתני' דשבועות אלא ודאי משום דדינא הוא דחנוני נוטל אלא דפריך נהי דדינא הכי מ"מ כיון דודאי חד מינייהו רמאי יהא מונח ולהכי משני דמשום האי טעמ' דאמר שליחות' דידך קא עבדינ' ולא אמרת לי בסהדי הב לי' הבע"ה הוא שגרם הפסד לעצמו ולא אמרי' יהא מונח וכן משמע מפירש"י שם. והכי משמע נמי ממאי דאמרי' בפ' כל הנשבעין (סוף דף מ"ז) שני מלוין ולוה א' וב' שטרות היינו מתני' ואם איתא דחנוני במתני' תקנת' היא היכי מדמי לה למתני' ויש לדחוק בזה אבל אין נ"ל אלא פשטא דמילת' משמע דמדינ' תרווייהו שקלי כמו בשני שטרות וגם מ"ש הרמב"ן דה"ל לתקוני ולא לעוותי לא ירדתי לסוף דעתו בזה וכמ"ש לקמן סי' צ"ב סעיף ט' עליו בזה ע"ש:

והמעיין בבעה"ת שער כ"ט ח"ב יראה דמשמע שהרז"ה קבל תשובת הרב ר' יוסף אבן פלאט דחנוני דין פועל יש לו ומדינא שקיל בלא שבועה וכן מבואר להדי' מדברי הרז"ה בספר המאור סוף שבועות שהבאתי לקמן סי' צ"ב סעיף ט' ע"ש וגם הבעה"ת עצמו שם בשער כ"ט ח"ב פסק כן וכתב שכן סברת הרב ן' מג"ש וה"ר משה ז"ל וגם הרב המגיד פי"ו מהל' מלוה כתב שכן הוא דעת ראשונים וכן משמע לכאורה מפירש"י דף מ"ז ע"ב והברטנורה שפירשו במתני' שניה' נשבעין ונוטלין מבעה"ב דא"ל חנוני פועלים לא מהימני לי בשבועה את האמנתיהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו וכן פועלים אמרי ליה לא מהימן לן חנוני בשבוע' עכ"ל משמע דחנוני דינא קאמר כמו פועלים וכן עיקר:


(יג) דדוקא אם מת החנוני כו'. ובטור איתא בשם הרמ"ה דאפי' לא מת החנוני אי אתו פועלים מעיקרא בלא חנוני ותבעו לבע"ה ולית' לחנוני קמן דנישייליה שקיל בלא שבועה ע"ש ונראה דכ"ע מודים בזה וכ"כ בעה"ת שער כ"ט ח"ב בפשיטות וז"ל ול"ת דוקא בשמת אחד מהן אלא אפי' שלא מת אלא שהלך למד"ה אע"פ שיש לנו לומר אולי יבא היום או למחר ויאמר שנתן אעפ"כ כיון דהשת' ליתיה קמן לא מחייבי' ליה לאשתבועי אך אם רצה להחרים סתם על מי שלקח ממון זה ותובעו פעם אחרת מחרים וכן סברת הרב ן' מיגש והר"מ ז"ל עכ"ל וכן כתבו הפוסקים והרמב"ם והמחבר לקמן סי' קכ"א ס"י ונראה דגם מ"ש הרמ"ה דליתיה לחנוני קמן היינו שהלך למד"ה אבל אם קרוב וידוע שיבא יכול הבע"ה לומר הלא אין לך הפסד המתן קצת עד שיבא או תשבע ותטול מיד ודו"ק ובהלך למ"ה דנוטל בלא שבועה נראה דאף אם חזר והכחישו וצריך לשלם לו ג"כ א"צ לישבע כיון שכבר נטל דאף מעיקרא לא תיקנו חז"ל שבועה אלא כיון שבאים ליטול דא"ל בהא אין נשבעין על טענת שמא וכיון דהשתא באין לפטור אין כאן שבועה כלל ודו"ק:


(יד) ולא ידע אי פרע. ומן הדין הי' לפועל ליטול בלא שבועה מבע"ה אלא משום פסיד' דבע"ה ונפייסו תיקנו שישבעו לו פועלים והיינו דוקא כשמשלם ג"כ לחנוני משא"כ הכא ודו"ק עכ"ל סמ"ע וכ"כ הרב המגיד ושאר פוסקים:


ט"ז

באר היטב

(ז) אחד:    זהו דלא כמ"ש הה"מ בשם הרמב"ן דאי מתו פועלים אז היורשים מוציאין מבעה"ב בשבועה דלא פקדנו וא"כ גם בזה יהי' על בעה"ב ב' תשלומין וכ"כ בב"י ובד"מ ע"ש עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך שהאריך בדין זה.


(ח) מת:    וכתב בעה"ת ולאו דוקא מת אלא אפי' הלך למדה"י אע"פ שי"ל אולי יבא היום או מחר ויאמר שנתן אפ"ה כיון דהשתא ליתי' קמן לא מחייבי' ליה לאשתבועי אך אם רצה להחרים סתם על מי שלקח ממון זה ותובעו פעם אחרת מחרים ע"כ וכ"כ הפוסקים והרמב"ם וגם המחבר בסי' קכ"א ס"י ונראה דאם קרוב וידוע שיבא יכול בעה"ב לומר הלא אין לך הפסד המתן קצת עד שיבא או תשבע ותטול מיד גם נראה דבהלך למדה"י דדינו ליטול בלא שבועה אף אם חזר זה והכחישו וצריך לשלם לו ג"כ מ"מ א"צ לישבע כיון שכבר נטל דגם מעיקרא לא תקנו חז"ל שבועה אלא כשבאים ליטול והשתא דבאין לפטור אין כאן שבוע' כלל. ש"ך.


(ט) פרע:    דמן הדין היה לפועל ליטול בלא שבוע' מבעה"ב אלא משום פסידא דבעה"ב ולפייסו תקנו שישבעו לו פועלים והיינו דוקא כשמשלם ג"כ לחנוני משא"כ הכא עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הה"מ ושאר פוסקים שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש