שולחן ערוך אורח חיים תרנא ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו, שפיר דמי, דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ובלבד שיהא דרך כבוד; אבל אם אינו דרך כבוד, כגון שנתן הלולב בכלי, ונטלו, לא יצא; ואם כרך עליו סודר, ונטלו או שכרך סודר על ידו, ונטלו, י"א דלא יצא:

הגה - ונהגו להחמיר להסיר התפילין (מהרי"ל) וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פ' מקום שנהגו):

מפרשים

ט"ז

ואם כרך עליו סודר כו'. בתו' דף ל"ז בפלוגתא דרבה ורבא לענין לקיחה ע"י ד"א כתבו הא דבעינן לקיחה תמה הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כמו לעיל דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכורך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה ודחו פי' זה וי"ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד בלולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעש' מן הסודר וחשיב ליה רבא לקיחה תמה ולולב שהוציא בכלי דס"פ לא בשאחזו בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו או שאוחז בבית יד של כלי עכ"ל פי' דבריהם במה שמסיימו ולולב שהוציא כו' נראה פירושו דמ"ש קודם לזה דמיירי שעשה הסודר כמין בית יד פירושו שיש לו תועלת מחמת הסודר בהחזקת הלולב דהיינו שהלולב עצמו עם הדס וערבה קשה לו להחזיקו כמ"ש הטור בס"ס תרנ"א (שנהגו ליקח) ס"ח ערבות וע"כ כורך סודר סביב הלולב וקצה אותו הסודר הוא בידו ועי"ז הוא אוחז הלולב כמין צבת הן שקצת הלולב בתוך הסודר במקום שהוא מחזיק הן אם יוצא כולו מן המקום שהוא מחזיק דמ"מ ע"י האחיזה בסודר יש לו סיוע להחזיק הלולב מותר דה"ל בית יד וכן מבואר בדבריהם פ' מקום שנהגו בסופו וז"ל ותי' ר"י דהתם מיירי שאוחז הלולב עלידי הסודר כמין צבת ואוחז בסודר שהסודר מסייעו להחזיק וכה"ג לא הוי חציצה כו' ה"נ כאן כ"ה כוונת התו' ובזה אמרו שהוא לקיחה תמה לרבא וגם חציצה לא הוי וע"ז הוקשה להם דאמאי אמרי' בס"פ דאם הוציאה בכלי דלא הוה לקיחה תמה דמ"ש סודר דהכא מכלי דהתם בשלמא לתי' הראשון ניחא דכאן מיירי דוקא כשהיד כרוכה אבל לתי' המסקנ' ק' וע"ז כתבו דאי הוה מיירי התם שאוחז בדופני הכלי דהיינו שהלולב הוא בתוך חלל הכלי והוא אוחזו בדופני הכלי מלמעלה דשם יפה לו להחזיק הוה כמו אוחז בלולב כיון שיש תועלת לו מזה הוה בית יד ובזה ודאי הוה מותר כעין הכא בסודר אלא דשם מיירי שמניח ידו תחת שוליו ובזה אין לו תועלת מן הכלי וכן אם אוחז בית יד של הכלי אז אם תאמר שהכלי הוא בית יד ס"ל אוחז בית יד לבית יד וזה לא נראה כצבת בזה ודאי לא הוי לקיחה ומזה מיירי התם אבל אי הוה אוחז בדופני הכלי עצמו למעלה הוה כצבת נמצא שאין חילוק בין סודר לכלי דבכ"מ שהוא כמין בית יד שרי אפי' בכלי ובמקום שאין כמין בית יד אסור אפי' בסודר וע"כ הביא הטור וזהו החילוק שבגמ' והעתיקו הטור ולקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה הלכך אפי' עשה בית יד ונותן בו הלולב ונוטל ש"ד אפי' כל הלולב יוצא מתחת ידו ובלבד שיהא דרך כבוד אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנותנו בכלי ונוטלו לא יצא עכ"ל פי' דבריו כיון דקי"ל בעלמא דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה הלכך אם נטלו ע"י ד"א בדרך שהוא בית יד ש"ד אע"פ שכל הלולב חוץ לידו וה"א דאין כאן לקיחה אפ"ה מותר והיינו דוקא דרך כבוד דהיינו שהוא תועלת להחזיק וס"ל בית יד אבל אם אינו בית יד אלא נתנו בכלי בעלמ' ולא לתועלת חזקת הלולב אין זה כבוד ואסור וע"כ לא חילק הטור בכלי עצמו כיון שכבר כ' דוקא דרך בית יד ולפ"ז אין היתר בעולם אלא אם נעשה כעין צבת אבל אם כרך ידו בסודר ונוטל הלולב ודאי אסור משום חציצה ובשביל זה נענש יששכר איש כפר ברקאי לא כמו שהיו התוס' צריכים לדחוק עצמם לפי' הראשון וכ"כ בהדיא בפ' הוציאו לו ובפ' מקום שנהגו ומחלקים שם בין אוחז בשפת הכלי לאוחז בשוליו וכוונת דבריהם גם כאן כן כ"ז נ"ל ברור בס"ד אלא שהב"י מפ' דברי התוס' בדרך אחר וז"ל לא באוחז בדופני הכלי מיירי דא"כ הוי ממעט ליה בגמ' משום חציצה אלא במניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של כלי מיירי דליכא חציצה אלא משום דלא הוה לקיחה תמה אפי' לרבא משום דדרך בזיון הוא והלכך כל בכלי בין שאוחז בדופני הכלי בין מניח ידו תחת שוליו לא יצא אוחז בדופני הכלי אף משום חציצה ומניח ידו תחת שוליו משום לקיחה תמה ומש"ה לא הביא רבינו חילוק בין אוחז בדופני הכלי למניח לידו תחת שוליו עכ"ל במחילה מכבודו של רבינו ב"י לא ירד לאמיתתן של דברי התוס' בזה דלפי' למה כתבו התוס' דשם לא מיירי מאוחז בדופני הכלי דבזה הוה פסול בלא איסור לקיחה תמה אלא משום חציצה דא"כ יהיה קשה על התלמוד מי הכניסו לדבר זה לאוקמא מילתא דרבא דמוקי לה כשהוציא בכליו דאז לא יצא וע"ז פריך שם דהא יצא משום דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה וע"ז ה"ל לתרץ דמיירי רבא בכל גווני כשהוציא בכליו דלא יצא הן מטעם דהוי חציצה הן מטעם דלא הוי לקיחה תמה והא רבא לא זכר לא טעם חציצה ולא טעם לקיחה שאינה תמה ומאי דוחקיה דתלמודא לאוקמי דטעם דרבא משום לקיחה שאינה תמה דוקא וא"כ מיירי דוקא בלא אחז בדופני כלי אמאי לא נימא דרבא מיירי באמת בכל גווני ובכל ענין בכלי לא יצא ותו אין מקום לפירושו דלמה יהיה חציצה טפי באוחז בדופני כלי מאוחז ביד הכלי או בשוליו אין זה אלא תימה ולפי מ"ש הכל ניחא ומ"ש כאן ואם כרך עליו סודר ונוטלו היינו שלא כדרך בית יד וע"ז דעת התוס' וטור דלא יצא והא דנקט הטור אפי' כל הלולב חוץ ליד היינו לרבותא דלקיחה דהוה לקיחה אפי' בזה אבל לענין חציצה יש טפי מעלה אם הוא חוץ לידו מאם הוא קצת בידו וע"כ כתבו תוס' שאין כאן חציצה שכל הלולב אינו בידו דמחמת זה אינו נראה אלא שיש חשש מחמת לקיחה בזה סיימו דאפ"ה מותר מטעם דהוה כמין בית יד:

ואין כל היד מכוסה. כ"כ ב"י בשם אגודה פ' מ"ש ואיני יודע מקור לזה דחציצה בלולב דוקא בכל היד אדרבה מדברי הר"ן שהביא ב"י משמע דהוה כטבילה ותפילין ותו דהא כתבו התוס' בפ' לולב דף ל"ו וז"ל ואע"ג דה"נ הוה חוצץ לאגד ומקצתם בלא חציצה והא קפיד רבה עכ"ל ואף לרבא החולק על רבה היינו משום דכל לנאותה לא הוי חציצה משמע דכל שאינה לנאותה הוה חציצה כמו לרבה וא"ל מדתנן רמ"א אוגדין את הלולב בחוט או במשיחה דהתם הוא לנאותו וכמ"ש הטור דאין לזה משום חציצה וא"ל לרב דס"ל אפי' לנאותו הוה חציצה י"ל לרבה היה האגוד' חוץ ממקום שאוחז בלולב כדאמר רבה להנהו מגדלי הושענא שיירי בית יד כו':

מגן אברהם

(יד) בית יד:    כגון שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר לא הוי חציצה כיון שאין אוחז הלולב בידו:

(טו) הלולב בכלי:    אם אוחזו בדופני הכלי הוי חציצה ואם מניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של כלי הוי לקיחה ע"י ד"א דרך בזיון ופסול [ב"י בפי' התוס'] וצ"ל דמ"ש אם אוחז בדופני הכלי הוי חציצה היינו שתוחב הלולב בקנה חלול ואוחזו וע' בב"ח שפי' בע"א ול"נ כפי' הב"י מדנקט שאחזו בדופני הכלי ולא נקט שאוחז בדופני הכלי:

(טז) י"א דלא יצא:    כ' בלשון י"א משום דהר"ן ס"ל דיצא דבטל לגבי ידו אבל אם כרך סודר על הלולב אף הר"ן ס"ל דלא יצא משום חציצה:

(יז) להסיר התפילין:    משם מהר"ן לחלוץ תפילין קודם נטילת לולב: יברך תחל' בסוכה על הלולב ואח"כ יעשה שאר הנענועים בבה"כ [של"ה בשם האר"י]:

(יח) ואין כל היד כו':    הקשה הב"ח דהא בגמ' בעי למימר דאגד הלולב הוי חציצה אף על פי שאין כל היד מכוסה ול"נ דס"ל להאגודה דכל שאין כל היד מכוסה בטל לגבי היד כמש"ל משא"כ באגד של לולב:

באר היטב

(טו) בית יד:    וכגון שכל הלולב חוץ מידו ואחזו בבית יד.

(טז) התפילין:    משם מהר"ן לחלוץ תפילין קודם נטילת לולב. מ"א.


משנה ברורה

(ל) בית יד - כגון שכל הלולב חוץ מידו ואוחז בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר לא הוי חציצה כיון שאין אוחז הלולב בידו [מ"א] ודעת הא"ר הוא דבית יד הוא לנאותו וע"כ אף שאוחז להלולב בידו ג"כ דרך בית יד שפיר דמי ולא הוי חציצה אם לא שנעשה באופן שאינו מהודר וכן הסכים בדרישה דתלוי באופן עשייתו ע"ש:

(לא) בכלי ונטלו וכו' - ואפילו הוא של כסף דלא הוי דרך כבוד כשאוחזו בכלי ולא שמה לקיחה והסכימו כמה אחרונים דבכלי יש להחמיר בכל ענין בין שאוחזו בדופני הכלי או מניח ידיו תחת שוליו או אוחז בבית יד של הכלי:

(לב) עליו סודר וכו' - מטעם חציצה ודעת הר"ן משום דלא הוי לקיחה תמה:

(לג) או שכרך סודר - וה"ה אם לבש בתי ידים על ידיו ומה שכתב המחבר דין זה בלשון י"א משום דעת הר"ן דס"ל דיצא דבטל לגבי היד אבל בכרך סודר על הלולב גם לדעת הר"ן לא יצא דלא הוי לקיחה תמה [מ"א] וע"כ אם נטלו יחזור ויטלנו בלא ברכה:

(לד) ונהגו וכו' - ובשם האר"י כתבו שיברך תחלה בסוכה על הלולב ואח"כ יעשה שאר הנענועים בביהכ"נ:

(לה) להסיר וכו' - היינו שיקפלם אחורי אצבעו וי"א שיחלוץ התפילין לגמרי קודם נטילת לולב [ממ"א]:

(לו) אבל מדינא אין לחוש וכו' - וכמה אחרונים כתבו דאף מדינא יש הקפדה ע"ז משום חציצה אף שאין כל היד מכוסה בהן וע"כ אם נטל בעוד שלא הסיר התפילין מן ידיו או הטבעות יחזור ויטלנו בלא ברכה:

ביאור הלכה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש