פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תריב ט

שולחן ערוך

השותה ביום הכיפורים כגמלא לוגמיו (פירוש מלא פיו) חייב ומשערים בכל אדם כדלפי מה שהוא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כהולא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו כווהוא פחות מרביעית כזבאדם בינוני וכל המשקים מצטרפים לכשיעור:

הגה: שתה משקין שאין ראוין לשתיה כחכגון ציר או מורייס כטוחומץ חי פטור אבל חומץ מזוג לחייב (טור):

מפרשים

מגן אברהם

(ה) וחומץ חי פטור:    צ"ל דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ג ס"ו ובגמר' משמע דבחומץ הרבה חייב ונדחקו בזה הרב"י והד"מ ובאמת הדעת נותנת דאדרבה כששותה הרבה חומץ חזק טפי מזיקו והעיקר כמ"ש הב"ח דקאי אמזוג דכששותה הרבה חייב וכן הגי' ברא"ש וכ"מ ברא"ש פ"ז דברכות שכתב הא דמברכין על החומץ מיירי בנותן חומץ הרבה לתוך המרק וכו' ע"ש משמע דבלא מרק אפילו הרבה לא חשיב שתיה ע"ש:

באר היטב

(ו) וחומץ:    אפי' הרבה מ"א. וט"ז העלה הא דפטור באין ראויין היינו כפי החיוב בראויין דהיינו באוכלין כשיעורן ובמשקין כשיעורן בזה פטור באין ראויין. אבל אם הרבה מאוד חייב אפילו באין ראויין מצד מעלת הריבוי כמו דאשכחין ביורה דעה סימן ק"ג לענין נטל"פ ע"ש. וכתב המגן אברהם הא דחומץ פטור דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ"ש ביורה דעה סימן קכ"ג ס"ו.


משנה ברורה

(כג) מלא לוגמיו:    דקים להו לרבנן דבשיעור זה מתיישב דעתו של אדם ואזל ממנו העינוי:


(כד) לפי מה שהוא:    ר"ל דכאן אין השיעור שוה לכל אדם כמו באכילה בס"א משום דלענין שתיה קים להו לחכמים דלא מייתבא דעתיה של אדם אלא במלא לוגמיו דידיה:


(כה) ולא מלא לוגמיו ממש:    ר"ל דלא בעינן שיהא שני הלחיים מלאין משקה אלא די שיהא אחד מלא ובולט אלא שאז יראה ממילא כאלו שניהם מלאין:


(כו) והוא פחות וכו':    משמע דהוא קרוב לרביעית אמנם בסימן רע"א סי"ג כתב דהוא רובו של רביעית ועיין בבה"ל שם:


(כז) באדם בינוני:    ולפעמים המלא לוגמיו ברביעית או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן דמלא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית ג"כ חייב כיון דמייתב דעתיה עי"ז:


(כח) כגון ציר:    הוא מה ששותת מן הדג כששורין אותו במלח. ומורייס הוא שומן היוצא מן הדגים:


(כט) וחומץ חי:    ודוקא שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ דאז אינו ראוי לשתיה ופטור אפילו שתה הרבה יותר מכשיעור דכיון שהוא חומץ חזק טפי מזיקו וי"א דכששותה הרבה חייב משום דאז שובר רעבונו והתורה אמרה אשר לא תעונה אבל אסור לכו"ע אפילו בפורתא:


(ל) חייב:    דראוי הוא לשתיה:

ביאור הלכה

▲ חזור לראש