מגן אברהם על אורח חיים תלט
סעיף א עריכה
(א) ונטל: דוק' שנטל בפנינו וכ"ה ביורה דעה סי' ק"י, תו':
(ב) לחזור ולבודקו: שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי מיהו אם וכו' כצ"ל:
(ג) תלינן להקל: דהוי ספק ספיקא שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו אבל עכבר נכנס ועכבר יוצא אפי' הככר קטן לא אמרי' שמא אכלו ואת"ל לא אכלו שמא הוציאו העכבר הב' דזה מקרי חד ספיקא שמא נשאר החמץ בבי' או לא דמה לי אכלו או הוציאו אבל כאן ס' שמא לא בא חמץ מעולם לבית (ד"מ) ומ"מ קשה דביורה דעה סי' ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד והכא כיון דנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד ספק השני שמא אכלו וצ"ל כיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד וא"כ אם אירע המעשה לאחר ו' שעות לא מהני ספק ספיקא זה א"נ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לו' שיבדוק אלא לאחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותו בבית ואז חל גם כן ספק השני שמא אכלו:
(ד) שכל הקבוע: אבל כשלא נשארו הציבורים במקומן רק נתערבו זה בזה לא מקרי קבוע עיין ביורה דעה שם:
סעיף ב עריכה
(ה) א"צ לחזור: מיירי שביטל וא"כ אינו אלא ספיקא דרבנן כיון שאינו ספק קבוע (מ"מ) ועיין ביורה דעה סי' קי"א ועיין סי' תמ"ב ס"ח דאם הוא קודם שעה ו' מבטל לכתחלה ודיו ובב"י כאן האריך בזה:
סעיף ג עריכה
(ו) בקשורים יחד: אף על גב דליכא תו למיתלי בעכברים תלינן בקטנים (תוספות) עמ"ש סי' תל"ד:
(ז) אלא אחר הא': אבל בהניח ט' ומצא י' צריך לבדוק אחר כולם:
סעיף ד עריכה
(ח) צריך לחזור ולבדוק: (ואפי' אם ביטל לדעת הרמב"ם ת"ש) דאמרי' זהו חמץ אחר הוא ול"ד למש"ל אם בדק קצת מהבית ומצ' ככר תלינן דזהו הככר שהכניס העכבר דהתם לא חזינן ריעותא אבל הכא היה מונח מתחלה בזוית זו ואח"כ מונח במקום אחר אמרי' דזהו חמץ אחר הוא: