ט"ז על אורח חיים תריב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א עריכה

ככותבת הגסה חייב. איכא למידק למה כ' הטור והש"ע דינא דחיוב והלא לענין איסור אסור אפי' בכל שהוא כמ"ש ס"ה ואין דרך הטור והש"ע לכתוב אלא איסור וכזה רגיל הב"י לדקדק בי"ד הרבה פעמים ונ"ל דכאן נ"מ לענין הנזכר בסי' תרי"ח כשמאכילין את החולה מאכילין אותו כדי שלא יצטרף לשיעור וע"כ צריכין אנו לדעת השיעור של החיוב וכן תי' ב"י:

והוא פחות מכביצה מעט. נ"ל דהוצרך לתת שיעור תחלה ככותבת ואח"כ פחות מכביצה דבמתניתין אי' דהשיעור ככותבת ומבעיא לן אי עם הגרעין קאמר או לא ובירוש' אמרו עוד שיש ספק אי משערין בחללו פירוש בחללו שיש בין הכותבת להגרעין שבתוכה ע"כ פסק לן השיעור מעט פחות מכביצה בזה יתברר לן השיעור:


סעיף ב עריכה

אפי' מלח שעל הבשר. דמלח וציר הוי אכשורי אוכל כאוכל דמי ולא הוי משקה:


סעיף ה עריכה

הא דבעי' שיעור. עמ"ש סי' זה ס"א:


סעיף ו עריכה

על אכילה שאכל כו'. דאל"כ היאך משכחת לה אכילה גסה דעכ"פ חייב למה שאכל תחלה באיסור קודם שיבוא לידי אכיל' גסה:

עד שקץ במזונו פטור. אבל לכתחלה אסור כדאמרי' בגמרא גבי חומץ דיעבד אין לכתחלה לא וגבי אוכלין שאין ראוים כתב הטור בשם ראבי"ה דאפי' איסורא ליכא והרמב"ם כ' דמכין אותו מכת מרדו' בזה ולעד"נ דאין כאן מחלוקת כמ"ש בס"ד דיש לעיין בדברי ראבי"ה דאמר אין איסור באוכלין שאין ראוין דהא אמרי' מתניתין דאוכלין שאין ראוין פטור משמע אבל אסור וא"ל דפטור ומותר קאמר דהא אמרי' בגמ' על מה ששנו במשנה שתה ציר או מורייס פטור הא חומץ חייב מתניתי' מני ר' היא דתניא ר' אומר חומץ משיב את הנפש דרש רב גידל אין הלכה כר' לשנה נפקי כ"ע מזגו ושתו שמע רב גידל ואיקפד אמר אימור דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרי אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימו' דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי ש"מ דפטורי דהכא גבי יה"כ אינם אלא דיעבד וא"ל דראבי"ה לא התיר אלא בפחות מכשיעור וזה קרי ליה פורתא דהא סתמא אמר אכל אוכלין שאין ראוים אין איסור משמע אפי' הרבה ותו קשה מ"ש ב"י על הטור שמביא דברי ראבי"ה בלי תולק משמע דהכי ס"ל ובסמוך לענין משקין כ' בשתה משקין שאין ראוים דהיינו ציר או מורייס וחומץ חי פטור אבל אסור ופשיטא שאין חילוק בחין ראוי' בין אוכלים למשקין וכ' ב"י לתרץ קושיא זו דראבי"ה אמר באינם ראוים כלל וציר או מורייס הם דברים הנאכלים ע"י טיבול ותמהתי על פה קדוש כיון דנחית לחילוק זה הל"ל דגם ראבי"ה ורמב"ם ל"פ דראבי"ה מיירי באינם ראוים כלל כגון עפר ויש לי להביא ראיה ממה דאי' בי"ד סי' רל"ח שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור והוא מימרא דרבא פ"ג דשבועות והטעם דלא אחשבי' לאכילה כלל והתם פטור ומותר קאמר דכיון דאין עפר בכלל השבועה למה יהיה אסור לכתחלה ואפי' תימא במקום שיש שם סברא לאסור לכתחלה מ"מ כאן בי"כ דתלי מלתא ביתובי דעתא וזה ודאי דבאכילת עפר לא מיתבא דעתיה והרמב"ם דכת' באוכלין שאין ראוין דמכין אותו מכת מרדות היינו כגון עשבים המרים או שרפים הבאושים שזכר אותם רמב"ם בהדיא בפ"ב משביתת עשור דיש עכ"פ שם אכילה עליהם וכן חומץ חי וע"ז אמר רב גידל דיעבד אין לכתחלה לא וא"כ לא היה להב"י לעשות מחלוקת בין ראבי"ה לרמב"ם:


