שולחן ערוך חושן משפט מו כד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירים חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידים בפניו וחותם ומותר לכתוב הקיום בשטר קודם שיתקיים השטר שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה ויש חולקים:

מפרשים

 

מעידין בפניו וחותם:    פי' זה השומע מפיהן חותם נפשו עמהן ואע"פ שאלו השנים היו עדי' שהעידו לפניו נעשו ג"כ דיינים דבקיום שטרות הקילו ומה"ט נמי אע"פ דבקבלת העדי' דעלמא צריך להיות בשלשה וכאן מקבל הא' העדות מפי השנים הקילו בקיום שטרות ואמרו דנעשו אלו העדי' בשעת הגדה דיינים וכאלו ישבו עמו לקבל עדות מפי אחרי': (הג"ה וה"ה עד החתום על השטר יכול להיות דיין לקבל עדות על עד השני שחתום עמו בשטר רשב"א בתשו' סי' תתקס"ט ד"מ י"ב):

משחתמו אין מעידין כו':    דבעינן לפחות שקודם חתימתן יהיו שוין שלשתן בהכרה ומצטרפין יחד להיות ב"ד של ג' לקיים ולכתוב:

ומותר לכתוב הקיום בשטר כו':    דאע"ג דכותבין בהקיום במותב תלתא הוינא ואשתמודענא דדא הוי חתימת ידייהו ומחזי כשיקרא דהרי בשע' שכתבוהו לא ידעו שלשתן ס"ל להרי"ף והרמב"ם דלמיחזי כשיקרא לא חיישי' בכה"ג כיון דאחר שיודע גם להשלישי ויחתום עמהן לא יהא מחזי עוד כשיקרא והיש חולקי' ס"ל דגם בכה"ג חיישי' למיחזי כשיקרא כיון דהוא מעשה ב"ד ועי' בהג"מ עוד מזה:
 

(נז) מעידי' בפניו וחותם עמהם ואע"פ שהשנים היו עדים וקי"ל לעיל סי' ז' ס"ה דאין עד נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן הקלו וכ' בסמ"ע בהג"ה וה"ה עד החתום על השטר יכול להיות דיין לקבל עדות על עד השני שחתום עמו בשטר רשב"א בתשו' סי' תתקס"ט ד"מ י"ב עכ"ל ולעיל סי' ז' מחודש ו' כ' הב"י וד"מ וז"ל כתב ר' ירוחם (בריש ספר משרים) שעד החתום בשטר אינו דן באותו שטר וכ"כ בעל העיטור בשם רב אלפם והרשב"א כ' בתשובה שיש לדון ולהכשיר אפי' עד החתום בשטר להיות דיין והוא בתשו' להרמב"ן ז"ל סי' קי"ב עכ"ל משמע מדבריהם דר' ירוחם ובע"ה בשם רב אלפס פליגי עם הרשב"א ובאמת נראה דלא פליגי דר' ירוחם מיירי שאינו דן באותו שטר על המלוה שבו והרשב"א מיירי שיכול להיות דיין בקיום השטר לבד וכדאמרינן בש"ס דעד נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן אבל בענין השטר עצמו פשיטא דגם הרשב"א מודה וכן הביא הב"י גופיה שם בסי' ז' מחו' ט' תשו' הרשב"א בעד שחתום בצוואה אינו רשאי להיות דיין על הצוואה ההיא והיא בתשו' הרשב"א (דפוס) סי' אלף ק"ל וזה ברור:

(נח) משחתמו אין מעידין בפניו. לא הן ולא אחרי' וכמ"ש לקמן סקנ"ט בשם הר"ן ומביאו ב"י וכ"כ הבעל העיטור דף ל"ד ריש ע"ד משחתמו אין מעידי' בפניהם אפי' אחרי' דלאו במותב תלתא הוו כחדא ע"כ ואע"ג דלמחזי כשקרא לא חיישינן מ"מ הכא שקר גמור הוא שבשעה שחתמו ונתקיים השטר לא היו ב"ד של שלשה נמצא שנתקיים שלא כדין. וראיתי בש"ג פ"ב דכתובות דף תע"ו ע"ב וז"ל ומזה אומר שאחר שכתבו השני' הקיום וחתמו אינן יכולי' להעיד בפני הג' שיחתום עמהם ואני אומר שאף לאחר שכתבו וחתמו מעידי' בפני ג' וחותם עמהם כב"ה וכך היא שטת ר"ח ז"ל וכן יכולי' הדייני' לכתוב הקיום ולחתום בו אפי' עד שלא יעידו בפניהם ובלבד שלא יצא מתחת ידם עד שיעידו בפניה' כמבואר בקונט' הראיות עכ"ל ומ"ש בסוף דבריו נכון הוא כיון דקי"ל למיחזי כשקרא לא חיישינן והיו במותב תלתא בשעת החתימה וע"ל סי' ל"ט סי"ג סקל"ה אבל מ"ש בתחלה ואני אומר כו' לא נהירא לי שהוא נגד כל הפוסקי' ומשמעות הש"ס וגם מ"ש וכך היא שטת ר"א נא ידענא מנ"נ הא ואולי מיירי שיחתמו כל השלשתן מחדש ביחד דלא נימא כיון שכבר חתמו שוב לא יועיל חתימתן לעולם מטעם דנוגעי' הן כיון שכבר חתמו והיינו שכ' וכך היא שטת ר"א דלקמן סכ"ו ס"ק ס"ה דלא ס"ל כפרש"י דנוגעי' כיון שכבר חתמו וצ"ע:

(נט) ומותר לכתוב כו' אלא החתימה לכאורה משמע דד"ל שאסור לכתוב ולחתום הקיום קודם שנתקיי' השטר משום דבחתימה חיישינן למיחזי כשקרא אבל באמת זה אינו דכבר הוכחתי לעיל סי' ל"ט סי"ג סקל"ה דאפי' בחתימה לא חיישי' למיחזי כשקרא וכ"כ בסמוך סקנ"ח בשם הש"ג דיכולי' הדייני' לכתוב ולחתום הקיום עד שלא יעידו בפניה' והא דאמרי' בש"ס ופוסקי' משחתמו אין מעידי' בפניו וחותם היינו משום דבשעת חתימה לא היו שלשתן יחד וא"כ הקיום היה שלא כדין וכן מוכח מדברי הר"ן להדיא שכתבו ז"ל משחתמו אין מעידי' בפניו וחותם לח הם ולא אחרי' משום דחתימה קמייתא בשקרא הוו דלא הוו ידעי לה ומכיון שחתמו ולא נצטרף השלישי עמה' שוב אינו יכול להצטרף דמשחתמו נתבטל מעמד הראשון ובשעת חתימה לא היו במעמד ג' שהם ב"ד שהשלישי לא ה"ה ראוי להצטרף עמה' כיון שלא היה מכיר בחתימת ידי העדי' עכ"ל אלא נראה דמ"ש הרמב"ם והמחבר ומותר לכתוב בו' שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה אתי לאפוקי שלא יקבלו שנים עדות ויחתמו ושוב יעידו בפני הג' ויחתום דאז לא מהני אף שיעידו אח"כ בפני שלשתן יחד דחתימה קמייתא בשקרא הוי ובשעת חתימה לא היו במעמד שלשתן וכיון שחתמו ולא נצטרף שוב א"י להצטרף וכמ"ש הר"ן אבל כשכתבו ולא חתמו אף שלא היו רק שני' בשעת הכתיבה מותר כשיעידו אח"כ בפני שלשתן יחד שחין הכתיבה עיקר אלא החתימה ואף שפי' זה דוחק קצת בל' הרמב"ם והמחבר מ"מ כן מוכח בש"ס וכן נראה עיקר לדינא:

(ס) ויש חולקין. ול"נ עיקר בש"ס כסברא הראשונה שהיא סברת הרי"ף והרמב"ם וכ"כ הרשב"א בחדושיו פרק כל הגט וכ"כ הסמ"ג עשין ק"ט דף ק"ץ ע"ג והגהת מיי' ספ"ו מה' עדות וכ"כ בעל העיטור דף ל"ד ע"ד וכן נראה דעת הר"ן וכן פסק הריטב"א וכן דעת ר"ת ומ"ש הרא"ש דהא דקאמר בש"ס וליתא היינו דליתא להך פירכא דפריך לרב ביבי מר' פפי הוא דוחק גדול ובפרט בפ' כל הגט דפריך סתמא דש"ס גופיה הכי לא הל"ל וליתא אלא הל"ל שאני הכא מדרב נחמן כו' ועוד דעיקר התירוץ דליתא להך פירכא משום דשאני שטרות מקיום חסר מן הספר וגם שאר התירוצי' בתוס' דחוקי' הם אלא נראה עיקר דהא דקאמר בש"ס וליתא היינו דליתא לדרב פפי כלל והא דפריך מיניה בפ' ב' דכתובות היינו כמ"ש התוס' שם בשם ר"ת שתירץ שדרך הש"ס להקשות אפי' מדבר דלא הוי הלכתא הכי וכן הביא בתשו' רשב"א סי' אלף ר"ל כמה סוגיות בש"ס דפריך מדבר דלא הוי הלכתא הכי ע"ש וכ"כ הריטב"א שם וז"ל והא אמר רב פפי משמיה דרבא כו' ואע"ג דליתא לדרב פפי דהא אדאיה לקמן בפ' הכותב וכן בפ' כל הגט גבי הכותב טופסי שטרות ומשמע התם דאידאי לה לגמרי ואפי' לכתחלה לא חיישינן לה הכא לא פרכינן מינה לרב אלא דקשיא לן הא דרב להדיא פליגי עליה והיכא אפשר דרבא פליג עליה דרב ופרקינן ליה למימרא דלא פליגי דרב עליה דרבא מיהת וזה ברור ודכותה בש"ס טובא ויש דואין דלא אדחי' דרב פפי אלא בדיעבד ואחרי' אומרי' דלא אידאי אלא בדבר שאינו מעשה ב"ד כגון טופסי שטרות אבל לענין מעשה ב"ד חיישינן לה לכתחלה וליתא דכיון דש"ס קאמר ליתא לדרב פפי משמע דליתא כלל ועוד דההיא דפרק הכותב לכתחלה הוא ובמילתא דבי דינא הוא ואפ"ה לא חשו לדרב פפי עכ"ל ואע"ג דבפ' כל הגט כתבו התוס' דיש ספרי' דלא גרסי' וליתא לדרב פפי אלא וליתא כו' והך דפ' הכותב שאני שכותבי' שנשבעה כמו שפסקו לה כו' מ"מ נראה עיקר כדאמרן:
 

