פתיחת התפריט הראשי

ט"ז על אורח חיים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.


לעשות בלולב ג' קשרים. אין לזה מקור מן הגמ' דאף לר"י דס"ל לולב צריך אגד היינו הג' מינים ביחד ורבנן ס"ל דא"צ לאגדם ביחד אלא מכח נוי שנא' זה אלי ואנוהו. אבל הקשרים שבלולב עצמו אין בזה שום מצו' אלא דהמרדכי כת' בשם ראבי"ם שמעתי כפת חסר וי"ו משום דו' ימים קשור ודומה לכף אחד וביום הז' מתירין אותו עכ"ל ותמוה לי דהא צריך לכסכס העלין וקשר זה מעכב הכסכוס ע"כ צריך לעשות בענין שיוכל לכסכס היטב ועכ"פ נרא' דהקשר של מטה דהיינו מה שקשר כל הג' מינים ביחד משום נוי הוא נחשב לא' ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו:

ראשיהם למעל'. דבעי' דרך גדילתן וילפינן מעצי שיטים עומדים ואפי' דיעבד לא יצא אם הפכו דאמר חזקי' ארשב"י כל המצות אין אדם יוצא אלא דרך גדילתן והטעם דלולב בימין אמר רבא הני תלתא מצות והאי חדא מצו' ועיין בסמוך אח"ז:

אטר נוטל כו'. כ"כ ע"פ הטור שכתב ואף אם הוא אטר יד ימינו נוטל האתרוג בשמאל כל אדם שהוא ימינו וכ' ב"י ששאר פוסקים כתבו דבתר ימין ושמאל דידי' אזלינן ואני תמה דהא הטור עצמו כת' ברמזי' כן דלא כמ"ש בטור ולפחות ה"ל להביא דעת הרא"ש כדרכו ותו ק"ל דאם יטול הלולב בשמאל דידי' האיך יוכל לכסכס הלולב בשמאל דידי' דהיינו ימין כל העולם ונרא' פשוט דיש ט"ס בטור וצ"ל יטול האגוד' בשמאל כל אדם וגי' דואף אם הוא אטר היא נכונ' דקמ"ל דגם בזה הולכין אחר ימין דידי' אח"כ מצאתי שגם רש"ל הגיה בדברי הטור והכונ' אחת עם מה שהגהתי ע"כ ודאי אין לנו אלא כי"א שמביא רמ"א הוא דעת הרא"ש וש"פ ותמהתי על מ"ש בלבוש שאין נוהגין כי"א וכבר העיד רמ"א על המנהג להיפך ע"כ אין להשגיח על מי שטועה ונהג להיפך:

ואם היפך יצא. פי' שאם היפך האטר ונטל האתרוג בשמאל כל אדם יצא ולפי הנלע"ד לא הי' צריך לכתוב דבר זה דאפי' כל אדם שהיפך ונתן האתרוג בימינו והאגודה של לולב בשמאלו יצא בדיעבד דהא עיקר הטעם משום דהלולב יש בו ג' מצות וזהו לכתחלה אבל בדיעבד ודאי יצא אם היפך דהא מ"מ קיים המצוה ואין כתוב בתורה ליקח הלולב בימין דוק' וזה מוכח בגמ' דפרכי' בס"פ והא מדאגביה נפיק ביה ומשני אביי כשהפכו כו' ולא אמר דמיירי שנטלו בשמאלו וכן הפוסקים שכתבו קודם הברכה יהפכנו כדאי' אח"ז ולא נקטו דיקחנו ללולב בשמאלו אלא פשיטא דאם היפך יצא בדיעבד וא"כ לא היה לרמ"א לכתוב כאן ואם היפך יצא דמשמע דוקא באיטר כיון שיש סברות לכאן ולכאן אבל באדם אחר לא יצא אם עשה שלא כהלכתו בזה לכתחלה ואינו כן אלא כמ"ש כנ"ל פשוט:

קודם שיטול האתרוג. כ"כ התו' והרא"ש מטעם דאין לברך קודם שיטלנו דלא מסתב' לברך בעוד שהוא מונח בכלי כדאי' בתפילין ואין לברך אחר שנטל כל ד' מיני' דבעי' עובר לעשייתן הלכך קודם שיטול האתרוג דהיינו עובר לעשייתן שמעכבין זא"ז א"נ יהפוך האתרוג כו' אי נמי יכוין שלא לצאת עד שיברך אע"ג דאמרינן בר"ה מצות א"צ כונה ה"מ בסתם אבל במכוין ההפוך לא נפיק בע"כ והא דכתבו דקודם נטילת האתרוג הוי עובר לעשייתן כיון דד' מינים מעכבין זא"ז פי' כיון דלא יצא אם רוצה ליטול א' מהם או אפי' ג' לבד כי כלם מצוה אחת הם אבל אם רוצה ליטול כולם בזה אח"ז ש"ד כמ"ש בסי"ב וכאן לא באו אלא לו' דהוי עובר לעשייתן כיון דעיקר המצוה עדיין לפניו ויש מי שטרח בחנם בזה והא דלא זכר בש"ע רק שני דרכים ולא הדרך השלישי דהיינו שיכוין שלא לצאת נראה דלאו שפיר הוא הדרך הג' כמו שני דרכים הראשונים דבדרך הג' אין כאן שום ענין להזכירו שיכוין בלבו כן ודלמא לאו אדעתיה לכוין כן משא"כ בשני דרכים הראשונים יש בו הרגשה להזכיר דלא יצא עדיין כיון שאתה מצריכו להפוך או ליטול דוקא קודם נטילת האתרוג ולהפסיק בין הדבקים שהם מצוה א' ודבר שהו' שינוי מעשה אין אדם שוכחו כנלע"ד:

ואם כרך עליו סודר כו'. בתו' דף ל"ז בפלוגתא דרבה ורבא לענין לקיחה ע"י ד"א כתבו הא דבעינן לקיחה תמה הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כמו לעיל דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכורך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה ודחו פי' זה וי"ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד בלולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעש' מן הסודר וחשיב ליה רבא לקיחה תמה ולולב שהוציא בכלי דס"פ לא בשאחזו בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו או שאוחז בבית יד של כלי עכ"ל פי' דבריהם במה שמסיימו ולולב שהוציא כו' נראה פירושו דמ"ש קודם לזה דמיירי שעשה הסודר כמין בית יד פירושו שיש לו תועלת מחמת הסודר בהחזקת הלולב דהיינו שהלולב עצמו עם הדס וערבה קשה לו להחזיקו כמ"ש הטור בס"ס תרנ"א (שנהגו ליקח) ס"ח ערבות וע"כ כורך סודר סביב הלולב וקצה אותו הסודר הוא בידו ועי"ז הוא אוחז הלולב כמין צבת הן שקצת הלולב בתוך הסודר במקום שהוא מחזיק הן אם יוצא כולו מן המקום שהוא מחזיק דמ"מ ע"י האחיזה בסודר יש לו סיוע להחזיק הלולב מותר דה"ל בית יד וכן מבואר בדבריהם פ' מקום שנהגו בסופו וז"ל ותי' ר"י דהתם מיירי שאוחז הלולב עלידי הסודר כמין צבת ואוחז בסודר שהסודר מסייעו להחזיק וכה"ג לא הוי חציצה כו' ה"נ כאן כ"ה כוונת התו' ובזה אמרו שהוא לקיחה תמה לרבא וגם חציצה לא הוי וע"ז הוקשה להם דאמאי אמרי' בס"פ דאם הוציאה בכלי דלא הוה לקיחה תמה דמ"ש סודר דהכא מכלי דהתם בשלמא לתי' הראשון ניחא דכאן מיירי דוקא כשהיד כרוכה אבל לתי' המסקנ' ק' וע"ז כתבו דאי הוה מיירי התם שאוחז בדופני הכלי דהיינו שהלולב הוא בתוך חלל הכלי והוא אוחזו בדופני הכלי מלמעלה דשם יפה לו להחזיק הוה כמו אוחז בלולב כיון שיש תועלת לו מזה הוה בית יד ובזה ודאי הוה מותר כעין הכא בסודר אלא דשם מיירי שמניח ידו תחת שוליו ובזה אין לו תועלת מן הכלי וכן אם אוחז בית יד של הכלי אז אם תאמר שהכלי הוא בית יד ס"ל אוחז בית יד לבית יד וזה לא נראה כצבת בזה ודאי לא הוי לקיחה ומזה מיירי התם אבל אי הוה אוחז בדופני הכלי עצמו למעלה הוה כצבת נמצא שאין חילוק בין סודר לכלי דבכ"מ שהוא כמין בית יד שרי אפי' בכלי ובמקום שאין כמין בית יד אסור אפי' בסודר וע"כ הביא הטור וזהו החילוק שבגמ' והעתיקו הטור ולקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה הלכך אפי' עשה בית יד ונותן בו הלולב ונוטל ש"ד אפי' כל הלולב יוצא מתחת ידו ובלבד שיהא דרך כבוד אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנותנו בכלי ונוטלו לא יצא עכ"ל פי' דבריו כיון דקי"ל בעלמא דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה הלכך אם נטלו ע"י ד"א בדרך שהוא בית יד ש"ד אע"פ שכל הלולב חוץ לידו וה"א דאין כאן לקיחה אפ"ה מותר והיינו דוקא דרך כבוד דהיינו שהוא תועלת להחזיק וס"ל בית יד אבל אם אינו בית יד אלא נתנו בכלי בעלמ' ולא לתועלת חזקת הלולב אין זה כבוד ואסור וע"כ לא חילק הטור בכלי עצמו כיון שכבר כ' דוקא דרך בית יד ולפ"ז אין היתר בעולם אלא אם נעשה כעין צבת אבל אם כרך ידו בסודר ונוטל הלולב ודאי אסור משום חציצה ובשביל זה נענש יששכר איש כפר ברקאי לא כמו שהיו התוס' צריכים לדחוק עצמם לפי' הראשון וכ"כ בהדיא בפ' הוציאו לו ובפ' מקום שנהגו ומחלקים שם בין אוחז בשפת הכלי לאוחז בשוליו וכוונת דבריהם גם כאן כן כ"ז נ"ל ברור בס"ד אלא שהב"י מפ' דברי התוס' בדרך אחר וז"ל לא באוחז בדופני הכלי מיירי דא"כ הוי ממעט ליה בגמ' משום חציצה אלא במניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של כלי מיירי דליכא חציצה אלא משום דלא הוה לקיחה תמה אפי' לרבא משום דדרך בזיון הוא והלכך כל בכלי בין שאוחז בדופני הכלי בין מניח ידו תחת שוליו לא יצא אוחז בדופני הכלי אף משום חציצה ומניח ידו תחת שוליו משום לקיחה תמה ומש"ה לא הביא רבינו חילוק בין אוחז בדופני הכלי למניח לידו תחת שוליו עכ"ל במחילה מכבודו של רבינו ב"י לא ירד לאמיתתן של דברי התוס' בזה דלפי' למה כתבו התוס' דשם לא מיירי מאוחז בדופני הכלי דבזה הוה פסול בלא איסור לקיחה תמה אלא משום חציצה דא"כ יהיה קשה על התלמוד מי הכניסו לדבר זה לאוקמא מילתא דרבא דמוקי לה כשהוציא בכליו דאז לא יצא וע"ז פריך שם דהא יצא משום דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה וע"ז ה"ל לתרץ דמיירי רבא בכל גווני כשהוציא בכליו דלא יצא הן מטעם דהוי חציצה הן מטעם דלא הוי לקיחה תמה והא רבא לא זכר לא טעם חציצה ולא טעם לקיחה שאינה תמה ומאי דוחקיה דתלמודא לאוקמי דטעם דרבא משום לקיחה שאינה תמה דוקא וא"כ מיירי דוקא בלא אחז בדופני כלי אמאי לא נימא דרבא מיירי באמת בכל גווני ובכל ענין בכלי לא יצא ותו אין מקום לפירושו דלמה יהיה חציצה טפי באוחז בדופני כלי מאוחז ביד הכלי או בשוליו אין זה אלא תימה ולפי מ"ש הכל ניחא ומ"ש כאן ואם כרך עליו סודר ונוטלו היינו שלא כדרך בית יד וע"ז דעת התוס' וטור דלא יצא והא דנקט הטור אפי' כל הלולב חוץ ליד היינו לרבותא דלקיחה דהוה לקיחה אפי' בזה אבל לענין חציצה יש טפי מעלה אם הוא חוץ לידו מאם הוא קצת בידו וע"כ כתבו תוס' שאין כאן חציצה שכל הלולב אינו בידו דמחמת זה אינו נראה אלא שיש חשש מחמת לקיחה בזה סיימו דאפ"ה מותר מטעם דהוה כמין בית יד:

ואין כל היד מכוסה. כ"כ ב"י בשם אגודה פ' מ"ש ואיני יודע מקור לזה דחציצה בלולב דוקא בכל היד אדרבה מדברי הר"ן שהביא ב"י משמע דהוה כטבילה ותפילין ותו דהא כתבו התוס' בפ' לולב דף ל"ו וז"ל ואע"ג דה"נ הוה חוצץ לאגד ומקצתם בלא חציצה והא קפיד רבה עכ"ל ואף לרבא החולק על רבה היינו משום דכל לנאותה לא הוי חציצה משמע דכל שאינה לנאותה הוה חציצה כמו לרבה וא"ל מדתנן רמ"א אוגדין את הלולב בחוט או במשיחה דהתם הוא לנאותו וכמ"ש הטור דאין לזה משום חציצה וא"ל לרב דס"ל אפי' לנאותו הוה חציצה י"ל לרבה היה האגוד' חוץ ממקום שאוחז בלולב כדאמר רבה להנהו מגדלי הושענא שיירי בית יד כו':

ומנענעים בכל הודו. דכתיב אז ירננו עצי היער וכתי' בתרי' הודו לה' וכו' וכתיב בתריה ואמרו הושיענו ע"כ מנענעים באנא הושיעה נא:

שהש"ץ מנענע ביאמר נא כו'. אע"ג דהוא אינו אומר הודו באותו פעם מ"מ מנענע אגב הציבור והחילוק בין יאמר נא ליאמרו נא נ"ל דכשיאמר יאמר נא ישראל הוא כמו הזכרה לצבור שיאמרו הודו ע"כ מנענע עמהם משא"כ ביאמרו נא שאין מדבר על הכלל ישראל:

הנענוע הוא כו'. בירושלמי אמרי' תנא צריך לנענע ג' פעמים לכל דבר בזה יש דיעות מ"ש הר"ן הר"י גאות ס"ל דא"צ לכסכס העלין כלל רק מוליך ומביא מעלה ומוריד בזה הוה ג' פעמים דמעל' ומוריד חד דאי אפשר להעלות בלי הורד' ומוליך ומביא חשבי' לתרי והרי"ף והרמב"ם ס"ל דצריך לכסכס העלין חוץ ממוליך ומביא ועל כסכוס העלין קאמר שיהי' ג' פעמים ובכל צד הולכ' פ"א והובא' פעם א' בלי כסכוס עלין ובאות' הולכ' שעוש' יעשה ג' תנועות קטנות בכסכוס עלין וכן בהובא' נמצא שיש בכל צד א' הולכ' וא' הובא' ושש תנועות קטנות ובמעל' ומוריד שניהם ג"כ בדרך זה ודיעה שלישית שאותן תנועות קטנות שזכרנו יהי' בהם הולכ' והובא' דהיינו שבצד א' יעשה הולכ' והובא' גדול' פעם אחת ומעל' ומוריד פ"א בלי כסכוס עלין ואח"כ יעשה שם ג' תנועות קטנות בכסכוס עלין כל תנוע' הולכה והובאה קטנה וכן לכל צד וכן מעלה ומוריד זה תורף דברי הר"ן אע"פ שאין זה לשונו והרי"ף כ' ניענוע זה חוץ ממוליך ומביא והרא"ש כ' וז"ל לכל דבר פירוש לכל רוח שמוליך הלולב צריך לנענע ג"פ חוץ ממוליך ומביא כלומר אין מספיק לה ההולכ' והובא' עד שינענע ג"פ בכל הולכ' והובא' והיה ראוי לפר' שיתפוס ידו במקום א' וינענע ניענוע כל דהו ג"פ לולי בעי' דרבי זירא כו' משמע דלכל צד צריך להוליך ולהביא ג"פ ומבעיא לן כו' נמצא שצריך ג' הולכות וג' הובאות לכל צד וצד שהם ל"ו בין הכל עכ"ל ודבריו מחוסרים פירוש במשמעותן דתחל' אמר שהי' נרא' שיתפוס במקום אח' ויעשה ניענוע קטן ג"פ משמע שאח"כ סובר שלא די בתפיסה במקום א' אלא יהיה שם דרך הולכה והובא' ולפ"ז לא יעשה בכל צד רק הולכ' א' ושם אחר אותה הולכ' יעשה הולכ' והובא' בניענוע וכן בהובאה שיעשה בכל פעם יעשה אחר ההובא' ניענוע דרך הולכה והובא' ג' פעמים וכ"ה בפסקי הרא"ש ובטור כתוב וז"ל והניענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו להלא' וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהובא' ויש שם חסרון וצ"ל ומביא אליו ועושה כן כאשר העיד ב"י שכ"ה בנוסחת ספרדים והוא האמת להסכים עם מ"ש הוא בקיצור פסקי הרא"ש ומה שמסיים ס"ה ל"ו פעמים פי' שכל הולכה והובא' שמנענע נחשב לחד נמצא שבכל צד עושה תחלה הולכ' בלא ניענוע ואחר שעושה ההולכ' בעוד הלולב שם עושה ג' נענועים כל א' הולכה והובאה וכל פעם כשמביא ידו למטה עושה כן ג' נענועים ממילא לכל צד יש ו' נענועים וז"ש ב"י שדברי הרא"ש עולים כדיע' ג' של הר"ן ר"ל שגם הוא מפרש שלאחר הולכה והובא' יש תנועות קטנות אע"ג דלהר"ן שם משמע שא"צ בכל רוח כ"א ג' זוגות קטנות ולהרא"ש צריך ו' זוגות קטנות דרך הולכ' והובאה כמ"ש מ"מ בעיקר הפירוש הוא מסכים שיש תנועות קטנות דרך הולכ' והובאה אלא דק' מה שסיים הרא"ש נמצא שצריך ג' הולכות וג' הובאות לכל צד וצד ולפמ"ש אין שם בצד א' רק הולכ' א' והובא' א' ואי חשיב הנענועים הרי יש ו' נענועים כמ"ש והל"ל ג' הולכות וג' הובאות לכל הולכ' והובא' שבכל צד וצ"ל דבאמת ה"ק לכל צד וצד בכל הולכ' והובא' שבכל צד ואי לאו דברי הטור היינו מפרשים דברי הרא"ש שפיר דהרא"ש לא ס"ל שיהיו תנועות קטנות דרך הולכ' והובאה דל"ש זה כלל אלא ה"ק דאותן ג"פ שזכר בירושלמי הי' נרא' שקאי על הניענוע לחוד שיהי' ג"פ ואין להם שייכות עם ההולכות והובאות אלא תופס ידו במקום א' ומנענע ג"פ אבל ההולכ' והובא' אין עושין רק פעם א' בכל צד אלא דא"כ מה בעי ר"ז הכין חד והכין חד דזה קאי על הולכ' והבא' והא אין כאן אלא הולכ' והבא' א' רק הניענוע כל דהוא הוא ג"פ אלא ודאי דג"פ קאי על הולכ' והובא' שצ"ל ג"פ בכל צד וע"ז מבעיא לר' זירא אי איצטרך בכל צד ג"פ הולכ' וג"פ הבאה ובכל הולכ' והבא' יעשה ג"כ ניענוע כל דהו אי סגי בהולכה והובא' והולכ' בכל צד וזהו נקרא ג"פ ובכל אחד יעשה נענוע קצת ואזלינן לחומרא דיעשה בכל צד ג' הולכות וג' הבאות ובכל פעם יעשה נענוע קצת אלא דל' הטור לא משמע שמפרש כן דברי הרא"ש דהא כ' וינענע שם ג"פ בהולכה וג"פ בהבא' משמע דבניענוע עצמו יהי' הולכ' והובא' לספרים שלנו בטור דלא כתוב ומביא' אליו ועוש' כן ג"פ נוכל לישב שפיר דהך ג"פ דנקט אין לו דביקות עם הקודם אלא עם מה שאחריו וה"ק שמוליך ידו מכנגדו להלאה וינענע שם פי' נענועים כ"ד ויעש' כן ג"פ בהולכ' וג"פ בהבא' פי' כן יעשה ג"פ בהולכ' שיוליך ג"פ וינענע בכ"פ וכן בהובא' ג"פ וינענע בכ"פ ומ"ש הטור אח"כ ומעל' ידו למעל' ועוש' כך ג"פ פירושו שג"פ הוא מעלה ובכל פעם הוא מנענע קצת אלא שבקיצור פסקי הרא"ש לא כ"כ ונרא' לישב גם גי' ומביא' אליו כו' דבעי' ג' הולכות וג' הבאות בכל צד ואי מוליך לחוד ועושה שם ג' הולכות וג' הבאות אין ההבאות נחשבים במנין כיון שא"א להוליך אא"כ יביא אח"כ ואנן קי"ל דהולכ' והובא' חד היא ע"כ צריך שיעש' אח"כ הבאה אחר גמר ההולכ' ובאותה הבאה יעשה ג"כ ג' הולכות והבאות ולא יהיו נחשבים רק ההובאות כי א"א לעשות הבאה בלא הולכ' נמצא שאין לנו אלא ג' הולכות העליונות וג' בחד צד הבאות התחתונות ולפ"ז א"צ לעשות בחד צד כי אם הולכ' גדול' א' ובה ג' זוגות קטנות וכן הובא' גדול' א' ובה ג' זוגות ותו לא ובתשובות רש"ל סי' פ"ג כתב על דברי הרא"ש וז"ל פי' לפירושו אי בעי הולכ' עם הבאה או בין הכל ג"פ דהיינו מוליך ומביא ומוליך וע"ז כתב דאזלינן לחומרא ובעי' ג"פ הולכה עם הבאה ולפי פירושו הנענוע היא ההולכה והבאה וכן הוא בא"ח להדי' עכ"ל ואין משמעות הטור כלל כן דהא כתב שמוליך ידו מכנגדו להלא' וינענע שם ג"פ משמע דהולכ' וניענוע תרי מילי נינהו וכן הבין הב"י ונכון הוא ותו דהא כבר הביא הרא"ש דברי הרי"ף שכתב אלמא שהנענוע הוא חוץ ממוליך ומביא ולפי פי' רש"ל לא יהי' כאן נענוע אלא ג' הולכות והובאות שהם מוליך ומביא שאמרו בגמ' שלנו ובאיזו אופן תמצא נענוע חוץ למוליך ומביא:

טורף הלולב כו'. תמי' לי שערבב הרב הדיעות בזה דדבר זה של טריפת העלין כתב הר"ן כמש"ל ולהר"ן הוה מוליך ומביא דבר בפ"ע ואח"כ תנועות קטנות שזה כסכוס העלין כמש"ל ואי לדעת הרא"ש שזכרנו איך שיהי' הגי' בטור והפי' מ"מ אין כל הנענועים צריכים טריפת העלין וכן תמוה מ"ש אח"כ והולכ' והובאה עצמה היא הנענוע כו' שזהו כתב הטור בשם ב"ה והוא דלא כדעת הרא"ש אלא דכבר תירץ הב"י דעל ג' הולכות והבאות קטנות דכל הולכ' והובא' קאמר דא"צ ניענוע שדרה ועלין ורמ"א כתוב זה בתוך דברי הרא"ש והטור באופן שאין צריך כלל לתנועות קטנות אחר הולכ' והובאה ומסיק רש"ל שם בתשו' דהמחמיר לעשות ג' הולכות וג' הובאות וגם לנענע וג' כחות בהולכה וג' כחות בהבא' כדברי הר"ן ה"ז משובח ומ"מ בהולכה והבאה שני' ושלישית א"צ עוד לשום נענוע לכל הפירושים והמוסיף נקרא הדיוט עכ"ל. ונ"ל לצאת ידי גי' הספרדים שבטור שזכרנו לעיל שגורסים ומביאו אליו וכו' וצריך שכשיעשה ההבאה יקריב אליו עד סמוך ללבו כי במה שחוזר ומביא אליו עד שיעור שהי' לפניו בשע' שהתחיל לעשות ההולכה לא נחשב להובא' בפ"ע כי אינה רק חזר' של הולכה כמש"ל נמצא שלכתחלה ראוי ליטול בדרך זה נוטל הלולב ומוליכו בלא ניענוע עד כנגדו ושם עושה ג' תנועות קטנות דרך הולכה והובאה ואחר כך מביאו אצלו ומקרבו הרבה אל גופו בלי נענוע ואחר הקירוב אל גופו ינענע תנועות קטנות כמו בהולכה ואח"כ עושה הולכה והובא' בלי נענוע כלל ב"פ וכן יעשה במעלה ומוריד וכמ"ש רש"ל ובזה יוצא ידי כל הדיעות:

ויש מדקדקים שלא להפוך כו'. נלע"ד שכן עיקר דהא ילפי' לה מדתנן שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הי' עושה מניח שתי הלחם על גבי ב' הכבשים ומניח ידו תחתיהם ומניף מוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא למי שד' רוחות שלו מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו אמר רבא וכן בלולב וא"כ כי היכי דעוש' הורד' בכבשים דאינו משנה ידו ממה שהי' בשעת העליה דב' הלחם למעלה על הכבשים רק מוליך למטה ה"נ יעשה בלולב הורדה כעין העלאה ממש ועוד נ"ל דכשיהפוך הלולב כדי לעשות הורדה הוא יעשה בדרך אלכסון למטה ואז צריך שיעש' הולכה והבא' לצדדין למטה בשעת הורדה ואנן אמרינן רק מוליך ומביא תחלה לצדדין ואח"כ אין עושה רק העלאה והורדה למעלה ולמטה ולא שנית הולכה והבאה לצדדין ע"כ יותר טוב שלא יהפכנו רק ישפיל הלולב למטה אחר העלאה ותו דבזה יוצא ידי הכל ואי מהפכו יש לחוש שמא אותה דיעה עיקר שאין זה דרך גדילתן ע"כ טוב לעשות כפי המוסכם מהכל:

מזרח דרום כו'. בסי' תרס"ז כתבתי הנלע"ד לענין נרות חנוכה כדעת הלבוש בפירוש כל פינות שאתה פונה וכו' רק שהלבוש תלה הענין מכח הטבע של האדם לפנות כו' ומכח זה כ' גם כאן שיש לנענע מזרח צפון וכו' ולע"ד ל"ל להביא ראיה מן הטבע בפי' כל פנות דא"כ לא היה לחכמים צורך להזכיר דבר זה אלא היה להם להניח על טבע האדם דודאי יעשה מעצמו כפי טבע שלו אלא החכמים הזהירו אותנו שתמיד תקח את הדרך שהוא בימין שלך במקוה שיש ימין ושמאל לפניך תבחר לך הימין שלך מ"ה בנר חנוכה צריך אתה להתחיל תיכף במה שהוא יותר ימין שלך ואח"כ אתה מוכרח לפנות לשמאל כי הנרות מונחים כך אבל כאן בלולב שיש לך תיכף ימין ושמאל יש לנו ליקח תחלה הימין לב חכם לימינו ותלך בדרך הימין שהוא דרום מטעם כל פנות אתה צריך לפנות לימין תחלה. ובלבוש הביא ראי' מהקפת המזבח שהכבש היתה בדרום וסבב הכהן דרומית מזרחית אח"כ מזרחית צפונית אח"כ צפונית מערבית כו' כן יהיה היקף הלולב ולא דק בראיה זאת אדרבה משם ראיה להיפך דשם כשהיה הכהן עומד על הכבש היו פניו לצפון וימין שלו לקרן מזרחית דרומית כדפירש"י בסוכ' דף מ"ח ע"ב ע"כ לקח אותו הקרן תחל' משא"כ האדם שעומד עם הלולב נגד מזרח אז ימין שלו לצד דרום צריך שיקח מה שבצד ימין שלו ולא משגחינן בטבע פניות של האדם בזה כי אנו בוחרים צד הימין תיכף ובלבוש הביא מערי הלוים שהיו מקיפין מזרח ודרום כו' וכ' שאין זה דומה ללולב דרך דרש ע"ד הקבל' ואין לנו עסק בנסתרות רק הנגלות לנו ולבנינו דכן הוא ראוי גם בלולב ע"כ אין מקום לשנות הנענוע ממנהגנו והמשנה ידו על התחתונ'. שוב ראיתי בתשו' מהרי"ל סי' מ' שכ' ג"כ כמ"ש:

צריך לחבר. בב"י בשם הרקנט"י סוד זה נגלה אלי בחלום בליל י"ט הא' של חג הסוכות נתאכסן אצלי חסיד א' אשכנזי שמו הר"ר יצחק ראיתי בחלום שהי' כותב השם ביו"ד ה"א והי' מרחיק הה"א אחרונה מן הג' אותיות א"ל מה זה עשית השיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתיו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא האתרוג והבנתי פתרון חלומי כו' כי כל הד' מינים רומזים בו ית' כדאי' במדרש כו' עכ"ל. וכ' ב"י בשם א"ח דאם נטלן שניהם בידו אחת כ' הר"ר שלמה דלא יצא כדאמרי' בגמ' דלא אגדיה אתרוג עמהם משום דכתיב כפות ולא וכפות עכ"ל. ואין דברים אלו ברורים דאדרב' מוכח שם להיפך דאיתא בדף ל"ד יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת אמרת וכי נאמר וכפות תמרים וכו' ולמה לא אמר יכול יהא עמהם ביד א' אפי' אם לא אגדו עמהם אלא ודאי דדוקא על האיגוד קפיד רחמנא שלא יהיה עמהם אבל ביד א' ל"ל בה ותו מדהזכירו בתוס' ואשר"י לעיל כמה דרכים היאך לעשות בברכה שתהי' עובר לעשייתה ואמרו שיברך קודם שיטול האתרוג ולא אמרו אפי' אם יטלנו רק שיטלנו ביד אחד עם הלולב כל שאפשר ולא יהיה יוצא ידי חיובו בזה אלא פשוט שודאי אם נטלן ביד אחד שיצא:

נוטלן לזכר בעלמא. היה נראה לי דאינו צריך לנענע כיון דאינו אלא לזכר בעלמא. ורש"ל כתב בתשו' דהורה שהש"ץ ינענע כדינו בשעת הלל ולא בשעת הברכה וכך כתוב בתשובת מהרי"ל סי' קי"ט וינענע כדרכו בשעת הלל בלא ברכה כל הימים:

ואם סח ביניהם. מזה יש ללמוד דמי שבירך על הלולב ואחר כך ראה שההדס הוא פסול שנשרו עליו כדרך הנזכר לעיל אימתי הוא פסול ואחר כך מביאין לו הדס אחר כשר שצריך לברך על נטילת הדס והיינו שמחברו אל הלולב וכיוצא בזה כתב ב"י לעיל בסימן זה בשם א"ח בשם הר"ר משולם שלא מצא ערבה כו':

לא יוסיף כו'. בטור כתוב לא יפחות מהן ולא יוסיף כתב ב"י אינו מדוקדק לשון רבינו ל"ל לכתוב לא יפחות דהא כבר כתב ד' מינים מעכבין זא"ז בשלמא בגמרא אמר כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין וקמ"ל רבותא לענין אין מוסיפין אפי' בלא אגד אבל אין פוחתין ליכא רבותא ונ"ל דקמ"ל רבותא דמיירי אפי' כבר נטל כל הד' מינים ויצא בהן בשעת נטילה אלא שאח"כ ביום משום חבוב מצוה רוצה לתפוס הלולב בידו כדאית' לקמן סי' תרנ"ב שיש חבוב מצוה בזה עז"ק שלא יקח ג' מינים לחוד לשם מצוה דעובר על לא תגרעו ובגמ' הוצרך לרבותא אחרת ולא אמר רבותא שזכרנו דאמר שם כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין משמע דיש בהוספה רבותא אחריתא ממה שיש בפחת כ"ז נ"ל נכון מאד:

אחר שכתבתי זה ראיתי שהקש' ב"י על רבינו הטו' במ"ש אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכ' בל תוסיף הא קי"ל בס"פ ראוהו ב"ד דלעבור בזמנו לא צריך כוונה פי' דלענין לעבור על בל תוסיף עובר אפי' אם לא נתכוין לשם מצוה ולמה כתב הטור דוקא נתכוין לשם מצות לולב עובר הא אפי' בלא נתכוין עובר:

אמרתי ע"ז שישו בני מעי אם על ספיקו' שלכם כך ק"ו על הודאי כי במ"ש ליישב הקושי' ראשונה של הב"י שהיא מכח דקדוק הלשון הנה מוכח כן בפירוש מכח קושיא השניה מצד הדין ובאמת שניהם מתורצים בדבר אחד דגם כאן נתכוין הטור למ"ש דמיירי אחר הברכה רק מכח חבוב מצוה אז ודאי צריך כוונה כדאיתא בס"פ ראוהו ב"ד והא דזכר רבינו הטור בזה איכא בל תוסיף ולא זכר בל תגרע לפי שלפעמים נוטל אפי' פחות מד' מינים דהיינו בשעה שאין לו כולם אז נוטל את מה שיש לו כדי שלא תשתכח תורת לולב כדאיתא לקמן אבל במוסיף יש איסור אם כוון לשם מצוה ואם יש לו כל ד' מינים ונוטל פחות משום חיבוב מצוה אה"נ דעובר על לא תגרע והטור נקט מילתא דפסיקא דהיינו במוסיף:

ראיתי למו"ח ז"ל שטרח הרבה לתרץ קושיית ב"י והוא ללא צורך ומ"ש נראה ברור בס"ד. ונ"ל דאם אין נתכוין להוסיף דהיינו לשם מצוה דאז אינו עובר אבל מ"מ יזהר שאפי' בלא מתכוין לשם מצוה לא יוסיף דמ"מ נראה כמוסיף ודומה לאוכל בסוכה בח' כדלקמן סי' תרס"ו: