שולחן ערוך חושן משפט פא כז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פא · כז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם הודה בעצמו לפני שכיב מרע שחייב לו מנה א"י לטעון טענת שלא להשביע:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
לפני שכיב מרע כו' אינו יכול לטעון כו'. אפשר דהטעם הוא דאם שלא להשביע כוון למה לא הודה כן לאחד מהבריאים דמסתמא לא יתבעהו זה שמודה לו שהוא יודע האמת שאינו ח"ל משא"כ זה שכשימות לא ידעו היורשים דשלא להשביע כוון ויתבעוהו ויצטרך לישבע וגם יגולה הדבר ויחשבוהו לעשיר ועמ"ש לעיל בסי' זה ס"ב בהג"ה באחרים מודים לו:
ש"ך - שפתי כהן
(סז) אם הודה מעצמו לפני שכ"מ כו'. הוא ע"פ מ"ש בב"י לעיל סי' ל"ב מחו' ז' וז"ל משמע מדברי המרדכי (פרק זה בורר וכן נרשם בסמ"ע כאן) שאם הודה מעצמו לפני ש"מ שחייב לו מנה אי"ל טענת שלא להשביע ע"כ ובספרו בדק הבית שם מסיים ויראה לי דה"ה אם תבעו הש"מ שח"ל מנה והודה לו שאי"ל משטה אני בך שאין דרך להשטות עם הנוטים למות עכ"ל ואני ענייתי במרדכי פ' זה בורר וראיתי אדרבא להיפך שדין זה של משטה כתב המרדכי שם דכשם שאין משטה בשעת מיתה כך אין משטין בו ומדין השבעה לא הזכיר שם וא"כ י"ל דכשם שבש"מ עצמו אמרינן השבעה ה"ה בהוד' לש"מ ודברי המחבר צל"ע:
מיהו כל זה היינו לשטת הרא"ש והי"א דלעיל סי"ד אבל כבר העליתי לעיל סי"ד ס"ק ל"ג כהרמב"ם דבהודה לפני התובע אף בברי' אי"ל השבע' אבל בהוד' שלא בפניו נרא' דאף בהודה שחייב לש"מ י"ל השבע':
באר היטב
(נ) שכ"מ: ז"ל הסמ"ע אפשר דהטעם הוא דאם שלא להשביע כוון למה לא הוד' כן לאחד מהבריאי' דמסתמא לא יתבענו זה שמוד' לו שיודע האמת שאינו ח"ל אבל זה כשימות לא ידעו היורשי' דשלא להשביע אמר כן ויתבעוהו ויצטרך לישבע וגם יתגל' הדבר ויחשבוהו לעשיר ע"כ והש"ך כתב דצ"ע בדין זה דהמחבר כתב כן ממשמעות דברי המרדכי ושם לא נזכר כלום מדין השבע' רק מטענת השטא' בשכ"מ וא"כ י"ל דכשם שבשכ"מ עצמו אמרינן השבע' ה"ה בהוד' לשכ"מ מיהו כל זה לשטת הי"א דסי"ד אבל כבר העליתי שם כהרמב"ם דבהוד' לפני התובע אף בבריא אי"ל השבע' אבל בהוד' שלא בפניו נרא' דאף בהוד' שחייב לשכ"מ י"ל השבע' עכ"ל.
קצות החושן
(כד) לפני שכ"מ ז"ל הש"ך הוא ע"פ מ"ש בב"י סי' ל"ב משמע מדברי המרדכי פרק ז"ב שאם הוד' מעצמו לפני שכ"מ א"י לטעון שלא להשביע ובספר בדק הבית שם מסיים ויראו לי דה"ה אם תבעו השכ"מ שחייב לו מנה והוד' לו שא"י לומר משט' הייתי בך שאין דרך להשטות עם הנוטים למות ואני עיינתי במרדכי ואדרב' להיפך שדין זה של משט' כתב שם דכשם שאין אדם משט' בשעת מית' כך אין משטין בו ומדין השבע' לא הזכיר וא"כ י"ל כשם דשכ"מ יכול לומר השבע' כן בהוד' לשכ"מ ודברי המחבר צל"ע עכ"ל. והנ' ז"ל המרדכי פ' ז"ב ונשאל לראב"י על עסק אלמנ' אחת שציות' בשעת מיתה לתת מנכסי' לפלו' ז' זקוקים והבן שתק ועתה אחר מות' אמר שאמו לא נשבעת על כתובת' ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיס' והשיב כיון שציות' בפניו ושותק הוי כאלו הוד' שיש לה שבע' זקוקים בידה שאין לו חלק בהם ואיך שבאו לידה בין במציא' או שמעיסת' קמץ הודה ששלה היו וא"צ לומר א"ע דמסקינ' ס"פ ז"ב אין אדם משט' בשעת מית' ל"ש אם תבעוהו והוד' ל"ש אם תבע הוא לאחר והודה כיון שתביעתו הוי כמו א"ע הכל א' כדאמר בפ' ז"ב ל"ש אמר מלו' ושתק לוה ל"ש אמר לוה ושתק מלוה אע"פ שלא הי' שם עדים חייב אם הוא מוד' שכך הוא ושלו' אליעזר בר' יואל הלוי עכ"ל הרי מדברי הראב"י דאין הטעם כמ"ש הב"י והסמ"ע והש"ך דאין דרך להשטות עם הנוטים למות כמו שאין אדם משט' בשעת מית' דא"כ מה צריך להבי' מפרק ז"ב ל"ש אמר מלו' ושתק לוה וכו' והא תיפוק ליה כיון דאין המוד' לשכ"מ משט' וגם השכ"מ אינו אומר דרך השטא' ה"ל כאומרים שניהם א"ע המלו' והלו') (ולכן נרא' דהראב"י האיר עינינו בתורתו דבר חידוש והוא דדברי שכ"מ הוי כמו אתם עדי ממש וכמ"ש הראבי' וכיון שתביעתו הוי כמו א"ע הרי דברי שכ"מ הן בתביעתו לאחר הן בהודאתו לאחר הכל הוא כמו א"ע ומש"ה אם תבעו לאחר הוי כמו אמר מלוה ושתק לוה ואם הוד' לאחר הוי אמר לוה ושתק מלו' וא"כ לפ"ז תו לא מצי אמר המוד' לשכ"מ השטא' או השבע' כיון דהוי כמו אמר מלוה א"ע והא דאמרי' בהאי דקב רשו דאמר מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני דאדם עשוי שלא להשביע את בניו והא דאמרינן דברי שכ"מ הוי כמו א"ע היינו משום דלא הי' בפני התובע וכדאמר מאן מסיק בי פלוני ופלוני משמע דלא הי' התובע עמו ומש"ה יכול לטעון השבע' דאע"ג דהוי כמו א"ע דשלא בפני התובע אפי' אמר א"ע יוכל לטעון השבע' וכמ"ש בטור סי' ל"ב וזה ברור וכן משמע בש"ס ופוסקים בכמה דברים שאין השכ"מ צריך לפרש כל דבריו כמו בריא אלא בשכ"מ אנו הולכין בתר תחלת דבריו אף ע"פ שלא סיים כגון גבי גט דבריא צריך שיאמר כתבו ותנו ושכ"מ סגי באומר כתבו וכן לענין קני איהו וכל שעבוד' אם שכ"מ צ"ל עיין בר"ן פ"ק דגיטין וא"כ ה"ה שכ"מ אעפ"י שאינו מפרש א"ע הוי ליה כאומר א"ע זה הוא שיט' הראבי' שכתב וכיון שתביעתו כמו א"ע וכן נרא' מוכח מלשון הש"ס סוף ב"ב שכ"מ שהוד' צריך שיאמר א"ע או א"צ שיאמר א"ע אדם משט' בשעת מית' או אין אדם משט' בשעת מיתה וכו' בתר דבעי' הדר פשט' אין אדם משטה בשעת מית' ואין צ"ל א"ע והכי גירסת הס"ת שער מ"ב וכן נרא' גירסת הטור ועיין בט"ז ומדאמרינן ואין צ"ל א"ע משמע דדבריו המה כמו א"ע ממש ואם כן מסלק השטא' וגם השבע' והא דקב רשו כמ"ש משום דהוי שלא בפני התובע והיינו דאמרו בש"ס אין אדם משט' בשעת מית' ואין צ"ל א"ע ומה זה בא לרבות דאצ"ל א"ע הא כבר אמרו דאין אדם משט' בשעת מית' אלא רצו לומר דא"צ לומר אתם עדי דהוי דבריו כמו א"ע ומסלק גם השבע' היכ' דא"ע מסלק וכגון בפני התובע. ויתיישב בזה קושיית תו' שהקשו מאי הוי דאין אדם משט' בשעת מית' הא אכתי יכול לטעון השבע' ותירצו דאיירי בתובעו והוד' דלא שייך השבע' ע"ש ואכתי תיקשי לפי דעת בעה"ת שער מ"ב דגם בתובעו והוד' שייך השבע' ולפי מ"ש דברי שכ"מ כמו א"ע ומסלק גם השבע' אלא דעובד' דקב רשו משום דלא הי' בפני התובע לא עדיף מאתם עדי ממש די"ל השבע' וכמ"ש בטור סי' ל"ב וא"כ בהך דסוף ב"ב דמיירי בתובעו והוד' וכיון דהוי כמו א"ע ודאי אינו י"ל השבע' וכמ"ש בסקט"ו. ואכתי צריך לימוד הא דקאמר בש"ס ואצ"ל א"ע אי משום השטא' כבר אמרו אי משום השבע' אי שלא בפני התובע אפי' אתם עדי לא מהני וכמ"ש דהיינו עובד' דקב רשו אי בפני תובע לדעת הרמב"ם לא שייך השבע' אלא ודאי לפי גירס' זו דגרסי אצ"ל א"ע ע"כ לענין השבע' וכמ"ש בפני התובע דשייך השבע' לדעת הטור והרא"ש אבל באתם עדי ודאי מהני כל שהי' בפני התובע וכמ"ש מהרי"ן לב בדעת הטור דכל שהיה בפני התובע אפילו הוד' מעצמו כיון שאמר א"ע לא מצי טעין השבע' ובסי' ל"ב מיירי שהוד' שלא בפני התובע עיין מוהרי"ן לב ספר ג' סי' ל"ח וא"כ נפקא דהוי כמו א"ע לענין השבע' והוד' מעצמו בפני התובע דהוי כמו א"ע לסלק השבע' ודוקא הודה מעצמו דאלו תובעו והוד' א"צ אתם עדי לסלק השבע' לדעת הרא"ש וטור בתובעו והוד' אינו יכול לומר השבע' וא"כ אינו אלא להוד' בפני התובע וכמ"ש דאז מהני כמו א"ע לסלק השבע' ודו"ק. ובזה ניחא דברי הטור שבסי' זה וז"ל כתב הראב"ד אפי' אמר א"ע ושתק יכול לחזור בו ולטעון שלא להשביע הודיתי כיון שמעצמו הוד' ולא נהיר' מהא דאמרינן שכ"מ שהוד' אצ"ל א"ע דמשמע אבל בבריא צריך שיאמר א"ע ומכי אמר מיהא א"י לחזור בו עכ"ל ותמ' הב"י וז"ל ומאי קשיא לרבינו דלמא הכי קאמר אבל בריא צריך שיאמר א"ע ושישיב הלה ולא ישתוק ועוד שכבר כתבתי בשם התו' דשכ"מ שהוד' איירי בתובעו והוד' וע"ש גם סמ"ע וב"ה ובה"ג כולם נתקשו בדברי הטור. ולפי מ"ש ניחא דהא הא דקאמר ואצ"ל אתם עדי אינו נפקותא אלא להודות בפני התובע וכמ"ש וא"כ מוכח דמהני א"ע בפני התובע אפילו בלא תביע' דאי לתובעו והודה א"צ א"ע לסלק השבעה כיון דבתובעו והודה אפילו בלא ע"א א"י לומר השבעה וא"כ מוכח מזה דלא כדברי הראב"ד דלדעת הראב"ד אפילו בפני התובע יכול לומר השבע' אפילו בא"ע כל שהוד' מעצמו ומהא דאמרו ואצ"ל אתם עדי מוכח דלא כהראב"ד וכמ"ש בסמ"ע דלדעת הראב"ד אפילו א"ע ובפני התובע אינו מסלק השבע' כל שלא תובעו ודו"ק) (וארווחנ' מזה דשכ"מ שהוד' לפני התובע אף על פי שלא תובעו הוי הודאתו כמו א"ע ומסלק השבע' אפילו לדעת הרא"ש והטור דבפני התובע נמי שייך השבע' דדברי שכיב מרע כמו א"ע ממש ועובדא דקב רשו לא הי' בפני התובע ואפי' א"ע לא מהני וכן אם שכיב מרע תובע לאחר א"י לומר משט' דהוי כמו תובע בא"ע והוי אמר מלוה ושתק לוה ותו א"י לומר משט' מיהו לענין השבע' ליכא נפקותא לדידן דאם תובע השכ"מ לאחר והוד' בלא"ה לא שייך השבע' בתובע והוד' ואי באינו תובע אלא הוד' מעצמו לשכ"מ ליכא לא אמר מלו' ולא אמר לוה וכן מי שהוד' לשכ"מ לפי מ"ש הב"י והסמ"ע והש"ך אפילו הודה מעצמו בשכיב מרע א"י לומר משט' למ"ד בהוד' בעצמו נמי יכול לומר משט' ומשום דאין דרך להשטות עם נוטים למות ולפי מ"ש א"ז טעמו של הראבי' אלא משום דתביעת שכ"מ כמו אתם עדי ואם כן הודה מעצמו יכול לומר משט' למ"ד משט' במוד' מעצמו כיון דליכא בזה אמר מלו' ולא אמר לוה וכל זה ברור ואם הוא נוט' מדרך הפוסקים שכתבו בדברי הראבי' שאין דרך להשטות עם השכ"מ כבר נתברר בלשון הראבי' כמ"ש ואולי מקום הניחו לי להתגדר: