שולחן ערוך חושן משפט פא טו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

לדעת האומר שאפילו היה התובע בפניהם יכול לטעון טענת שלא להשביע אפילו אמר אתם עידי ושתק יכול לטעון שלא להשביע הודיתי כיון שמעצמו הודה:

הגה: ויש חולקין מאחר שאמר אתם עידי לא יוכל לומר כדי שלא להשביע הודיתי (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אפי' אמר אתם עידי כו'. בפריש' ודרישה הוכחתי דר"ל דהנתבע אמר אתם עידי והתובע שתק איירי וכן כ' המרדכי בהדי' ע"ש אבל אם אמר התובע אתם עדים והנתבע שתק ליכא מאן דאמר דיכול לטעון שלא להשביע דכיון דשמע דהתובע אמר אתם עידי ודאי דעתו לתבוע ולא ה"ל להנתבע לשתוק וכן מוכח בטור שפירש כן לדברי הראב"ד וגם מלשון מור"ם בהגהתו נרא' דפירשו כן דהרי כ' מאחר שאמר אתם עידי לא יוכל לומר כדי כו' משמע דהאומר אתם עידי הוא הבא לומר שלא להשביע כו' וק"ל. ולא כב"י שפירש דברי הראב"ד שהתובע אמר אתם עידי והנתבע שתק ומש"ה הקש' ותמה על דברי הטור ע"ש ובע"ש נמשך אחר פירושו דהב"י ולא דק:

ש"ך - שפתי כהן

(מא) אפי' אמר אתם עידי ושתק כו'. פי' הסמ"ע דהיינו באומר הנתבע אתם עדי ושתק התובע והשיג על הב"י והע"ש שפי' שהתובע אמר אתם עידי והנתבע שתק ואין דבריו נכונים דפשיט' דלשון שתק לא שייך בכל דוכתי אלא בנתבע וכדלעיל ס"ו ושאר דוכתי טובי דאמרי' כיון דשתק ולא מיחה ה"ל כהסכים להתובע לחיובו אבל לא שייך לשון שתיק' אצל התובע ואף דהמרדכי פרק ז"ב מחלק בכך היינו מטעם שכתב דאי אמר התובע אתם עידי היינו טענו אבל בראב"ד וטור לא כתבו זה ולא משמע כן בדבריהם אלא העיקר כהב"י והע"ש בזה וכן הבין הב"ח אך מה שהקש' הב"י על הטור דהא הך דש"מ שהוד' כו' מיירי בתבעו והוד' לו כמ"ש התוס' נ"ל דלק"מ דהטור ס"ל דמשמע התם דאתם עידי הוא אופן המועיל בכל ענין ואין לאחר אתם עידי כלום ולא בעינן תבעו והוד' לו אלא בלא אתם עידי וכן מוכח בתוס' והרא"ש גופייהו בפרק זה בורר דלא קשי' להו אלא מהא דמסיק אין צ"ל אתם עידי אבל באתם עידי ניחא להו ע"ש ודו"ק ועוד הארכתי בזה בביאורי לטור בישוב דברי הטור ובסתירת דברי הב"ח בכמה עניינים בזה וכאן קצרתי כיון שכבר העליתי לעיל סי"ד ס"ק ל"ג דלענין השבעה כשהתובע עמו בכל ענין אי"ל השבע' אפי' בלא אתם עידי וכן לענין אתם עידי העליתי לעיל ס"ח ס"ק י"ט דאפי' שלא בפני התובע אי"ל כלום לא השטא' ולא השבע' אך נ"מ לענין משטה לפמ"ש לעיל ס"ה ס"ק י"ב דמשטה שייכא אף במודה מעצמו ונראה שהראב"ד עצמו דקדק לכך וכתב ואם אמר אתם עידי ושתק משום דבאמר הנתבע אתם עידי מודה הראב"ד דאף במודה מעצמו מהני והך דש"מ שהודה מיירי באמר הש"מ אתם עידי וכמ"ש ב"י בסוף דבריו וס"ל דבפרק זה בורר משמע דבאמר מלוה ושתק לוה גרע טפי ונהי דאמרי' התם דל"ש אמר לוה ול"ש אמר מלוה ושתק לוה היינו משום דמיירי כשהודה ע"י תביעה משא"כ במודה מעצמו ס"ל להראב"ד דאף באמר התובע אתם עידי יכול לטעון השבע' והשטאה (וכדמוכח מדבריו להדי' שהבי' הבעה"ת שער מ"ב ח"א והבאתיו לקמן סכ"ב ס"ק נ"ה בקצרה אלא שהטור כתב בדבריו השבעה משום דלטעמי' אזיל דס"ל דמשטה לא שייכ' במודה מעצמו) וכן מצאתי בפסקי מהר"ם רקנטי סי' ש"ח שכתב וז"ל והיכא דתבעו חוץ לב"ד ואמר המודה אתם עידי או שכנגדו והלה שתק א"י לומר משטה אני בך והיכא דהודה לו מעצמו חוץ לב"ד ולא אמר המודה אתם עידי אלא שכנגדו אמר כן יכול לומר משטה אני בך כך פסק ר"י אור זרוע עכ"ל ואין ספק שזאת היא ג"כ דעת הראב"ד למעיין היטב בדבריו שם וסברא זו הפוכה מדברי המרדכי פרק זה בורר:

מיהו דעת הטור דאין חילוק וכן נראה עיקר דמשמע בש"ס ס"פ ג"פ דבכל ענין אין לאחר אתם עידי כלום ומכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל סי"ד ס"ק ל"ג דהעיקר דהך סוף פרק ג"פ מיירי בהודה מעצמו ועוד דכיון דבש"ס פ' ז"ב קאמר סתמ' לא שנא אמר לוה אתם עידי ול"ש אמר מלוה ושתק לוה מנ"ל לפלוגי בהכי לענין מוד' מעצמו ועוד דקאמר בש"ס התם דהא דקאמר ר' יודא צריך שיאמר אתם עידי לא שנא כו' ור' יודא משמע דמיירי נמי במודה מעצמו דהא קאמר לעיל בש"ס דמתני' דקתני בפנינו הודה לו מסייע לרב יודא ומתני' מיירי במודה מעצמו א"כ ר"י מסתמ' נמי מיירי במודה מעצמו ואהא דאמרינן בש"ס דלא שנא כו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ספ"ו מה' טוען וספי"ז מה' עדות דבאתם עדי מהני בכל ענין וכמ"ש וכן משמע משאר הפוסקי' שלא חילקו בכך ואע"ג דלקמן סכ"ב ס"ק נ"ה כתבתי דהרבה פוסקים ס"ל דבמודה מעצמו אפי' במודה לפני ב"ד יכול לחזור בו ולטעון משטה אני בך הא כתבתי שם דהיינו דוק' בדרך שיחה משא"כ הכא כיון דאמר א' מהן אתם עידי ה"ל להשים אל לבו אלא ודאי מידק דייק ולהודא' גמורה נתכוון ועוד די"ל דכיון שאמר המלוה אתם עידי היינו טענו וכמ"ש המרדכי פ' ז"ב ועוד שכבר העליתי שם לדינא דא"י לטעון משטה:


ט"ז

באר היטב

(לב) ושתק:    פירש הסמ"ע דהיינו באמר הנתבע אתם עדי ושתק התובע והשיג על הב"י והע"ש שפי' שהתובע אמר אתם עדי והנתבע שתק ואין דבריו נכונים דפשיטא דלשון שתק לא שייך אלא בנתבע וכמ"ש בס"ו ושאר דוכתי טובא דאמרינן כיון דשתק ולא מיחה ה"ל כהסכים לתובע לחיובו אבל אצל התובע לא שייך לשון שתיקה ואף דהמרדכי מחלק בכך היינו מטעם שכתב דאי אמר התובע אתם עדי היינו טענו אבל הראב"ד והטור לא כתבו זה ולא משמע כן בדבריהם אלא העיקר כהב"י והע"ש בזה עכ"ל הש"ך (והט"ז הסכים לדעת הסמ"ע וע"ש).



קצות החושן

(טו) אפי' אמר א"ע עיין סמ"ע שכ' לדעת הראב"ד היינו דוק' באו' הנתבע א"ע ושתק התובע אבל אמר התובע א"ע ונתבע שותק ליכא למ"ד שיוכל לטעון שלא להשביע והשיג על הב"י שדעתו כדברי הראב"ד דאפי' אומר התובע א"ע יכול לטעון שלא להשביע ע"ש ודעת הש"ך כשטת הב"י בדברי הראב"ד ע"ש ומיהו בתובעו והודה בא"ע ודאי לא מצי טעין שלא להשביע אפי' למאן דס"ל דגם בתובעו והודה שייך שלא להשביע כיון דכאן תובעו וגם הוד' בא"ע ודאי אינו י"ל שלא להשביע ודברי הטור מה שמשיג על הראב"ד אין להם ביאור ויבואר בס"ק כ"ד ע"ש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש