שולחן ערוך אורח חיים שלז ד

אסור לצדד חבית על הארץ דכיון שהיא כבדה יבוא להשוות גומות ודאי והוי פסיק רישיה.

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ז) אסור לצדד: ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל"כ מחפיר הוא מן הארץ (ה"ג):

באר היטב

עריכה

(ה) לצדד: ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל"כ מחפיר הוא מן הארץ.

משנה ברורה

עריכה

(יח) לצדד - היינו שהוא מצדדה עד שתעמוד בקרקע יפה ע"י הצידוד:

(יט) חבית על הארץ - היינו חבית מלאה וכן לא יכריע החבית וישפוך ממנה אלא מגביה מן הארץ ושופך שאל"כ יחפיר מן הארץ בודאי. ואף שמקלקל הוא וגם מלאכה שא"צ לגופה היא וגם חופר כלאחר יד הוא אעפ"כ אסור מד"ס:

(כ) דכיון וכו' והוי פ"ר - ר"ל דע"י הצידוד גופא נעשה הקרקע חלקה בלא גומות אבל מתוס' שם משמע דלא הוי פ"ר אלא דאסור מטעם שמא ישכח ויבוא להשוות גומות במתכוין כדי שיהא נוח לו הצידוד. והנה אם מותר לצדדה ע"ג קרקע מרוצפת התו"ש כתב דמותר אפילו לדעת השו"ע דס"ל דהוי פ"ר לא גזרו בזה במרוצפת ע"ש והפמ"ג בריש הסימן מצדד להחמיר וע"ש במ"ז אות ג' מש"כ עוד בזה. ודע דכל הסימן הזה לאו דוקא לענין שבת דה"ה לענין יו"ט [מביצה כ"ב ע"ב] ויש שנכשלין בזה:

כף החיים

עריכה

כג) סעי' ד. אסור לצדד חבית וכו' היינו שמצדדה עד שתעמוד בקרקע יפה ע"י הצידוד. כן פרש"י בריש פ' הבונה והביאו התו"ש או' יו"ד. וכ"כ המש"ז או' ג':

כד) שם. אסור לצדד חבית וכו' היינו חבית מלאה. ר"ז או' ה':

כה) שם. דכיון שהיא כבדה וכו' משמע דס"ל דסתם חבית היא כבידה. ומשמע דע"ג רצפה שרי דכיון דלא שייך בה צידוד ל"ג אטו קרקע. תו"ש או' י"א ולטעם הט"ז י"ל דאסור מש"ז או' ג':

כו) שם. דכיון שהיא כבידה וכו' ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל"כ מחפיר הוא מן הארץ. ה"ג מ"א סק"ז א"ר או' ה' תו"ש שם ר"ז או' ה':

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}