שולחן ערוך אורח חיים תעב ז

כל מי שצריך הסיבה, אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא, וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה.

הגה: ויש אומרים דבזמן הזה דאין דרך להסב, כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ערבי פסחים).

ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין לחזור ולשתות בהסיבה, דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות. אבל בשני כוסות ראשונות, יחזור וישתה בלא ברכה (מנהגים). וכן באכילת מצה. ולכתחילה יסב כל הסעודה (מהרי"ב):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(ה) ונראה לי אם לא שתה כו' — פירוש, דבב' כוסות הראשונים יש שם רשות לשתות ביניהם ולא הוי כמוסיף. וחילוק זה ישנו באשר"י פרק ערבי פסחים, אלא שסיים על זה: ומיהו איכא למימר, כיון ששתה שלא כתיקונן הוברר הדבר דשלא ממנין הכוסות היה, ומה ששתה עתה הוא כוס של חובה. ואם שתה כוס רביעית בלא היסבה, צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס שישתה אחר כך שישתה בהיסבה, שהרי כששתה כוס רביעית בלא הסיבה ולא נזהר להסב, הסיח דעתו לשתות יותר, עכ"ל. וכן פסק בשולחן ערוך סימן ת"פ. ויש להקשות כאן על רמ"א ממה נפשך, אי סבירא ליה כהאי סברא דהוברר הדבר שלא הוו מן המנין, למה כתב שנראה כמוסיף על הכוסות? הא לאו מוסיף הוא. ואי לא סבירא ליה כן, ועל כרחך הטעם משום דבדיעבד יצא בלא הסיבה דיש לסמוך על ראבי"ה כדעת היש אומרים, אם כן למה נתן טעם משום מוסיף, שזהו טעם שאינו מוכרח, דהא יש לומר הוברר הדבר? הוה ליה ליתן הטעם עדיף מזה, דהיינו דכיון שכבר יצא באותן ב' כוסות ששתה בלא היסבה אסור לו לשתות, כדתנן: בין שלישי לרביעי לא ישתה וכן אחר רביעי לא ישתה, בלא טעם דמוסיף על הכוסות, אלא שלא ישתכר, כמו שכתב סימן תע"ט. נמצא שיש בדברי רמ"א אלו סתירה או קיצור:

(ו) ולכתחילה יסב כל הסעודה — קשיא לי מדאיתא בגמ': "השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא", שמע מינה דאדם אחר לא יצא, אלא צריך להסיב בכל הסעודה; וכאן אמרינן דדווקא לכתחילה יסב בכל הסעודה. והרמב"ם פרק ז כתב וזה לשונו: אימתי צריך היסבה? בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות האלו; ושאר אכילתו ושתייתו, אם היסב הרי זה משובח. וקשה, מאי חילוק יש בין שמש לאחר לפי זה. ואין לומר דשמש אינו צריך לקיים המצוה מן המובחר; דאם כן לא הוה ליה למימר בשמש שיצא, אלא הוה ליה למימר: אינו צריך אלא לכזית. ויש לומר דאין חילוק בין שמש לאחר בזה, ולא נקט שם שמש אלא ללמדינו שאף השמש חייב בהיסבה; וכדי שלא תקשה: היאך אפשר לו בהסיבה, כיון שצריך לילך אנה ואנה? לזה תירץ, דהא עיקר החיוב לכל אדם אינו אלא בכזית מצה, וזה יוכל השמש שפיר לקיימו. ומהר"ל מפראג כתב לחלק בין שמש לאחר; ולא נתיישב לי, אלא בדרך שכתבתי:

מגן אברהם

עריכה

(ז) שנראה כמוסיף: פירוש כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי מוסיף אבל בראשונו' כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסין /כמוסיף/, לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה וכ"מ בטור סי' תע"ג וכ"כ הב"ח אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אא"כ לא היתה דעתו לשתות תוך הסעודה: ונ"ל דבתחלת הסיב' יהי' דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה:

באר היטב

עריכה

(ז) כמוסיף: פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ"ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ"ל מ"א. וב"ח בסי' תע"ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ"ל עיקר. ח"י וכ"כ האגודה.

(ח) מצה: ע' בפסקי מהרא"י ס"ס קכ"ב דמרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והגמ"נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח"י סימן תע"ה ס"ק ז'.

(ט) הסעודה: ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח"י.

משנה ברורה

עריכה

(כ) ונ"ל אם לא שתה וכו' - ר"ל דבין כוסות הראשונות דמותר לשתות כמה דבעי כדמוכח לקמן סימן ת"פ [דבהו לא אמרינן שנראה כמוסיף על הכוסות] צריך לחזור ולשתות אם לא עשה הסיבה דלו יהא אלא שתיית רשות נמי שרי משא"כ אם שכח להסב בכוסות אחרונות אין לחזור ולשתות שהרי שתיית רשות אסור שם מפני שנראה כמוסיף על הכוסות וא"כ כיון דלהראבי"ה אין צריך להסב ממילא הוא שתיית רשות דאסור בין כוסות אחרונות:

(כא) בלי ברכה - כתב מג"א דכל זה לעיקר הדין דרשות בידו לשתות כמה כוסות אבל למנהגנו שאין שותין שום כוס אפילו בין כוסות ראשונות וכדמבואר בסימן תע"ג ס"ג הוי ליה כנמלך ואם שותה צריך לברך. והוסיף עוד דלפי זה אפילו בין ראשון לשני אין כדאי שיחזור וישתה דכיון שמברך עליו נראה כמוסיף עוד כוס על הכוסות [וכדמבואר בטור סימן תע"ג בשם אבי העזרי] ולכן לא יחזור וישתה ויסמוך על דעת אבי העזרי כמו בכוסות אחרונות ומיהו אם שכח ולא היסב בכוס שני יחזור וישתה בהסיבה בלי ברכה דלא הוי כנמלך שהרי גם בתוך הסעודה אם רוצה לשתות אין צריך לברך וסומך על ברכת כוס שני. ונכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לחזור ולשתות בין הכוסות הראשונות ואז אפילו יטעה וישתה כוס ראשון בלי הסיבה יוכל לשתות כוס אחר בהסיבה ובלי ברכה ולא יהא נראה כמוסיף:

(כב) וכן באכילת מצה - היינו שיחזור ויאכל הכזית מצה ובלא ברכה מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן:

(כג) כל הסעודה - באכילתו ובשתייתו ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה וד' כוסות ולגבי שמש כיון שהוא טרוד דיינינן ליה כדיעבד לגבי כל אדם:

ביאור הלכה

עריכה

(*) לא יצא וצריך לחזור ולאכול: נראה דלדעת המחבר אם גמר כל הסעודה ובירך בהמ"ז ואח"כ נזכר שלא היה בהסיבה צריך לחזור ולברך המוציא ועל אכילת מצה משא"כ לי"א א"צ לחזור ולברך על אכילת מצה. ופשוט דאף דלכתחלה מצוה לאכול שני זיתים בהסיבה כמבואר בסימן תע"ה מ"מ בדיעבד יצא בכזית אחד:

(*) ונ"ל אם לא שתה כוס שלישי וכו': ודעת הב"ח דבכל הד' כוסות לא יחזור וישתה ויסמוך ע"ד אבי העזרי וכ"כ הח"י מיהו אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א שהרי כמה אחרונים מפקפקים גם על הכרעת הרמ"א בזה ולדעתם אין לצרף דעת אבי העזרי להקל בזה [עיין במאמר מרדכי ופר"ח] ועכ"פ אין לנו להקל יותר מדעת הרמ"א וכן הוא דעת מגן אברהם וא"ר והגר"ז וש"א:

(*) אין לחזור ולשתות בהסיבה: כתב בדה"ח דדוקא לחזור ולמלאות כוס אחר אבל אם יש לו כוס גדול ולא שתהו כולו ונשאר בו שיעור ונזכר ששתה אותו בלי הסיבה אם נזכר קודם שהתחיל לומר הלל או שאר ההגדה דלא הסיח דעתיה עדיין משתיית שאר הכוס יכול לשתות השאר בהסיבה ובלא ברכה דלא הוי כמוסיף משום דכוס אחד יכול לשתות כמה פעמים ומסתמא היה דעתו בשעת ברכה על כל הכוס אבל אם התחיל לומר הלל או שאר הגדה הוי כנמלך ואם ירצה לשתות הנשאר שבכוס יצטרך לברך אסור לשתותו דהוי כמוסיף עכ"ל והנה דבריו האחרונים דכיון שיצטרך לברך על הנשאר שבכוס הוי כמוסיף נובעים ממ"א בסימן תע"ט סק"א ומ"מ לדינא אינם ברורים דע"כ לא מצינו בטור סימן תע"ג דמשום ברכה נראה כמוסיף על הכוסות רק אם שותה כוס אחר חדש משא"כ באותו כוס גופא לא מינכר הוספה כלל וכן משמע לענ"ד מד"מ שם בסימן תע"ט עיי"ש ובפרט דעיקר סברא דמוסיף על הכוס אינו ברור דבירושלמי לא נזכר כלל רק הטעם דשכרות ודי לנו אם ננקוט האי סברא לענין כוס חדש ולא בשיורי כוסות וצ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}