שולחן ערוך הרב אורח חיים יח
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן יח | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א עריכה
לילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר: "וראיתם אותו" וגו', פרט לכסות לילה. אבל כסות סומא חייב בציצית, מפני שישנו בראיה אצל אחרים, ולכן אפילו ילבשנו הסומא חייב להטיל בו ציצית:
סעיף ב עריכה
יש אומרים שלא מיעט הכתוב אלא כסות שאינו בראיה בשעת לבישה, ולכן כל מה שלובש בלילה, אפילו הוא כסות המיוחד ליום, פטור; אבל כל מה שלובש ביום, אפילו הוא כסות המיוחד ללילה, חייב להטיל בו ציצית קודם שילבשנו, מפני שישנו בראיה בשעת לבישה. ויש אומרים שלא מיעט הכתוב אלא כסות המיוחד ללילה, שאותו כסות הוא פטור אפילו אם לובשו ביום, כיון שמתחילה לא נעשה אלא ללובשו בעת שאינו ראוי לראיה; אבל כסות המיוחד ליום, או המיוחד ליום ולילה, חייב בציצית אף אם לובשו בלילה, ויברך עליו, כיון שנעשה ללובשו בעת שראוי לראיה. ומאחר שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי, יש להחמיר באיסורי תורה כחומרות ב' הסברות, דהיינו להטיל ציצית בכסות המיוחד ליום או ליום ולילה אף אם לובשו בלילה, וכן יטיל ציצית אפילו לכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום. אבל לעניין הברכה, כיון דספק ברכות להקל, לכן לא יברך, רק כשלובש ביום כסות המיוחד ליום או כסות המיוחד ליום ולילה:
סעיף ג עריכה
מי שהיה לבוש טלית גדול מבעוד יום, צריך לפושטו מעליו כשמתחילין ברכו, מאחר דעכשיו אין לובשים את הטלית אלא לשם מצות ציצית, ואם יהיה עליו הטלית בלילה יהיה נראה כאלו הוא סובר דלילה זמן ציצית הוא. אבל בליל יום הכיפורים הכל נוהגין להתעטף בטלית גדול ולברך עליו מבעוד יום, ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין לובשים אותו לשם מצות ציצית, אלא כדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים:
סעיף ד עריכה
כל העובר לפני התיבה, אפילו לומר סליחות ותחנונים, צריך להתעטף בטלית גדול מפני כבוד הציבור. ואפילו לומר קדיש יתום יש מי שאומר שצריך להתעטף. ולכן מותרים להתעטף אפילו בלילה, דהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם מצות ציצית, אלא מפני כבוד הציבור:
סעיף ה עריכה
סדינים וכרים, אף על פי שאדם ישן בהם לפעמים ביום, כיון שעיקרם לא נעשה אלא בשביל הלילה, לכן נקראים כסות לילה ופטורין מן הציצית. ולדברי האומרים כסות לילה חייב בציצית אם לובשו ביום, צריך להטיל הציצית לסדינים וכרים, שהרי אדם ישן בהם בבוקר. ואף על פי כן המנהג פשוט שלא להטיל בהם ציצית כלל, בין שהם של צמר בין שהם של פשתן, מפני שיש אומרים שלא חייבה תורה אלא אותן בגדים שאדם מתכסה בהן דרך לבישה, שנאמר "אשר תכסה בה"; אבל דרך הצעה, כגון סדינים וכרים, אינן נקראים כסות כלל. ומכל מקום כיון שיש חולקין על סברא זו, לכן אם הסדינים או הכר של צמר, יעשה קרן אחת עגולה כדי לפטור מן הציצית לדברי הכל:
סעיף ו עריכה
מאימתי מברך על הציצית? יש אומרים, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, שנאמר: "וראיתם אותו", משעת ראיה והכרת התכלת מתחיל החיוב. ויש אומרים, דשעת ראיה נקרא משיעלה עמוד השחר, שאז יכולים לראות את הציצית, ואף על פי שאינו מכיר בין התכלת שבה ללבן שבה יכול לברך עליה, דכבר חל עליה שעת החיוב, וכן נוהגין. ומכל מקום טוב ליזהר לכתחילה שלא ללבוש את הטלית בברכה עד שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה:
סעיף ז עריכה
המתעטף בציצית קודם שיעלה עמוד השחר, כגון בימי הסליחות, לא יברך עליהן, ולכשיאור היום ימשמש בציציותיו ויברך עליהן, משום דהממשמש הוא כאלו לובשן עכשיו. ואם לא ימשמש בהן אין שייך לברך עכשיו על מה שלבש כבר קודם שעלה עמוד השחר:
סעיף ח עריכה
אם מתעטף בציצית אחר שהתפלל תפילת ערבית – לא יברך עליהן, שהרי כבר עשה לאותה שעה לילה בתפילתו. אבל אם עדיין לא התפלל, יכול לברך עליהן עד צאת הכוכבים: