שולחן ערוך חושן משפט ס ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ס · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן הוציא שטר שלוה שמעון מלוי וטען ראובן שלוי היה שלוחו וכתב השטר על שמו ולא הקפיד עליו ושמעון טוען לאו בעל דברים דידי את (מאחר שאין לך הרשאה מלוי) (טור) אם הוד' לוי לראובן ששלוחו היה אם אינו חב לאחרים בהודאתו כופין את שמעון שיפרע לראובן ואם בא לוי למחול לשמעון אינו מחול:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ואם בא לוי למחול כו': פי' דאע"פ דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחילתו מחילה וכמ"ש לקמן בסי' ס"ו שאני הכא דמעות שט"ח מעולם לא היה שלו ועיין בטור:
ש"ך - שפתי כהן
(לב) ראובן הוצי' כו'. דין זה צ"ע דמסתבר' כהחולקים בבעה"ת ונהי דמ"ש החולקים דהך איסור גיור' מיירי דוקא בש"מ ולא בברי' ליתא וכל הפוסקי' חולקים ע"ז מ"מ כאן יכול להיות דהדין עמהם דכיון שנכתב כבר השטר על שם לוי א"כ ממונו של לוי היה ואע"פ שלוי שלוחו של ראובן הי' מ"מ כיון דמעות להוצאה נתנו נעשה שמעון לוה של לוי ולוי לוה של ראובן וההוא שטר' דלוי הוא ולא מהני הודא' דיליה עד שיקנהו לו בכתיבה ומסירה ועוד דאפי' אומר ששלוחו הי' בענין שלא יצאו המעות מרשותו כלל וכגון הך דלקמן סימן ס"ו סעיף ה' ס"ק י"ז מאן לימא לן דלוי נאמן בכה"ג כיון שהשטר כבר נכתב על שמו והיינו שלא מצינו בשום מקום בפוסקים הקנאה לשטר רק בכתיבה ומסירה ולא הוזכר שיודה לו שהמעות שלו הי' ואע"פ שי"ל דהם מדברים בכ"מ כשידוע שהמעות מתחלה של בעל השטר הי' מ"מ לא ה"ל לסתום בכל המקומות וצל"ע ועי' בתשו' מהרשד"ם סי' ס"ד וסי' קצ"ב ובתשו' מהר"א ן' ששון סי' קי"ב:
(לג) אם אינו חב לאחרים דלעיל סי' מ"ו ע"ש:
באר היטב
(כא) כופין: והש"ך כת' דדין זה צ"ע דאע"פ שלוי שלוחו של ראובן הי' מ"מ כיון דמעות להוצא' ניתנו נעש' שמעון לוה של לוי ולוי לוה של ראובן וההוא שטרא דלוי הוא ולא מהני הודאתו עד שיקנהו לו בכתיב' ומסיר' וצל"ע וע' בתשובת מהרשד"ם סי' ס"ד וקצ"ב ובתשו' מהר"א ששון סי' קי"ב עכ"ל. (וע' בט"ז מ"ש בדין זה ע"ש).
(כב) למחול: פי' אע"פ דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בסי' ס"ו שאני הכא דמעות שט"ח מעולם לא היו שלו. סמ"ע.
קצות החושן
(ט) ראובן הוציא שטר. כתב הש"ך וז"ל דין זה צל"ע דמסתבר כהחולקין בבעל התרומות ונהי דמ"ש החולקין דהך דאיסור גיורא מיירי דוקא בשכ"מ ולא בבריא ליתא וכל הפוסקים חולקין ע"ז מכל מקום כאן יכול להיות דהדין עמהם דכיון שנכתב כבר השטר על שם לוי אם כן ממונו של לוי הוא ואע"פ שלוי שלוחו של ראובן הוא מכל מקום כיון דמעות להוצאה ניתנה נעשה שמעון לוה של לוי ולוי לוה של ראובן וההיא שטרא דלוי הוא ולא מהני הודאה דילי' עד שיקנה בכתיבה ומסירה וכו' והיינו דלא מצינו בשום מקום בפוסק הקנאה לשטר רק בכתיבה ומסירה ולא הוזכר שיודה שהמעות שלו ועיין שם שהניח בצריך עיון. והנה מ"ש דכיון שנכתב השטר כבר על שם לוי אם כן ממונו של לוי הוא כיון דמעות להוצאה ניתנה אין זה קושיא דהיכא דאדם עושה שליח להלות מעותיו ואחריותו על המשלח אם כן ממונו של המשלח הוא ולא נפיק כלל מתחות ידי'. אמנם בעיקר הדין שהניח הש"ך בצריך עיון נראה לענ"ד דאדם יכול להקנות שטר חוב באודיתא דהיינו במה שמודה שזה השטר הי' של פ' והוא לא הי' אלא שליח קנה אותו מדין אודיתא שהוא קנין אע"פ שאותו פ' יודע בעצמו שזה המעות מעולם לא הי' שלו קנה השטר באודיתא ואף על גב דמבואר אצלינו בסימן קכ"ג דחוב אינו נקנה באודיתא היינו דוקא חוב ע"פ משום דליתא בהקנאה והוא דבר שאינו רשותו אבל חוב שבשטר דאי' בהקנאה ע"י כתיבה ומסירה וכיון דאיתא בהקנאה איתא נמי באודיתא כיון דהוא קנין המועיל. מיהו לענין מחילה דצריך להקנותו שיעבוד גופו ושיעבוד הגוף ליתא בקנין ליתא נמי באודיתא. אבל אם שכנגדו טוען אמת הוא שהשטר שלי אם כן אפילו במחילה ליתא כיון דכבר הודה דשל לוי הוא ומזה מיירי בשלחן ערוך כאן שכתב דלא מהני מחילה אך אם שניהם מודים שאינו שלו אלא בא לגבות בתורת קנין אודיתא אם כן כיון דשיעבוד הגוף ליתא בשום קנין ונשאר ת"י מלוה האמיתי אם כן יכול למחול מיהו מהני קנין אודית' אם לא מחל שלא יצטרך כתיבה ומסיר' ועיין באורך בסימן קכ"ג: