שולחן ערוך חושן משפט יד ה


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו אע"פ שהזקיקו לדון בעיר אחרת וה"מ דלא מסרב למיקם בדינא אלא שרוצה לדון בעיר אחרת אבל אם היה מסרב לבא לב"ד והוצרך התובע להוציא הוצאות לכופו לירד לדין חייב לפרוע לו כל הוצאותיו (שהוציא משעה שנעשה סרבן) (מהרי"ק שורש א' תמ"ד ונ"י פ' הגוזל בתרא ומהר"יו ותשובת הרא"ש כלל ק"ח וע"ג סי' ב'). ויש מי שאומר שאם תבעו בערכאות והוציא הוצאות בדיינים וטוענים אע"פ שמתוך סרובו הוצרך להוליכו בערכאות אין חייב לשלם הוצאותיו:

הגה: ויש חולקין וס"ל דאם הוצרך להוציא עליו הוצאות לכופו על ידי ערכאות של עכו"ם חייב לשלם לו (תשובת הרא"ש כלל ע"ג סימן ב'). וכן נ"ל עיקר. ובלבד שעשאו ברשות ב"ד כדלקמן סי' כ"ו.

מי שאומר לחבירו שילכו לדון במקום אחר ואמר לו לך ואני אבוא אחריך והלך והשני לא הלך אחריו צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו (מרדכי ס"פ זה בורר) כשהסרבן צריך לשלם ההוצאות אין אומרים שישבע כמה הוציא ויטול אלא צריך לברר כמה הוציא או הב"ד ישומו לו הוצאותיו וכזה ישלם לו (תשובת הרא"ש כלל ק"ז):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

חייב לפרוע וכו':    והיינו אם יצא הנתבע מחויב בדין זה ריב"ש סי' תע"ה ד"מ ה':

משעה שנעשה סרבן:    וכתב ב"י סי' י"א בשם הרא"ש באם כופר הנתבע שלא הזמינו והתובע מביא עדים שהזמינו והודה הנתבע והביא עדים שבא מיד שהזמינו ה"ל כאילו אומר לא לויתי שאינו נאמן לומר פרעתי אפילו יביא עדים לדבריו עכ"ל ד"מ סימן י"א ס"ג:

אין אומרים שישבע כמה הוציא כו':    ה"ט דלא האמינוהו בשבועתו להוציא ממון מחבירו אלא צריך בירור והא דכתב המחבר לקמן בסימן קנ"ח ס"ט דאם אין המקיף יכול לברר כמה הוציא ישבע כעין דאורייתא ויטול התם תשובתו בצידו דכת' שם כיון דברשו' הוציא ולהנאתו דהניקף משא"כ כאן ומהאי טעמא נמי כתב מור"ם לקמן סימן צ"א ס"ג דישבע ויטול ע"ש גם מ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס שע"ה דבין שהיתה ידו על העליונה או על התחתונה ישבע כמה הוציא ויטול התם ג"כ אע"פ דירד שלא ברשות מ"מ עכ"פ אין לבעל השדה היזק דהא יש שבח כפי מה שנותן לו או יותר משא"כ כאן דמה שנותן לו יפסיד וק"ל ולא כמ"ש בע"ש ז"ל דלא כל כמיניה שיוציא מה שירצ' על דעת שזה ישלם לו הכל עכ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

(י) חייב לפרוע לו כו' וכ' ביש"ש פ' י' סימן י"ד היינו הוצאות סרבנות אבל שאר הוצאות כגון ששלח שליח אחר המעות או ששלח אחריו למקום פלוני א"צ לשלם ע"ש:


(יא) משע' שנעש' סרבן. ואף שלא כתב סרבנות אלא אח"ז מהרש"ל שם: כתב הסמ"ע וכתב ב"י סימן י"א בשם הרא"ש באם כופר הנתבע שלא הזמינו והתובע מביא עדים שהזמינו והודה הנתבע והביא עדים שבא מיד שהזמינו ה"ל כאילו אומר לא לויתי שאינו נאמן לומר פרעתי אפי' יביא עדים לדבריו עכ"ל ד"מ סי"א ס"ג עכ"ל סמ"ע ובב"י ובד"מ ס"ס י"א העתיקו תשובות הרא"ש והתובע אומר אני אביא עדים וחזר הנתבע והודה כו' משמע שחזר הנתבע קודם שהביא התובע עדים והסמ"ע שהעתיק והתובע הביא עדים נראה דקשיא לי' קושיות הב"ח בס"ס י"א שהקש' מהא דלקמן סימן פ' דמוכח בטו' דבין להרמ"ה והרמב"ם נאמן אם חזר בו קודם שבאו עדים אע"פ שחזר בו משום שראה עדים נאמן כשמביא אח"כ עדים על טענתו השנייה והניח בקושיא והסמ"ע נרא' שמפרש דהרא"ש מיירי שאמר אביא עדים והביא באמת ואח"כ חזר בו הנתבע אבל באמת פשט ל' הרא"ש בב"י ובד"מ לא משמע כן וגם בר' ירוח' נ"א חי"ב לא משמע כן שכתב שם וז"ל וראובן אומר אני אביא עדים ומיראת העדים חזר שמעון והודה שהזמינו כו'. מדכתב ומיראת העדי' משמע שהעדים לא באו עדיין רק שהיה מתירא שמא יביא עדים לכך נראה דהרא"ש ס"ל דכל שהוד' מיראת העדים ה"ל כאלו באו עדים והיינו כר"א בר' שמעון בפ' מרוב' דף ע"ה אליבא דרב דהא קי"ל התם כרב ואע"ג דחכמים פליגי עליה התם מ"מ כיון דפריך בש"ס התם לימא רב כתנאי וקאמר רב אנא דאמרי אפילו לראב"ש ע"כ לא קאמר ראב"ש התם אלא משום דקמודי מחמת ביעתות' דעדים אבל הכא דמודה בעצמו ואח"כ באו עדים לא משמע דכ"ע ס"ל כראב"ש ולא קשיא מלקמן סימן פ' כמו שהקש' הב"ח דהתם לא ידענ' שחזר בו מחמת ביעתותא דעדים וכדמשמע מדברי הב"ח אלא התם לא קאמר רק דאם חזר בו ואח"כ הכחישוהו עדים נאמן כשמביא עדים על טענתו השניה ע"ש ותרא' כדברי אבל הכא שאמר אני אביא עדים וחזר בו מיראת העדים ה"ל כאלו באו עדים קודם שחזר בו כראב"ש מיהו היינו כשבאו עדים אח"כ וק"ל. מיהו בב"י לקמן סי' ע"ט מביא בשם מ"כ שפסק כחכמים ולא ראב"ש וכן פסק הרב שם בהג"ה סעיף ט' וצ"ע לדינא:


(יב) וי"ח וכו'. עיין בס' א"א דף ע"ה ע"ג:


(יג) וכן נראה לי עיקר ובלבד שעשאו כו' וכ"פ ביש"ש פ"י דבבא קמא סימן י"ד ע"ש:


(יד) ואני אבא אחריך כו' עיין בתשובת מור"ם ססי' פ"ו ד' קס"ט ע"ג:


(טו) שישבע כמה כו'. ועיין לקמן סימן צ"א ס"ג בהג"ה:


(טז) אלא צריך לברר כו'. דין זה תמוה וגם קשה לי דבתשובת הרא"ש איתא צריך לברר והב"ד ישומו לו כו' ומשמע התם דבבירור לחוד או בשומ' ב"ד לחוד לא סגי אלא תרווייהו בעי' ונרא' הטעם דבבירור לחוד לא סגי דלאו כל כמיניה שיוציא כל מה שירצה ובשומ' ב"ד לחוד לא סגי דדלמא לא הוציא והיה נראה להגי' בדברי מור"ם אז הב"ד ישומו לו וכן י"ל בע"ש ובזה תסתלק השגת הסמ"ע עליו אך בד"מ כתב בשם תשובת הרא"ש וזה לשונו רק מה שמברר שהוציא משלם לו ומה שאינו יכול לברר ישומו ב"ד כמה ראוי להוציא וזה ישלם לו ע"כ וצ"ע:



באר היטב

(יד) הוצאותיו:    וכתב ביש"ש היינו הוצאת סרבנות אבל שאר הוצאות כגון ששלח שליח אחר המעות או ששלח אחריו למקום פלוני א"צ לשלם ע"ש. ש"ך.


(טו) סרבן:    כתב הב"י בשם הרא"ש באם כופר הנתבע שלא הזמינו והביא התובע עדים שהזמינו והודה הנתבע והביא עדים שבא מיד שהזמינו ה"ל כאומר לא לויתי שאינו נאמן שוב לומר פרעתי אפילו יביא עדים לדבריו. והש"ך כתב דמלשון הרא"ש משמע אף שלא הביא עדיין התובע עדים רק מיראת העדים חזר הנתבע ואמר שאמת שהזמינו אלא שבא מיד ג"כ דינא הכי מיהו לקמן סי' ע"ט ס"ט בהג"ה לא פסק כן וצ"ע לדינא עכ"ל וע"ש.


(טז) או:    בש"ך כתב דדין זה תמוה וגם בתשובת הרא"ש משמע דבבירור לחוד או בשומת ב"ד לחוד לא סגי אלא תרוייהו בעינן והי' נרא' להגיה אז הב"ד ישומו לו אך בד"מ לא משמע כן וצ"ע עכ"ל.



קצות החושן

(ב) חייב לפרוע. עיין יש"ש ב"ק פ"י סימן ד' האריך בזה ועיין שם שהעלה דוקא הוצאות סרבנות אבל שאר הוצאות שמוציא כדי לגבות חובו כגון שהולך בעבורו למקום פלוני או שכר שליח לשלוח אחרי המעות אינו משלם אפילו כתב בכת"י לשלם לו כל הוצאותיו הוי אסמכתא ולא קניא אם לא שנעשה בקנין ובבית דין חשוב וה"ה מה שנותן שכר לשליח להזמינו אינו משלם אבל היכא שיש לו שטר על חבירו והגיע כבר זמנו ויש לו נכסים אך שבבית דין אין יורדין לנכסיו לחוב לו שלא בפניו ומודיעים לו ע"י שליח דעת הרא"ש פרק הכותב שהמלוה ששלח אחריו שליח להודיע יוסף שליח כההוא דעירכין המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ובע"ח מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים שלא יהא נראה הקד' יוצא בלא פדיון ולשון מוסיף משמע שמוסיף עוד דינר על הלואחו וגובה הדינר עם שאר חובו וה"ה להוצאת השליח שהוא לטובת הלוה דמן הדין הי' ראוי לירד לנכסיו מיד משום נעילת דלת עכ"ל:

ובעיקר ראיית הרא"ש נראה דכיון דמזיק שעבודו של חבירו חייב אם כן זה שהקדיש נכסיו הרי הזיק שעבודו וכמו יתומים שמכרו שעבודו של בעל חוב דחייבים לשלם משום הכי צריך הלוה לשלם למלוה דמים של הפדיון אבל זה ששולח שליח אחרי הלוה נהי דלטובתו הי' לא פשע במה שהלך למרחוק ואפילו הגיע כבר זמנו ולא פרע מכל מקום אינו אלא מניעה בעלמא אבל הקדש הלוה הוי מזיק בידים משום הכי צריך לשל'. ולכן נראה דהרא"ש לשטתו בפרק הגוזל גבי דוחף מטבע לים היכא דמצי בר אמוראי למשקל אין זה אלא גרמא בעלמא ופטור כיון דלא הזיק גוף הדבר אלא מצי למשקלי' ואף על גב דצריך הוצאות לזה לא הוי דינא דגרמי וכמו שכתב במרדכי פ' הגוזל ואם כן מקדיש נכסיו נמי כיון דמצי לפדותו בארבעה זוזי אינו אלא כמו דוחף מטבע לים דצריך בר אמוראי למשקל וזה נמי מצי להעלותו ע"י פדי' ואפילו הכי מוסיף עוד דינר וצריך לומר כיון דהוא לטובת הלוה אף על גב דאינו מזיק צריך הוא להחזיר ואם כן הי' כשולח אחריו שליח דהוי נמי לטובת הלוה וכמו שכתב הרא"ש דמן הדין צריך תיכף לשלם. אבל לפי דעת הרמב"ם וש"ע סימן שפ"א דדוחף מטבע חייב משום דיני דגרמי אף על גב דמצי בר אמוראי למשקל צריך הוא לשלם את הוצאתו אם כן יש לומר טעמא דמקדיש נכסיו הוא מדין מזיק דמשלם את הדינר גם לדעת הרא"ש דדוחף מטבע פטור היינו מדין מזיק אבל לוה שצריך לפרוע בשומת בית דין אם כן כי הקדיש צריך הלוה להשלים וצריך עיון:





▲ חזור לראש