סעיף ט עריכה

וחומץ חי פטור. משמע אפי' הרבה וכך כ' רמב"ם בהדיא. והקשה ב"י דהא א"ר גידל דוקא פורתא אבל טובא לא ומחמת זה כ' דל"ג כן הרמב"ם בגמ' והביא ב' דיעות דהיינו רי"ו וכל בו דס"ל באמת לחלק דבהרבה חייב אפי' באינם ראוים ונ"ל דהכל ניחא דהרמב"ם מפרש הגמ' הכי דג' חילוקים חילק רב גידל א' בין דיעבד לבין לכתחלה ב' בין טובא לפורתא ג' בין ראוי לאין ראוי וע"כ אמר תחלה דפטור דאמרי' בזה היינו דיעבד והיינו פטור ואסור וע"ז אמר אפי' את"ל דפטור ומותר לכתחלה מ"מ היינו בפורתא אבל טובח אסור לכתחלה ובזה אמר' מתני' פטור ואסור ואת"ל דאמרי' אין חילוק בין פורתא לטובא ובכל גווני פטור ומותר מ"מ יש לחלק בין ראוין לאין ראוין דהיינו חומץ מזוג מקרי ראוי וא"כ הוה דינו ככל ראוי וחייב עליה וב"י הק' כי היכי דבמזוג יש חיוב ה"נ בטובא דאמר תחלה וזה אינו לפמ"ש בפירוש דברי רב גידל דתחלה מחלק בין מה שאסור לכתחלה ובין מה שאסור בדיעבד ואח"כ כשמחלק בין ראוין לאין ראוין הוה ראוין אפי' לחיוב ככל ראוי כ"פ דברי רמב"ם אבל רי"ו וכל בו מפרשים דמ"ש ר"ג לחלק בין פורתא לטובא קאי על דיעבד שאמר תחלה לא על דרך את"ל והכי קאמר אימור דאמרי אנא דיעבד אבל לא לכתחלה ותו דגם בדיעבד לא פטור אלא בפורתא אבל טובא יש אפי' חיובא וא"ל הא אמרינן דאוכלין שאין ראוין פטור משמע אפי' הרבה הא ל"ק דפטור באין ראוין היינו כפי החיוב בראוין דהיינו באוכלין כשיעורן ובמשקין כשיעורן בזה פטור באין ראוין אבל אם הרבה מחוד חייב אפי' באין ראוין מצד מעלת הרבוי וכמו דאשכחן בי"ד לענין נט"ל דאם יש מעלה מצד הרבוי לא חשיב לפגם כנ"ל טעם מחלוקתן בזה:


סעיף י עריכה

ליגע כו'. כתב בת"ה סי' קמ"ז דטוב ליזהר כמו בחמץ בפסח אלא דלא נהגו ליזהר בזה וע"ש דאין שם חילוק נכון ול"נ דשאני י"כ דאימת יום הדין עליו כל היום כמו דמצינו בפ"ג דדמאי בשבת שואלו ואוכל ע"פ דאימת שבת עליו ק"ו בי"כ דכל היו' עוסק בתפלו' ולא זז ממנו קדוש' היום: