שולחן ערוך אורח חיים תלט א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ, ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ אם נטל מצה, ונכנס לבית בדוק - צריך לחזור ולבדקו (מיהו אם הככר קטן שיוכל העכבר לאכול - תלינו להקל שאכלו, ואין צריך לבדוק (טור)), שכל הקבוע כמחצה על מחצה.

ואם פירש הככר ממקום קביעתו ונטלו העכבר משם - אין צריך לחזור ולבדוק, דכל דפריש מרובא פריש.

מפרשים

ט"ז

תשעה צבורים של מצה כו'. צריך לחזור ולבדוק אחריהם. בטור כתב ואם ביטל א"צ לבדוק משום דהוי ספיקא במידי דרבנן אבל הרמב"ם כ' דאף בספיקא דרבנן כזו צריך בדיקה ועיין במ"מ דכ' הטעם לזה משום דתחלת תקנתם היה בבדיקה על הספק לכן החמירו בספיקו יותר משאר ספיקות של דבריהם:

מיהו אם הככר קטן. כ"ה בטור וטעמו משום דהוי ס"ס ספק מצה ספק חמץ ואת"ל חמץ שמא אכלו ונראה לכאורה דלהרמב"ם דס"ל דאף בספיקא דרבנן צריך בדיקה לא מהני ג"כ בזה ס"ס אבל באמת גם לדידיה מהני משום ס"ס במידי דרבנן וקשה להטור דס"ל דמהני ס"ס א"כ קשה ממאי דאיתא בגמרא ד"ט במשנה אין חוששין שמא גררה חולדה דא"כ אין לדבר סוף ופריך בגמרא ע"ז הא חזינן דשקלא עכברא כו' אמאי נימא דאכלתה ומשני דאין ספק אכילה מוציא מידי ודאיחמץ ע"ש. ולפ"ז קשה למה ליה למתניתין הטעם משום דאין לדבר סוף תיפוק ליה משום דהוי ס"ס ספק אם גררו אם לאו ואת"ל גררה שמא אכלתה אלא ודאי דלא מהני בזה ס"ס כמו דלא מהני ספיקא דרבנן להרמב"ם וע"ק דא"כ אפי' בככר גדול נמי נימא ס"ס ספק חמץ ספק מצה ואת"ל חמץ שמא קראה לחברתה ואכלוהו אפי' ככר גדול דכה"ג אמרי' בהמפקיד ד"מ ע"א שהביאו התוספות בד"ה ומאי איכפת להו בשם ירושלמי הני עכברי רשיעי נינהו כד חמיין עיבורא לא מסתיין דאכלן אלא קריין לחבריהן דאכלן עמהון ע"ש אלא ודאי דלא אמרינן בזה שיהיה מהני ס"ס וגם הרמב"ם לא הביא מזה החילוק כלל כנ"ל:

מגן אברהם

(א) ונטל:    דוק' שנטל בפנינו וכ"ה ביורה דעה סי' ק"י, תו':

(ב) לחזור ולבודקו:    שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי מיהו אם וכו' כצ"ל:

(ג) תלינן להקל:    דהוי ספק ספיקא שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו אבל עכבר נכנס ועכבר יוצא אפי' הככר קטן לא אמרי' שמא אכלו ואת"ל לא אכלו שמא הוציאו העכבר הב' דזה מקרי חד ספיקא שמא נשאר החמץ בבי' או לא דמה לי אכלו או הוציאו אבל כאן ס' שמא לא בא חמץ מעולם לבית (ד"מ) ומ"מ קשה דביורה דעה סי' ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד והכא כיון דנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד ספק השני שמא אכלו וצ"ל כיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד וא"כ אם אירע המעשה לאחר ו' שעות לא מהני ספק ספיקא זה א"נ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לו' שיבדוק אלא לאחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותו בבית ואז חל גם כן ספק השני שמא אכלו:

(ד) שכל הקבוע:    אבל כשלא נשארו הציבורים במקומן רק נתערבו זה בזה לא מקרי קבוע עיין ביורה דעה שם:

באר היטב

(א) ונטל:    דוקא שנטל בפנינו עיין י"ד סי' ק"י ס"ג.

(ב) הקבוע:    ואם נתערבו הצבורים זה בזה לא מקרי קבוע.

(ג) מרובא:    ומ"מ אין לאכלו בפסח. ח"י.


משנה ברורה

(א) ובא עכבר ונטל וכו' - הטעם שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ודוקא שנטל העכבר בפנינו ממקום קביעות דאי נטלו העכבר שלא בפנינו הוי דינו כאילו פירש שלא בפנינו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש:

(ב) צריך לחזור ולבדקו - מדסתם המחבר משמע דאפילו כבר ביטל החמץ דתו הוי בדיקה מדרבנן אפ"ה לא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא והטעם לזה משום דתחלת תקנתם היה בבדיקה על הספק לכן החמירו בספיקו יותר משאר ספיקות של דבריהם:

(ג) תלינן להקל - דהוי ס"ס שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו וא"צ לחזור ולבדוק הבית אפילו אם עדיין לא ביטלו ויש דעות באחרונים אם גם המחבר מודה לזה או לא ולדינא יש לסמוך על הכרעת הרמ"א ובפרטות כשביטלו [ח"י] ועיין בפמ"ג שכתב דלכתחלה בודאי מהנכון שיבטל ולא לסמוך על ס"ס לבד:

(ד) שכל קבוע וכו' - ואם נתערבו הצבורים בזה תו לא מקרי קבוע כיון שאינו עומד החמץ בפ"ע:

(ה) ואם פירש הככר וכו' - דוקא כשלא פירש לפנינו:

(ו) מרובא פריש - ומ"מ אין לסמוך ע"ז רק לענין שא"צ לחזור ולבדוק הבית אפילו לא ביטל אבל לא שיהא מותר מחמת זה לאכול בפסח דלענין אכילה לא אזלינן בתר רובא בחמץ וכ"כ בחק יוסף:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש