שולחן ערוך אורח חיים רצט י

אסור לעשות ^לבשום מלאכה ^לגקודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר 'המבדיל בין הקדש ובין החול' ^לובלא ברכה ועושה מלאכה.

הגה: וכן נשים ^לזשאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, ^לחאבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ^לטומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל ^מהעיקר כסברא ראשונה. וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה. וע"ל סימן רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(ט) כגון כותב ואורג. הב"י הביא זה בשם רבי ירוחם וכתב עליו ואיני יודע מנין לו דהא בגמרא א"ר אשי הוי אמרינן בין קודש לחול וסלתי סילתין פרש"י חוטבין עצים ומה מלאכ' יש יותר בחטיבת עצים מבהדלקת הנר עכ"ל. וכ"כ בלבוש וקשה למה הביאו רמ"א להך חילוקא ונ"ל טעמא דהא מן הדין אין כאן איסור מלאכה כלל אפי' אם לא התפלל עדיין כיון דכבר אין כאן איסור שבת אלא דחכמים הצריכו לתקן ולהבדיל על הכוס וכן שלא לעשות חפציו קודם שיבדיל ומסתבר הוא שלא הצריכו לזה אלא במלאכה שהיא מלאכת אומן דהיינו מה שאין יכולת ביד כל אדם כההיא דחטיבת עצים שיש בו טורח אבל הדלקת נר והוצאה אין שייך אומן לזה ויליף לה כיון שהזכירו בגמ' סלתי סילתי' לענין אמירת בין קודש לחול ולא אמר ומדליקים שרגא שזהו המצוי בכל לילה משא"כ בחטיבת עצים שאינו מצוי כ"כ דרוב אדם יש לו עצים בקועים בביתו שהוא מכין קודם שבת אלא ודאי דקמ"ל דדוקא בזה שצריך אומן חייב לומר המבדיל בין קודש לחול ולא בכל האבות מלאכות כנלע"ד נכון:

מגן אברהם

עריכה

(יג) אומ' המבדיל: ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ע"פ) ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח):

(יד) בלא ברכה: כיון שא"א שם ומלכות עיין סוף סי' רצ"ו דלא כע"ש:

(טו) וכן נשים: נשים שנוהגים שלא לעשו' מלאכה במ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן [מנהגים טור] ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מ"ש [אבודרהם]:

(טז) שאין מבדילין: ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:

(יז) הדלקת הנר: ז"ל הד"מ סוף סי' רצ"ד כתוב בא"ז צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אף על פי שכבר הבדילו מיהו חזן הכנסת מדליק הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס ולא ראיתי מי שחושש לזה אלא המנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה ומ"מ צ"ע מ"ש רמ"א פה דהמנהג להקל להדליק אחר ברכו וזה דלא כמ"ש בד"מ וצ"ל דמ"ש פה מיירי בנשים כיון שאין מבדילו' בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט וכ"מ סוף סי' רס"ג והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס וע"ז קאמר דוקא במלאכ' גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואף על גב דלא אבדיל אסיפ' פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה ועיין סי' תרכ"ג:

באר היטב

עריכה

(יא) המבדיל: ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר"ן. ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי"ו מ"א.

(יב) בתפלה: כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר.

(יג) הנר: בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ה מתיר לשתות טיטו"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב'.

(יד) ברכו: היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ"א ע"ש. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ"ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק"ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר"י ז"ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב"א בתשובה מה ראו חז"ל שקבעו לברך על האור במ"ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר.

משנה ברורה

עריכה

(לב) שום מלאכה – ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים [א"ר]:

(לג) קודם שיבדיל – היינו אפילו משתחשך כיון שלא הבדיל עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו ואסרו חז"ל במלאכה:

(לד) אומר המבדיל – בלבוש איתא אומר ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול ומ"מ אינו נקרא זה ברכה כיון שאין אומר בה שם ומלכות ומה שדי בלשון זה לענין עשיית מלאכה שהוא להכירא בעלמא ללוות את המלך:

(לה) בין הקודש וכו' – וא"צ לומר כל הלשון של הבדלה ומ"מ לענין אכילה לא מהני עד שיבדיל הבדלה גמורה על הכוס וגם בתפלה:

(לו) בלא ברכה וכו' – וביו"ט שחל במו"ש ורוצה לעשות מלאכת אוכל נפש ולא הבדיל עדיין בתפלה אומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם מלכות ומותר במלאכה אבל לענין טעימה אסור אפילו הבדיל בתפלה שאמר ותודיענו עד שיקדש כדין:

(לז) שאינן מבדילין וכו' – היינו שרובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת:

(לח) אבל הדלקת הנר וכו' – הטעם כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר במלאכה רק תקנת חכמים הוא שצריך להבדיל מקודם הקילו במלאכה שאין בה טורח:

(לט) ומזה נתפשט המנהג וכו' – עיין מ"א שמפקפק מאד על מנהג זה וכן בב"י דמנין לנו לחלק בין מלאכה למלאכה וגם רבינו ירוחם אפשר שלא כוון להקל בזה רק אחר שהבדיל בתפלה וע"כ מסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו שום מלאכה ומכש"כ אותן שמבערות עצים ואש ומחממות מים דהוי מלאכה שיש בה טורח ולכו"ע אסור וכ"כ שארי אחרונים:

(מ) העיקר כסברא הראשונה – ובעל נפש יעשה כמ"ש בדרכי משה בשם אור זרוע וכן איתא בזוהר (פ' במדבר) שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול משום כבוד הצבור שיושבין בחושך וטלטול הנר שרי לכו"ע [מ"א] ולהביא יין ביו"ט שני אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}