שולחן ערוך אורח חיים תקעט א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בכל יום משבעה תעניות אחרונות של גשמים מתפללין על סדר זה: מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים. ונותנים אפר מקלה (פירוש אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם. ואחד מן העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו.

ואחר כך מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים. לא היה שם זקן חכם -- מעמידין חכם. לא היה שם לא זקן ולא חכם -- מעמידין אדם של צורה. ואומר לפניהם דברי כבושים (פירוש שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) -- אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם. ומוסיף בענינים אלו כפי כחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה.

ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה. ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניות אלו. ואם היה אותו שאומר דברי כבושים ראוי להתפלל -- מתפלל. ואם לאו -- מורידין אחר.

ומי הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו?    איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב.

ואם היה זקן עם כל המדות האלו -- הרי זה מפואר. ואם אינו זקן -- הואיל ויש בו כל המדות האלו -- יתפלל:

מפרשים

מגן אברהם

(א) לרחובה של עיר:    כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות (גמ') וא"כ במקום שאין יכולין להתפלל ברחוב בפני עכו"ם יתפלל בבית אחר כטעם השני ואף על גב דאיתא בגמרא דגלו מבי כנישת' לבי כנשת' לאו דוקא אלא ה"ה בית אחר דלא גרע מרחוב אלא דקרא ליה ביה כנשתא שבאותה השעה נעשה בה"כ:

(ב) בשקים:    לומר הרי אנו חשובים לפניך כבהמה ופירש"י שקים הם משער בהמה מנוצה של עזים עכ"ל ונ"ל דלא בא אלא לפרש דסתם שק ה"פ כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ז אבל באמת יכולים להתכסות אף בשאר שקים דמ"מ נמשל כבהמות נדמו שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נ"ל דיכסה אותו למעלה על הבגדים:

(ג) אפר מקלה:    אפר כירה והתוס' כתבו אפר הבא משריפת אדם ואין נוהגין כן גבי חתן כמ"ש סי' תק"ס ס"ב נ"ל דה"ה כאן:

(ד) וא' מן העם וכו':    והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שיהא בושתן מרובה:

(ה) הנשיא:    אף על גב דבקלקלה מתחילין מן הקטן הא חשיבותא הוא לדידהו דאמרי' אתם חשיבי למבעי עלן רחמי (שם):

(ו) ואחר שגמר:    וה"ה בער"ח במקו' שאומרים דברי כבושי' יאמרו קודם התפלה:

(ז) רגיל בתפלה:    כדי שלא יטעה:

(ח) ומטופל:    בבנים קטנים ואין לו שמתוך כך יתפלל בלב שלם:

(ט) ומרוצה לעם:    שיסכימו לתפלה:

(י) נעימ':    שמושך הלב:

באר היטב

(א) לרחובה:    ואם אין יכולים להתפלל ברחוב מפני העכו"ם יתפללו בבית אחר עיין מ"א.

(ב) בשקים:    למעלה על בגדיהם. מ"א ע"ש.


משנה ברורה

(א) התיבה - ס"ת עם התיבה:

(ב) לרחובה של עיר - כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות שגלינו מביהכ"נ וגלות מכפרת עון [גמרא] ולפי טעם זה אם אין יכולים להתפלל ברחוב מפני הכותים יתפללו בבית אחר [מ"א]:

(ג) בשקים - לומר הרי אנו חשובין לפניך כבהמה וכתב המ"א דנמשל לבהמה שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נראה דיכסה למעלה על הבגדים:

(ד) על גבי התיבה - משום עמו אנכי בצרה א"נ בכל צרתם לו צר [גמרא]:

(ה) העם - והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שעי"ז בושתן מרובה:

(ו) וכל אחד וכו' בראשו - קודם תפלת שחרית [ספר האשכול]:

(ז) של צורה - רש"י ותוספות פירשו בעלי קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו להמריך הלב והרא"ש פירש דחכם היינו כל שמינהו ב"ד פרנס על הצבור ואדם של צורה היינו ת"ח ולא גמיר כחכם א"נ שראוי למנותו פרנס על הצבור:

(ח) ואחר שגומר - וה"ה בער"ח במקום שאומרים דברי כבושים יאמרו קודם התפלה כדי שיתפללו בלב נשבר אח"כ (מ"א):

(ט) רגיל - כדי שלא יטעה:

(י) ומטופל - בבנים קטנים:

(יא) ואין לו - שמתוך כך יתפלל בלב שלם:

(יב) ומרוצה לעם - שיסכימו לתפלתו והצריכו נעימה שימשוך הלב:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש