שולחן ערוך חושן משפט מו כ
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מו · כ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
(ר"נ שם) דיינים החותמים לקיים השטר חותמים אע"פ שלא קראוהו ודוקא מה שיש בגוף השטר אין צריכים לקרות אבל מ"מ צריכים הם לראות מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהיו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם וי"א שא"צ לקרותו כלל
- (ובלבד שיכתבו מי הם עידי הקיום שאם יהיו פסולים למלוה ולוה יכולים להכיר אח"כ) (נ"י בשם ריטב"א):
מפרשים
ובלבד שיכתבו מי הן עידי הקיום שאם כו': ודיינים של קיום פשיטא שיהיו ניכרים מכח חתימתן שבקיום אם הם קרובים ומ"ה אינו צריך לכותבן משא"כ עידי קיום שאינן נזכרים בשום מקום מ"ה צריך לכותב וק"ל:
(נא) אבל מ"מ צריכים הם לראות כו' כדי שלא כו'. זהו דעת הר"ן וריב"ש וסייעתם דלעיל סי"ט דפסלי בעידי קיום הקרובים ללוה ולמלוה ולפיכך צריכים הם לראות וה"ה דכשיכתבו מי הם עידי קיום סגי וכ"כ הריטב"א פ' שני דייני גזירות וז"ל הא דאמרי' הדיינים חותמים על השטר אף ע"פ שלא קראוהו פי' אע"פ שלא ראו כלל לדעת עניינו אבל צריך לדעת שמות בעלי דבר כדי שלא יקיימוהו בקרובים לבעלי דבר אי נמי לא קראוהו כלל והוא שכתבו באשרתא בפי' שמות המעידים על כתב העדים עכ"ל ומביאו ב"י וכ"כ הנ"י ס"פ יש נוחלין וז"ל ואסיקנא דבי דינא בתר ב"ד לא דייקי וכיון שכן כ' הרמ"ה ז"ל כי מקיימי השטר צריך שיכתבו שמות המעידים על החתימות בפי' או שיקראו שמות בעלי דבר דאל"כ שמא יקיימוהו בקרובים ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי וגובים בשטר זה והכי מתוקם הא דפרק שני דייני גזירות שהדייני' חותמים בשטר אע"פ שלא קראוהו כלומר כולו אלא שמות בעלי הדבר או לא קראוהו כלל ופירשו שמות העדים עכ"ל והיש אומרים שכתב המחבר שא"צ לקרותו כלל הוא הרשב"א בתשו' רמב"ן סי' קי"ב מבואר שם להדיא טעמו משום דעידי קיום ודייני קיום הקרובי' למלוה ולוה כשרים והוא היש מי שמכשיר בסי"ט ולפיכך א"צ לקרותו כלל ולא לכתוב שם העדי' כלל והרב בהג"ה והע"ש ערבבו הדברי' וכמו שיתבאר:
(נב) ובלבד שיכתבו כו'. מה שנראה מדברי הרב והע"ש דלסברא זו האחרונה צריך שיכתבו ליתא וגם מה שנראה מרבריהם דלסברא הראשונה לא מהני שיכתבו ליתא אלא לסברא הראשונה כי היכא דמהני כשיראו מי הם המלוה ולוה ה"נ מהני כשיכתבו מי הם עירי הקיום ולסברא האחרונה א"צ לקרותו כלל ולא לכתוב מי הם עדי הקיום וכמ"ש בסמוך והרב והע"ש ערבבו הדברי' ולא ה"ל לכתוב כאן ובלבד שיכתבו מי הם עדי הקיום כו' אלא כסברא הראשונה אחר מ"ש המחבר אבל מ"מ צריכים הם לראות כו' היה להם לכתוב או שיכתבו מי הם עדי הקיום כו' נ"ל:
(מד) ויש: כתב הש"ך דהוא היש מי שמכשיר בסי"ט ע"ש.
(מה) ובלבד: כתב הש"ך דהג"ה זו אין לה מקום כאן דלהי"א א"צ שיכתבו ולסברא הראשונ' דוקא מהני אם יכתבו ע"ש.