שולחן ערוך חושן משפט מה ה


שולחן ערוך

מקום שנהגו שהסופר חותם ע"פ העד שכותב פב"פ חתם במסירת קולמוס או שכתוב בו פב"פ צוה לחתום אם קבלו בני העיר עליהם לעשות עדותו כעדות העד כשר ואם לא קבלו עליהם אינו כלום כל שטר הבא לפנינו שעדים מעידים על חתימת העדים מקיימים אותו שחזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ קראוהו ויודעים לחתום ואי איתנהו לסהדי קמן וקים לן בהו דלא ידעי למקרי אי אמרי אקרינן למאן דידע למיקרא סמכינן עלייהו

( (ואי לא אמרי הכי דייקינן בסהדותייהו ע"פ אי מכווני השטר מקיימינן להו) ) (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שהסופר חותם על פי העד כו':    וה"ה לוה המחייב עצמו בכתב ידו או בממר"ם שכ' פלוני ב"פ חתם במסירת קולמוס או שכתב בו פלוני ב"פ צוה לחתום מהני כנ"ל בס"ק ד' וכ"כ רשב"א בתשובה לענין כתובה אם אחר חתם בשביל החתן ומסיים בטעמו שהוא עד בדבר אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפוק מיניה חורבה כו' עד"מ ד':

אם קבלו בני העיר עליהן כו':    דהוה כנאמן עלי אבא דלעיל סי' כ"ב:

ויודעי' לחתו':    אף ע"פ דמיירי שהעדי' מעידי' על חתימת העדי' מ"מ קמ"ל בזה דל"ת דילמא קרעו להן נייר ומלאו העדי' הקרע דיו דפסול השטר בכה"ג כנ"ל לכך אמר דמוקמי' אחזקתי' דיודעין לחתום עצמן וק"ל:

אי אמרו כו':    בפרישה כתבתי בשם ב"י דמיירי דאמרי כן מעצמם קודם ששאלו הדייני' להם:

אי מכווני אשטרא כו':    בפרישה כתבתי דשואלין אותן נמי אי מקרי מתחלה למאן דידעי למקרי דאי אמרי דלא יהבי למקרי ה"ל חתימת ידייהו מתחלה בפסול ולא מתכשר במה שמכווני ענין השטר דדילמא ידעי המעשה כאשר היה ולא ה"ל לחתום דילמא זיוף יש בשטר אבל כשאמרו מעצמן קודם ששאלן הב"ד דאקרי' להו מוקמינן להו אחזקתיה דהאמת אתם דאקרינן להו ומ"ה א"צ לדקדק בהו אי מכווני אשטרא ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(ח) שהסופר חותם על פי העד כו'. וה"ה לוה המחייב עצמו בכתב ידו או בממר"ם שכתב פלוני בן פלוני חתם במסרת קולמוס או שכתב פב"פ צוה לחתום מהני וכ"כ רשב"א כו' עכ"ל סמ"ע ובזה נראה דאפי' לא קבלו בני העיר מנהג זה מהני דהא דבעינן קבלו בני העיר היינו דוקא בעד משום דאל"כ הוי כעד מפי עד דאינו כלום וכדאיתא בב"י מחו' ג' בשם ר"ש בר צמח משא"כ הכא שמתחייב הוא עצמו בכך. כן נ"ל:


(ט) ואי איתנייהו לסהדי קמן וקים לן בהו דלא ידעו למיקרי כו'. אבל מסתמא אמרינן דידעי למקרי ואין צריך לשואלן אפילו הם לפנינו וכן משמע בטור ופוסקים:


(י) אי אמרי אקרינן כו' יש לדקדק דהא מדברי הרמב"ם והמחבר לעיל סעיף ב' מבואר דאפילו שנים קורין לא מהני בשלמא הרא"ש וטור שכתבו כן לטעמייהו אזלי וכן הבעל העיטור (סוף קיום דף ל"ג ע"ג) שממנו מקור דבר זה יש לפרש דמיירי שאמרו קרינן לשנים מסיחין לפי תומם כמו שהזכיר שם מקודם אבל המחבר שאין מחלק בין מסל"ת קשה ונראה דס"ל להמחבר דדוקא לכתחלה אמרינן דאין יכולים לחתום אבל אם עשו כן כשר השטר בדיעבד וכמ"ש לעיל סעיף ב' ס"ק ד' וכן עיקר:


(יא) אי מכווני אשטר כו'. בסמ"ע ס"ק י"ב כתב דשואלין אותם נמי אי מקרי מתחלה למאן דידעי למיקרי דאי אמרי דלא ידעי למקרי ה"ל חתימת ידייהו מתחלה בפסול ולא מתכשר במה שמכוונין ענין השטר דדלמא ידעי המעשה כאשר היה ולא ה"ל לחתום דדלמא זיוף יש בשטר עכ"ל ולא נהירא לי דמשמע מדברי הט"ו ובעל העיטור דף ל"ה ע"ג והרא"ש פ"ב דגיטין דכי מכווני בשטרא א"צ לשואל' כלל אי מקרי למאן דידעי למקרי וגם משמע דאפילו אומרים בפירוש לא אקרינן כשר אלא נראה דאפילו לא אקרי וסמכו אהמלוה גופיה והאמינו לו נהי דלא ה"ל לחתום לכתחלה דדלמא יש זיוף בשטר מ"מ כיון דמכווני אשטרא והשתא אומרים שהשטר כשר ואלו היו נותנים למאן דידעי למקרי היו חותמין כשר השטר כיון דהשתא לא נעשה שום זיוף:



באר היטב

(ח) שהסופר:    וה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י או בממר"ם שכתב פב"פ חתם במסירת קולמס או שכתב פב"פ צוה לחתום מהני וכ"כ הרשב"א לענין כתובה אם אחר חתם בשביל החתן אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפוק מיני' חורב' כו' עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך נרא' דוקא בעד בעינן קבלו בני העיר דאל"כ הוי כעד מפי עד דאינו כלום אבל גבי לוה שמתחייב הוא עצמו בכך אפילו לא קבלו בני העיר מנהג זה מהני עכ"ל.


(ט) לחתום:    ולא חיישינן דילמא קרעו להם נייר כו'. סמ"ע.


(י) אקרינן:    כתב הש"ך יש לדקדק דהא לעיל ס"ב מבואר דאפילו שנים קורין לא מהני וצ"ל דדוקא לכתחל' אמרינן דאין יכולים לחתום אבל אם עשו כן כשר השטר בדיעבד וכן עיקר עכ"ל כתב הסמ"ע בשם הב"י דמיירי דאמרו כן מעצמן קודם ששאלו להם הדייני' (וכ"כ הט"ז וסיים ז"ל וג' דינים יש כאן. א' אמרו שהקרו סגי. ב' לא אמרו צריך שיכוונו עדותן בע"פ. ג' אם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גווני עכ"ל.



קצות החושן

(ב) מקום שנהגו שהסופר. עיין סמ"ע שכתב דה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י או בממר"ם שכתב פב"פ תתם במ"ק או שכתב פב"פ ציוה לחתום מהני וכ"כ רשב"א ובש"ך כתב ובזה נראה דאפילו לא קבלו בר העיר מנהג זה מהני דהא דבעינן קבלו בני העיר היינו דווקא בעד משום דאם לא כן הוי עד מפי עד כדאי' בבית יוסף בשם רשב"ץ מה שאין כן הכא שמתחייב עצמו בכך עיין שם ולענ"ד נראה הא דמשמע מדברי רשב"ץ דבעינן מנהג בני העיר משום דהוי עד מפי עד ומשמע הא כת"י מהני אפילו בלא מנהג היינו דוקא בשטר ראי' כמו גבי כתובה שחתם עליו אחר בשם החתן דהו' אינו אלא לראי' דאפילו לא כתב לה יש לה מתנאי בית דין ומשום הכי מהני לראי' דלא שייך בזה עד מפי עד דהא מפי בעל דין הוא מעיד מה שאין כן היכא שבא להתחייב עצמו בכת"י או בממר"ם אפילו אינו חייב בזה ודאי בעינן חתימתו ממש וכשמצוה לאחר לחתוספות אין בזה לא משום מעיד כיון דעדיין לא נתחייב כלום ואי משום שליחות לא שייך בזה ועיין בהגהת אשרי. פ"ק דגיטין וז"ל השיב רבינו שמתה גט שלא חתמו העדים בכת"י אלא הסופר חתמו כשר אפילו לר' מאיר דאמר ע"ח כרתי כו' כיון דלאו לראי' קאי שאם תעבירנו באש לאחר שקיבלתו לאלתר מגורשת ואין נראה בעיני כלל אלא כל הגט שעדיו אין חתומין בכת"י הרי זה פסול גמור כדמוכח באורך ואם בא מעשה לידי אני פוסלו מא"ז עד כאן לשונו ואם כן כיון דלא שייך שליחות בעל חוב לר"מ אף על גב דאין בו משום עד מפי עד כיון דלאו לראי' צריך אלא לגירושין לאלתר וכמו שכ' רבינו שמחה וצ"ל דהיכא דחותמין העדי' לראי' ומצוין לאחר לחתום פסול משום עד מפי עד והיכא דבאין על גוף הענין להקנא' ל"מ כלום בזה תורת שליחות וכיון דעדיין לא נעשו עדי' ולא חתמו עדיין כלום לא שייך בזה שליחות כלל בכת"י שמצוה לאחר לחתום במקומו היכא דהוי לראי' מהר כיון דלא שייך בזה עד מפי עד והיכא דבא להתחייב עצמו כ"ז שלא חתם בחתימת ידו ל"מ מה שמצווה לאחר לחתום דאין שייך בזה דין שליחות וכמ"ש ודברי רשב"ץ אמורין בשטר ראי' דכתובה אינו אלא לראי' וכמ"ש אבל בחיוב חדש אפילו בבע"ד בעינן חתימתו ממש דוקא ול"מ מצווה לאחר לחתום במ"ק אלא עפ"י מנהג ולשון הסמ"ע שכתב דה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י והיינו בחיוב ולא לראי' וכמ"ש וז"ב:




▲ חזור לראש