שולחן ערוך חושן משפט מט ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מט · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
במה דברים אמורים כשאין משולשים לא בשטרות ולא בשובר אבל אם משולשים בשטרות ולא בשובר על בעל השובר להביא ראיה:
מפרשים
אבל אם משולשים בשטרות כו': עיין בטור מ"ש ע"ז והב"י דחה שם דבריו ומ"ה לא כתבו כאן בש"ע ובפרישה ודרישה כתבתי טוב טעם לדברי הטור ע"ש:
(יז) אבל אם משולשים בשטרות כו'. היינו ע"פ מ"ש בב"י ליישב דברי הרמ"ה וגם בדרכי משה כתב וז"ל וב"י יישב דברי הרמ"ה וכן נראה דנכונים הם בטעמן מאחר שהשטרות משולשים ולא השובר א"כ כל א' יכול לדחות בעל השובר מאחר שאינו כתוב בו כמו בשטר ולכן עליו להביא ראיה עכ"ל וגם בתשובת משאת בנימן סי' צ"ה האריך להוכיח כדברי הרמ"ה אכן לפע"ד עיקר כדברי הטור דהדין עם בעל השובר וכל הוכחותיו של המשאת בנימן שם אינם כלום למדקדק היטב ובפרט עיקר הוכחתו שכתב שם בסוף תשובתו מאוקימת' דאביי דפ' ג"פ (דף קע"ב ע"א ותני) במתני' בתר הכי כיצד יעשו ישלשו כו' ע"ש אינה הוכחה לפע"ד דה"ק כיצד יעשו ישלשו בשטר ובשובר ג"כ. גם מ"ש המ"ב שם דא"כ אי אפשר לב' יוסף בן שמעון לשום א' מהן לעשות הלואה לשום אדם בעולם שהיום ילך הלוה אצל יב"ש א' וילוה ממנו ולמחר ילך אצל יב"ש שני ויפייס אותו שיתן שובר ונמצא זה מניח מעותיו על קרן צבי כו' וכה"ג כתב הב"ח בסוף דבריו. ל"ק מידי דאטו ברשיעי עסקינן דודאי העדים שיכתבו השובר ישלשו בשובר משום חשש זה דליכא למימר דהעדים לא ידעי שיש עוד יב"ש בעיר דהא כיון שהוחזקו שני יב"ש בעיר א' ודאי ידעי וכן מוכח להדי' בתוס' פ"ב דכתובות דף כ"ד ע"ב שהבאתי לעיל ס"ק ט"ו שכתבו דהעדים אע"פ שכתבו בשטר כהן אין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מלת' קמסהדי רק היכא דהוחזקו שני יב"ש ודאי אכולה מלתא קמסהדי כי אז צריכים לידע אם בן כהן הוא ואז מעלין משטרות ליוחסין עכ"ל וא"כ הכאנמי העדים ודאי ישלשו בשובר ואם לא ישלשו ודאי שפיר עבדי מחמת שיודעים האמת שפרע לשניהם וכותבים בסתם שיראוהו לאיזה יב"ש שירצה וכדלעיל סעיף ז' (ואין לחוש שיב"ש יתן לו שובר בכתב ידי דכ"א יכיר בכתב ידו איזה יב"ש הוא) ועוד דודאי לא יעשו כן דהא יש להתברר אח"כ ע"י העדים עצמן על איזה יב"ש כתבו כשיאמרו זה שהעדנו עליו ואין לחוש דשמא ימותו עדי השובר או ילכו למ"ה דאם באנו לחוש לחששות רחוקות כאלו אין לדבר סוף ועוד דהיאך יעשה זה רמאות בדבר שאינו בידו דשמא לא ילכו למ"ה וגם שמא יתבענו זה בשטרו קודם שילכו למ"ה ויתגלה רמאותו ועוד דאם חוששין לזה לא ילוה אלא לבטוחים או על משכון ולא ילוה למי שיש לחוש שהו' רמאי גם בסמ"ע ס"ק כ"ב כתב שבדרישה כתב טוב טעם לדברי הטור וכ"פ בס' א"א דף ע"ד כדברי הטור וכן בב"ח ובספר גי' תרומה שער ל"ג א"ד נתעוררו ליישב דברי הטור ונראה מדברי הגי' תרומה שם שמסכים לדברי הטור גם בשארית יוסף מסכים לדברי הטור וע"ש וכן עיקר (עיין בתשו' מהר"ש כהן ספר ג' סי' צ"ג):
(טז) ראי': כ' הש"ך דהמחבר כ' דין זה ע"פ מ"ש בב"י לישב דברי הרמ"ה ודח' דברי הטור גם בתשובת מ"ב האריך להוכיח כדברי הרמ"ה ולעד"נ עיקר כדברי הטור דהדין עם בעל השובר כו' ע"ש שסתר כל ההוכחות של המ"ב גם מ"ש המ"ב דא"כ א"א לשני יב"ש להלוות לשום אדם דיש לחוש שהלו' יפייס את השני שיתן לו שובר. לק"מ דאטו ברשיעי עסקינן דודאי העדי' שיכתבו השובר ישלשו שמותן משום חשש זה דליכא למימר דהעדי' לא ידעו שיש שני יב"ש בעיר דהא בדהוחזקו עסקינן דודאי ידעו ועיין בתשובת רש"ך ס"ג סימן צ"ו (גם הט"ז השיג על המ"ב וכ' ז"ל וכבר כתבתי בסי' מ"ב ס"ח שראוי לקבוע הלכ' כדעת הטור כאן דשובר שאינו משולש כשר כו' ע"ש).