שולחן ערוך אורח חיים תקפט ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מי שתקע ונתכוון להוציא כל השומע תקיעתו, ושמע השומע ונתכוון לצאת ידי חובתו, אף על פי שאין התוקע מתכוון לפלוני זה ששמע תקיעתו ואינו יודעו, יצא, שהרי נתכוון להוציא לכל מי שישמענו.

לפיכך, מי שהיה מהלך בדרך, או יושב בתוך ביתו, ושמע תקיעות משליח ציבור, יצא אם נתכוון לצאת; שהרי שליח ציבור מתכוון להוציא את הרבים ידי חובתן.

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ה) מהלך בדרך כו':    ירושלמי ל"ש אלא בעובר אבל בעומד חזק' כוון (ר"ן) וצ"ע הלא הוא יודע אם כוון אם לאו ואפשר דמיירי אם שכח אם כוון אם לא:

באר היטב

(ג) בדרך:    ירושלמי ל"ש אלא בעובר אבל בעומד חזקה כוון. וצ"ע הלא הוא יודע אם כוון אם לאו ואפשר דמיירי אם שכח אם כוון אם לא מ"א. מי שבא לבה"כ לצאת י"ח עם הצבור אעפ"י שבשעה ששמע לא כוון לבו אלא סתמא יצא אבל הבא לבה"כ בסתמא לא יצא הרדב"ז חלק א' סימן ק"ס. סומא חייב בתקיעה ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו אם לא ימצא בקי כמוהו יחזירוהו למנויו. ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא אעפ"י שנמצא בקי כמוהו רדב"ז ח"א סי' נ"ט וכה"ג. ועיין שו"ת שער אפרים סי' כ"ו. תוקע שמת ונכנס אחר במקומו וכשגדל בנו רוצה לירש זכות אביו ע' הלק"ט סי' ל"ט. וע' בספר קול בן לוי דף כ"ח ע"ג.


משנה ברורה

(יז) שישמענו – אבל אם היו תוקעין בבית לחולה וליולדת, והיה ביתו סמוך לו ושמע, לא יצא; דמסתמא לא נתכוין זה להוציא אלא החולה [חיי אדם].

(יח) מי שהיה מהלך בדרך וכו' אם נתכוון לצאת וכו' – איתא בירושלמי: לא שנו אלא בעובר; אבל בעומד, חזקה כיוֵן. ועיין באליהו רבא שכתב, דכוונת הירושלמי בעובר ועומד לשמוע קול תקיעות, דאז אמרינן אף דאינו זוכר אם כיוֵן אז לצאת, מכל מקום חזקה שכיוֵן. אבל בשהיה עומד בביתו, לא אמרינן חזקה כיוֵן.

סומא חייב בתקיעות. ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסילקוהו, אם לא ימצאו בקי כמוהו, יחזירוהו למינויו. ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא, אף על פי שנמצא בקי כמוהו [מגן אברהם בשם הרדב"ז].

(יט) ושמע תקיעות משליח ציבור וכו' – ובלבד שלא עמד רחוק מבית הכנסת כל כך שאפשר שלא ישמע קול שופר, רק קול הברה.




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש