שולחן ערוך אורח חיים תרנח ב

ביום שבת אינו נוטל אפילו אם הוא יום ראשון:

הגה: ואסור לטלטל הלולב בשבת דהוי כאבן (ר"ן סוף פרק לולב הגזול והמגיד פרק ד' וכל בו) אבל האתרוג מותר בטלטול דראוי להריח בו ואסור ליתנו על הבגד אפילו ביום טוב דמוליד ריחא (מהרי"ל):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ביום שבת אינו נוטל. גזירה שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר:

ואסור לטלטל הלולב. בסי' תקפ"ח הביא רמ"א בשופר שאסור לטלטל כ"א לצורך גופו ומקומו וא"כ כאן נמי שרי לטלטל הלולב לצורך גופו ומקומו:

האתרוג מותר. דראוי להריח בו. ק' דהא כ' בסי' תרנ"ג דיש למנוע מלהריח בו ויש לומ' דעיקר האיסור שם מטעם דאינו יודע היאך לעשות בברכה כי י"א שלא לברך וממילא אם יש לפניו מידי אחרינא שראוי לברך עליו ברכת הריח אז יברך על אותו דבר ויוכל אחר כך להריח גם בזה ע"כ אינו מוקצה:

מגן אברהם

עריכה

(א) דראוי להריח: עיין סי' תרנ"ג דראוי להריח בו בשבת דלא אתקצאי א"נ יכול לברך על פרי אחר:

(ב) דמוליד ריחא: כ' ביש"ש פ"ב דביצ' סי' ל"ד ותימא דהא לא אסור אלא להניח הכוס כדי לגמר כמ"ש סוף סי' תקי"א ומש"ה נקט שיראי שדרך לגמרן אבל היכא דאינו מכוין למיגמרי' שרי דלא שייך פסיק רישיה אלא במלאכ' גמורה אבל הגימור אינו מלאכה אלא הכיבוי עכ"ל פי' דהא דאמרי' דף כ"ג אפי' ע"ג חרס אסור דמוליד ריחא בחרס ואסור אף על גב דלא מכוין משום דהוי פסיק רישיה היינו משום דעכ"פ הוי הבער' והוי מלאכ' גמור' אבל להוליד ריח בלא מתכוין שרי כנ"ל פי' ומ"מ נ"ל דדברי מהרי"ל ורוקח עיקר דהא התם ליכא איסור משום הבער' דהא עושה לצורך אוכל נפש ואעפ"כ אסור משום דמוליד ריחא בחרס לכן נ"ל דברי מהרי"ל ורוקח עיקר ואם היה מאתמול על הבגד מות' ליתנו בי"ט עליה' עיין סי' שכ"ב ס"ה:

באר היטב

עריכה

(ב) כאבן: בסי' תקפ"ח ס"ה הביא רמ"א בשופר שאסור לטלטל כ"א לצורך גופו ומקומו וא"כ כאן נמי שרי לטלטל הלולב לצורך גופו ומקומו. ט"ז.

(ג) דראוי: והא דבסימן תרנ"ג דיש למנוע מלהריח בו דשם הטעם דאינו יודע אם יברך וממיל' אם יש לפניו מידי אחרינ' שראוי לברך עליו ברכת הריח אז יברך על אותו הדבר ויכול אח"כ להריח גם מזה ע"כ אינו מוקצה. ט"ז.

(ד) דמוליד: ואם היה מאתמול על הבגד מותר ליתנו בי"ט עליו. מ"א ע"ש ועסי' תקי"א.

משנה ברורה

עריכה

(ב) אינו נוטל וכו' — כן תקנו חכמים משום גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:

(ג) הלולב — והוא הדין הערבות וההדסים:

(ד) דהוי כאבן — ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור ולא דמי לשופר דשרינן בסוף סימן תקפ"ח לטלטלו לצורך גופו ומקומו דשאני התם דהוי כלי וראוי לאיזה דבר כלשאוב בו וכדומה מה שאין כן הכא דעץ בעלמא הוא:

(ה) דראוי להריח בו — ואף שכתב המחבר בסימן תרנ"ג שיש למנוע מלהריח בו היינו בשעה שהוא נוטלו לצאת בו או על כל פנים שהוא יום חול ומשום שראוי ליטלו לצאת בו ומשום ספק ברכה כמו שנתבאר שם מה שאין כן בשבת שאיננו נוטלן בודאי ראוי להריח ולברך עליו גם כן ועוד אם מברך על פרי אחר ומכוין להוציא גם הנאת ריח זו בודאי יכול להריח בו ועל כן אינו מוקצה:

(ו) ביום טוב — אבל מותר ליתנו על הבגד או מוכין שהיה מונח בו מערב יום טוב שכבר קלט הריח:

(ז) דמוליד ריחא — בבגד והוי כתיקון מנא. ומשמע דאפילו אינו מכוין לזה גם כן אסור מפני שאי אפשר שלא יקלוט והוי פסיק רישא ויש מקילין בזה היכי דאינו מכוין. ובשעת הדחק שאין לו מקום משומר להניח האתרוג שמה אפשר דיש לסמוך אמקילין:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן