מגן אברהם על אורח חיים תריב
סעיף ה עריכה
(א) אבל איסורא איכא: מדאורייתא:
סעיף ו עריכה
(ב) שאכל עי"ה: אבל אם אכל ביה"כ אכילה גסה חייב על הכותבת ראשון:
(ג) על אכילתו: ומיהו אם אכל עד שקץ במזונו אפי' אם אכל מאכל מבושם פטור [ב"ח] וצ"ל דהכל לפי מה שמרגיש בנפשו:
(ד) עצי בשמים: ופשוט דמותר להריח וטוב לעשות כן למלאות מנין מאה ברכות וע' בשל"ה:
סעיף ט עריכה
(ה) וחומץ חי פטור: צ"ל דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ג ס"ו ובגמר' משמע דבחומץ הרבה חייב ונדחקו בזה הרב"י והד"מ ובאמת הדעת נותנת דאדרבה כששותה הרבה חומץ חזק טפי מזיקו והעיקר כמ"ש הב"ח דקאי אמזוג דכששותה הרבה חייב וכן הגי' ברא"ש וכ"מ ברא"ש פ"ז דברכות שכתב הא דמברכין על החומץ מיירי בנותן חומץ הרבה לתוך המרק וכו' ע"ש משמע דבלא מרק אפילו הרבה לא חשיב שתיה ע"ש:
סעיף י עריכה
(ו) מותר ליגע: ול"ד לחמץ בפסח כמ"ש סי' תמ"ו ס"ג דהתם כיון שאוכל שאר דברים חיישי' שמא יאכלנו ג"ז משא"כ כאן (ד"מ ת"ה ב"ח ססי' תרי"א) ומשמע שם דלהר"ן והמ"מ אסור ליגע באוכלין כי אם צריך ליתן לתינוק שאינו יכול ליטול מעצמו ודוחק הוא ועוד דביומא דף י"ד אמרי' דלר"י כ"ג אינו מקריב אונן גזיר' שמא יאכל ופריך מ"ש מיום הכיפורים דמקריב אונן ולא גזרי' ומשני ביה"כ דכ"ע לא אכלי הוא נמי לא אתי למיכל הכא דכ"ע אכלי הוא נמי אתי למיכל ע"כ א"כ ש"מ דלא גזרי' וע"ק בגמ' אמאי לא פריך בפשיטו' מ"ש דבכל יה"כ מקריב ולא חיישי' שמא יאכל אלא ע"כ בודאי ביה"כ לא גזרי' אלא ה"פ דחיישי' שמא מתוך שירא' שמקריב אונן יסבור שמותר לו לאכול אונן ולהכי פריך מיה"כ שמקריב אונן ומשני דהתם בלא"ה לא אכל ולא גזרי' שמא יאכל אונן ביום אחר דהא יראה שאסו' להקריב ודוק שם והר"ן והמ"מ דגזרי דוקא בקניבת ירק מתוך שהוא מתעסק ומתקינו לאכילה חיישינן שיאכל אבל בנגיעה בעלמא לא חיישי' וכן עיקר וע' במשנ' ספי"א דמנחו' ובמהרי"ל אוסר ליגע וכ"ה בירוש' פ"ד דפסחים דדבר שראוי לאכילה בעין גזרי' שמא יאכל ולכן החלות מתחלקות לערבית: