שולחן ערוך חושן משפט מב יב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מב · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כתוב בשטר סלעים מלוה אומר חמש ולוה אומר שתים נותן לו שתים ונשבע לו היסת על השאר ואי תפיס מפקינן מיניה:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
נותן לו שתים: הטעם דסתם סלעים הכתוב בשטר אינו פחותה משנים ואין זה כמודה מקצת בעל פה דחייב לישבע שבועה דאורייתא דכשם שאין נשבעים על כפירת שיעבוד קרקעות דהיינו על דבר הכתוב בשטר כך אין הודאה דשיעבוד קרקעות מביאו לידי שבועה דאורייתא ועיין לקמן סי' פ"ח דשם פסק הטור והמחבר כמ"ד דה"ה אם המלוה אומר ה' והלוה אומר ג' דאינו נשבע ש"ד על המותר משום דה"ל בהא שמודה יותר ממשמעות השטר כמשיב אבידה והטור והמחבר דכתבו כאן דלוה אומר ב' משום דלא כתבו כאן אלא דבר הנלמד מל' השטר ושהוא מוסכם אליבא דכ"ע משא"כ בלוה אומר ג' דפליגי ביה תנאי ועפ"ר:
ואי תפס מפקינן מיני': היינו בתפס בעדים דאל"כ נאמן במיגו ול"ד למ"ש בסעיף ח' דבכל הני דאמרינן יד בעל השטר עלהתחתונה דאי תפיס אפי' בעדים לא מפקינן מיניה דשאני הכא דל' השטר מסייע להלוה דסתם סלעים אינם משמע יותר משנים ולפ"ז בדין שלפני זה דהיינו נכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום מסתבר למימר דמהני תפיסה. וממ"ש הב"י והד"מ לא משמע הכי דדייק מדלא כתב הטור דין זה דמהני תפיסה בתר כל הני דינין ש"מ דלא מהני תפיסה בכתוב בו סלעים ומה"ט איכא למידק דלא מהני ג"כ בדין שכתב בו דאינון וצ"ע:
ש"ך - שפתי כהן
(כה) ואיתפס כו'. בס' ג"ת סוף שער ס"ח הקשה דהא אמרינן בהמקבל (ונתבאר לקמן סי' שי"ז ס"ג) דבשטר דכתיב שנין סתמא לא מפקינן מיד המלוה כשקדם ואכל כיון דהוי מילתא דעבידא לגלויי והניח בקושיא ולק"מ ואישתמיטתיה דברי הנ"י פ' המקבל שהביא הוא עצמו לשם בדף הקודם וז"ל והא דלא מסייעיה ללוה מלישנא דשטרא דמשמע שתים דכתיב ביה שנין סתמא כדאמרינן בפ"ק גבי סלעין דינרין משום דכיון דהניחו לוה למלוה לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדותא דשטרא זה דעת הרנב"ם ז"ל עכ"ל וכה"ג כ' בחידושי הריטב"א פ"ק דמציעא ע"ש:
(כו) תפיס היינו כשתפס בעדי' דאל"כ נאמן במיגו ע"ש בסמ"ע וכן הוא בה"ה וב"י ושאר פוסקי' ונ"ל דהיינו בטוען המלוה ברי שהלוה לו יותר אבל אם הוא ש"ח שנתחייב לו בשטר זה אפי' תפס שלא בעדים מפקינן מיניה דהא לא שייך כאן מגו כיון דא"י לטעון ברי:
(כז) מפקינן מיניה. ר"ל [דל'] השטר מסייע ללוה דסתם סלעים אינו משמע יותר מב' וכ' בסמ"ע סקל"ב דלפ"ז בדין שלפני זה דהיינו בנכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום מסתברא לומר דמהני תפיסה כו' ואין דבריו נכונים דבנמחק שאני דאל"כ כל מי שיש לו שטר יתפוס הרבה וימחוק הסכום אלא ודאי אין דנין מחק אלא להורעת כחו של מוציא וכן הוא בטור ומחבר לקמן ס"ס נ"ד גבי שובר שכ' דאינון ונמחק דאין דנין אלא בפחות שבלשונות (ואין לך תפיס ועומד יותר משובר) והוא מטעם הנ"ל וכמ"ש הבעה"ת בשם הרמב"ן ומביאו ב"י שם ע"ש:
(כח) מיניה לפ"ז היה נראה לכאורה דגם בשובר שכתוב שפרע לו דינרי' אינו פטור רק משתים וכדעת הריטב"א שבנ"י' ולא כהרא"ה שם וכמ"ש לעיל ס"ק י"ח וכ"כ הב"ח סי"ג לדעת ה"ה שכ' כדברי המחבר אבל באמת זה אינו שהרי לקמן ס"ס כ"ד כ' המחבר להדיא דשובר שכתוב בו דינרים מבטל כל השטר שיש עליו וכ"כ ג"כ ה"ה פרק ט"ז מה' מלוה א"כ בע"כ צריך לחלק והיינו כמ"ש הבעה"ת שער נ"ג ומביאו ב"י לקמן סי' נ"ד וז"ל ואע"ג דבפ"ק דמציעא משמע דסתם דינרי' לא הוי אלא ב' ההיא בשטרי הלואה דאמרי' כיון דידעי עדים דיד בע"ה על התחתונה אלו היה יותר מב' היו כותבים בפי' אבל בשובר אדרבה אמרינן איפכא דילמא לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דמפיק לורעיה עכ"ל ולפ"ז גם הרא"ה אפשר דמודה בשטר דאע"ג דתפיס מפקינן מיניה שהרי גם ה"ה מודה להרא"ה ודלא כהב"ח וק"ל:
באר היטב
(יז) היסת: בסי' פ"ח סל"ב פסק המחבר דה"ה כשהמלו' אומר ה' והלו' אומר ג' דאינו נשבע ש"ד על השאר משום דבמאי שמוד' יותר ממשמעות השטר ה"ל כמשיב אביד' עכ"ל הסמ"ע (כתב הט"ז וז"ל נ"ל אם בא לב"ד שטר שכתוב בו סלעים ולא נכתב שום סכום רק הניח מקום פנוי אצל תיבת סלעים אינו גוב' בשטר זה כלום כו' ע"ש מילתא בטעמא).
(יח) תפיס: היינו בתפיס בעדים דאל"כ נאמן במגו ול"ד למ"ש בס"ח דבכל הני דאמרי' יד בעה"ש על התחתונ' אי תפיס אפילו בעדים לא מפקינן מיניה שאני הכא דל' השטר מסייע להלו' דסתם סלעים לא משמע יותר משנים ולפ"ז בדין שלפני זה אם נכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום מסתבר למימר דמהני תפיס' וממ"ש הב"י והד"מ לא משמע הכי וצ"ע עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דנמחק שאני דאל"כ כל מי שיש לו שטר יתפוס הרב' וימחוק הסכום וכתב עוד דהא דתפיס שלא בעדים דנאמן במגו היינו שטוען המלו' ברי שהלו' לו יותר אבל אם הוא שטר חיוב שנתחייב לו אפילו תפס שלא בעדים מפקינן מיניה דלא שייך כאן מגו כיון דא"י לטעון ברי עכ"ל.
(יט) מפקינן: בס' ג"ת הקש' הא אמרי' בהמקבל (ונתבאר בסי' שי"ז ס"ג) דבשטר שכתוב בו שנין סתמא לא מפקינן מיד המלו' כשקדם ואכל והניח בקושיא ולק"מ למ"ש הנ"י שם משום דכיון דהניחו לוה למלו' לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדות' דשטר' וכה"ג כ' בחידושי הריטב"א פ"ק דב"מ ע"ש וא"ל ממ"ש המחבר סוף סימן נ"ד דשובר שכתוב בו דינרי מבטל כל שטר שיש עליו צריך לחלק כמ"ש הבעה"ת דבשטרי הלוא' אמרי' כיון דידעי עדים דיד בעה"ש על התחתונ' אילו הי' יותר מב' היו כותבים בפירוש אבל בשובר אמרינן איפכ' דילמ' לא ידעי סכום הממון שבשטר וכתבו סתם דכל מאי דמפיק עליה איתרע ליה עכ"ל הש"ך.