(מז) וחותם:    פירוש זה השומע מפיהם חותם נפשו עמהן ואע"פ שאלו השנים היו עדים שהעידו לפניו נעשו ג"כ דיינים דבקיו' שטרות הקילו עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך כתב הב"י וד"מ בשם ר' ירוחם שעד החתום בשטר אינו דן באותו שטר והרשב"א כ' שיש לדון ולהכשיר כו' ע"כ משמע דפליגי ובאמת נרא' דל"פ דר"י מיירי שאינו דן באותו שטר על המלו' שבו והרשב"א מיירי שיכול להיות דיין בקיום השטר לבד אבל בענין השטר עצמו פשיטא דגם הרשב"א מוד' עכ"ל.

(מח) בפניו:    לא הן ולא אחרים ואע"ג דלמיחזי כשקרא לא חיישינן מ"מ הכא שקר גמור הוא שבשע' שחתמו ונתקיים השטר לא היו ב"ד של ג' נמצא שנתקיים שלא כדין וראיתי בש"ג ז"ל ומזה אומר שאחר שכתבו השנים הקיום וחתמו אין יכולי' להעיד בפני הג' שיחתום עמהם ואני אומר שאף לאחר שכתבו וחתמו מעידים בפני הג' וחותם עמה' וכן יכולי' הדייני' לכתוב הקיום ולחתו' בו אפי' עד שלא יעידו בפניהם ובלבד שלא יצא מתחת ידם עד שיעידו בפניהם ע"כ ומ"ש בסוף דבריו נכון הוא כיון דקי"ל למיחזי כשקרא לא חיישינן והיו במותב תלתא בשעת החתימ' וע"ל סי' ל"ט סי"ג אבל מ"ש בתחל' ואני אומר כו' לא נהירא לי שהוא נגד כל הפוסקי' ומשמעות הש"ס ואולי מיירי שיחתמו כל השלשתן מחדש ביחד ולא נימא ששוב לא יועיל כיון שכבר חתמו מטעם דנוגעי' הם וצ"ע עכ"ל הש"ך.

(מט) עיקר:    ואע"ג דכותבין בהקיום במותב תלתא הוינ' ואשתמודענא דדא הוא חת"י כו' והרי בשע' שכתבו לא ידעו שלשתן ס"ל דבכה"ג לא מיחזי כשקרא כיון דאחר שיוודע להג' ויחתום עמהן לא מיחזי עוד כשקרא עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דלכאור' משמע דר"ל שאסור לכתוב ולחתום הקיו' קודם שנתקיי' השטר אבל באמת זה אינו דכבר הוכחתי בסי' ל"ט סי"ג דאפי' בחתימה לא חיישינן למיחזי כשקרא וכ"כ בסמוך בשם הש"ג אלא נרא' דאתי לאפוקי שלא יקבלו שנים עדות ויחתמו ושוב יעידו בפני הג' ויחתום דאז לא מהני אף שיעידו אח"כ בפני שלשתן יחד דחתימ' קמייתא בשקרא הוי ושוב א"י להצטרף ואף שפי' זה דוחק קצת מ"מ כן מוכח בש"ס וכן נראה עיקר לדינא עכ"ל.

(נ) חולקין:    כתב הש"ך דנ"ל עיקר כסברא הראשונ' וע"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש