שולחן ערוך אורח חיים תה ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים אין לו אלא ד' אמות ומיהו אם החזירוהו לעירו (המוקפת מחיצות לדירה) (הרא"ש פרק מי שהוציאוהו ורבינו ירוחם חלק י"א ואור זרוע) כולה כארבע אמות ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת.

(ועיין לעיל דין סתם עיירות סימן ת"א)

מפרשים

 

המוקפת מחיצות כו'. לעיל ס"ס ת"א כתבתי דנ"ל דהוא הדין למבוי שיש בו עירוב צ"ה:

ואפי' יצא לדעת וחוזר לדעת. כצ"ל:


 

(יב) לעירו:    הואיל ושבת באויר מחיצות אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד"א אפי' נתנוהו עכו"ם לשם כיון שיצא לדעת עס"ו וס"ז וכ"כ הרא"ש והע"ש נמשך אחר טעותו מ"ש ס"ז ושנה בה כאן וגרס לעיר ולא דק:

(יג) כד' אמות:    ומ"מ אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:
 

(ו) לעירו:    הואיל ושבת באויר מחיצות אבל לעיר אחרת אפי' נתנוהו עכו"ם אין לו אלא ד' אמות כיון שיצא לדעת עיין ס"ו וס"ז. מ"א.

(ז) כארבע:    ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת.
 

(לו) והחזירוהו - לתחומו:

(לז) אלא ד"א - דבעינן שיהיה היציאה והחזרה באונס וכנ"ל בס"ה:

(לח) לעירו - ששבת בה מבע"י אבל אם הוליכוהו לעיר אחרת אין לו אלא ד"א כיון שיצא מתחומו לדעת וכמו שכתב בסעיף ו':

(לט) המוקפת מחיצות - עיין בביאור הלכה מ"ש בזה:

(מ) לדירה - וה"ה אם מבואותיה מתוקנים בצורת הפתח וכנ"ל:

(מא) כולה כד"א - כיון ששבת בה מבעוד יום. ומ"מ אסור לו לצאת חוצה לו אפילו אמה אחת כיון דעכ"פ יצא מדעת הפסיד תחומו:
 

(*) אם החזירוהו לעירו המוקפת וכו':    עיין בית מאיר שמגמגם בזה דהלא עיקר חידוש דין זה הוא מטעם ששבת בה בין השמשות וא"כ מסתברא דלא בעינן כאן היקף מחיצות סביבות העיר וכמו דקיי"ל בעלמא בשובת בעיר שיש לו אלפים אמה לכל רוח ואפילו אינה מוקפת כלל עיין בטור סי' שצ"ח ובאמת הרמ"א הוציא דין זה רק מסעיף ו' ומה שנרשם בהג"ה בשם הרא"ש ורי"ו ואו"ז הוא ג"כ מדברי הפוסקים הנ"ל גבי דינא דסעיף ו' ובאמת אין ראיה משם דשאני התם דלא שבתו שם בין השמשות ומ"מ אינו מוכרח דע"כ אינו כשבת ממש שהרי אין לו רק עירו ולא אלפים כבתחלה גם מ"ש בית מאיר בעיקר דין זה דרמב"ם לא ס"ל כר"מ אין לנו לחוש להחמיר מאחר שדעת הרשב"א וסייעתו להקל אפילו בעיר אחרת וכמו שכתבנו לעיל בבה"ל עיי"ש וא"כ עכ"פ בהחזירוהו לעיר ששבת בה בודאי אין להחמיר:.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש