שולחן ערוך אורח חיים תקסו ב

כשהצבור גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא עליהם וכן בתענית שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג שנוהגים באשכנז להתענות הצבור נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא ולקרות ויחל:

הגה: ^זומיהו אם קבעו התענית בב' וה' ^חאין דוחים פרשת השבוע בשחרית ^טאלא קורין בשחרית בפרשה ולערב קורין ויחל ^יבלבד בה"ב שמתענין אחר הפסח וסוכות שקורין בשחרית וערבית ויחל והכי נהוג:

ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם והרא"ש יישב קושיתם הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה ^יאיש נוהגים לדונו כתענית צבור לענין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל ^יב^*ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף שליח צבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה:

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ג) כשהצבור גוזרים וכו': כתוב בס' אגודה לפעמים גזרו רבותי תעני' ולא קראו בתורה רק אמרו סליחו' כמו שעושין לפני ר"ה:

(ד) לדונו כתעני' יחיד: וכת' הב"ח שכן נוהגים במדינה זו שהרי ער"ה רגילין הכל להתענו' ואעפי"כ אין קורין בתורה עכ"ל ואין זו ראיה דהתם הטעם מפני שאין משלימין התעני' וכ"כ בד"מ סי' תקפ"ב, ובלבוש כת' פוק חזי מאי עמא דבר ע"כ והאידנא נהגו קצת להתענו' בכל ער"ח וקורין בתורה וזה הוי ודאי לשם תשובה ש"מ דס"ל כסברא הראשונה ומ"מ במקום שאין מנהג אין לנהוג כך לכתחלה וכ"מ בספר חסידים סי' רכ"ז ועיין בב"י ובספר עיבור שנים דף ס"ד וכתוב בכ"ה סימן תקס"ח העיד הרשב"ץ שרבותיו גזרו תעני' על הצבור והתפללו תפלת ציבור בשביל א' שחלם שיתענו כל הקהל הגהו' הרי"ף במ"ק עכ"ל:

באר היטב

עריכה

(ב) בה"ב: לפי שתעניתים אלו קבעו כל ישראל בכל הארצות ומיעוט הם אותן שאינם מתענים משא"כ בשאר גזירות תענית על מדינה מיוחדת אז אין דוחין פרשת שבוע מכח ויחל. ונ"ל דהתענית שגזרו מנהיגי שלש הארצות בצירוף הגאונים להתענות בכל כ' סיון יש לקרות ויחל אפי' כשחל ביום ב' או ה' שתענית זה הוא קבוע יותר מבה"ב דאחר פסח וסוכות. ט"ז וכ"כ ל"ח.

(ג) כתענית יחיד: וערב ר"ח נהגו שקורין ויחל במנחה ולא בשחרית וזהו כדי לפשר בין הדיעות קורין במנחה דוקא דאז מרבים קצת בסליחות ועיין ט"ז ומ"א.

משנה ברורה

עריכה

(ז) מיהו אם קבעו התענית וכו': היינו אם הצבור גזרו תענית ולאפוקי תעניתים הכתובין אפילו אם חלו בב' וה' דוחין פרשת השבוע וקורין ויחל לכו"ע:

(ח) אין דוחים פרשת השבוע: דהוא תדיר ואין חשוב תענית שלא נתפשט בכל ישראל לדחות פרשת השבוע. ועיין בא"ר שהביא בשם מלבושי יו"ט שדעתו לדינא להורות כהטור וכדעת רב שר שלום דדוחין פרשת השבוע וקורין ויחל אלא דמ"מ כיון שנהגו כן אין לשנות המנהג ועיין בביאור הגר"א שדעתו ג"כ לדינא כהמלבושי יו"ט ותמה על הרמ"א עי"ש אמנם בא"ר מצדד להורות כהרמ"א שכן נמצא באגודה בשם רבותיו עי"ש. ומ"מ בדיעבד אם התחילו לקרות פרשת ויחל אין לחזור כנלענ"ד:

(ט) אלא קורין בשחרית בפרשה: ומ"מ הש"ץ אומר ענינו בין גואל לרופא בשחרית ומנחה:

(י) בלבד בה"ב שמתענין אח"פ וכו': לפי שתעניתים אלו קבעו בכל הארצות ומיעוט הוא אותם שאין מתענים משא"כ בשאר גזירות תענית על מדינה מיוחדת אז אין דוחין פרשת השבוע מכח ויחל וה"ה תענית של כ' סיון ג"כ יש לקרות ויחל אף בשחרית אפילו כשחל ביום ב' וה' שתענית זה הוא קבוע ונתפשט יותר בישראל מב' וה' דאחר פסח וסוכות [ט"ז ול"ח] ונ"ל שהיום שהתענית של כ' סיון אינו קבוע כ"כ שמתענים בו רק יחידים וכן תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דינו כשאר תעניתים ואין דוחין פרשת השבוע בשחרית ולערב קורין ויחל. ואם חל כ' סיון בע"ש שנוהגין שלא להשלים התענית רק עד שעה שיצאו מבהכ"נ צ"ע לענין ענינו איך יעשה וגם לענין קריאת התורה בצבור במנחה:

(יא) יש נוהגין לדונו כת"צ לענין ענינו וכו': היינו דהש"ץ יאמר ענינו בין גואל לרופא בשחרית ובמנחה וכן ויחל ואם חל ביום ב' וה' לדעת הג"ה לעיל אין דוחין פרשת השבוע:

(יב) ויש וכו': ולפ"ז ער"ח שקורין יו"כ קטן שנוהגין במקצת מקומות להתענות שהוא משום תשובה לענין ברכת ענינו ולענין קריאת ויחל תלוי במנהג המקומות ויש מקומות שנוהגין לקרות בו ויחל וכן לומר ענינו בין גואל לרופא במנחה ולא בשחרית משום דבמנחה מרבים בסליחות ווידויים ואין למחות ביד הנוהגין כן דיש להן על מה שיסמוכו אכן במקום שאין מנהג אין לקרות ויחל אף במנחה וכן הש"ץ לא יאמר ענינו רק בשומע תפלה. מנהג ליתן צדקה במנחה דתענית דאגרא דתעניתא צדקתא ויש נוהגין לשער מה שהיה אוכל ביום התענית ליתן לעניים בערב [א"ר] וכן נוהגין בקצת קהלות להכריז ליתן כופר נפש. ומ"מ יראה לעשות כן שלא בחזרת הש"ץ התפלה כי מבלבלין וצריך לשמוע להש"ץ [פמ"ג]:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד: כתב בשערי אפרים בתענית מיתות הצדיקים כגון ז' באדר וכיוצא אף אם יש עשרה מתענין וכן הבכורים המתענין בע"פ אף אם יש שם עשרה לא יקראו ויחל ומכ"ש הנוהגים להתענות בב' וה' של כל השנה או בפרשת שובבי"ם וכן מה שנוהגין החבורות קדושות שבכל עיר לבחור לעצמם יום אחד לקבוע בו תענית ואומרים סליחות אע"פ שעושין כן בכל שנה בקביעות אין להם לקרות ויחל עכ"ל. ובכמה מקומות נוהגין שקורין ויחל בט"ו כסליו שהוא קביעות תענית לחברה קדישא ויש סעד לדבריהם מפמ"ג סק"ה במ"ז שמצדד בכעין זה לענין שובבי"ם ת"ת אכן אם חל ביום ב' וה' אין דוחין בשחרית פרשת השבוע עיין שם:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}