שולחן ערוך אורח חיים רצט ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רצט · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ג) היו שותים כו'. קשה הא אפי' חוזר ומברך אסור לו לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותין וצ"ל דזה מיירי בספק חשיכה דס"ל לדיעה הראשונה שהוא הרמב"ם שאפי' אם אומר בואו ונבדיל לא הוה הפסק וסילוק לענין הבדלה אלא לענין קידוש מהני אמירה זו לספק חשיכה דאלו לודאי חשיכה אסור לאכול אפי' אם התחיל לשתות מבע"י דדוקא התחלת אכילה מבע"י מהני וכאן מיירי בהתחיל לשתות ויש מי שחולק הוא הראב"ד דס"ל דאמיר' בואו ונבדיל הוה הפסק על התחלתו לשתות וע"כ צריך לברך מחדש והיינו בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אסור אפי' לא אמר בואו ונבדיל כיון שהגיע זמן ההבדלה ועי"ל דמיירי כאן באכלו תחלה ואח"כ שתו וכ"ה ברמב"ם שכתב דין זה גם לענין הב לן ונבריך וא"כ גם בודאי חשיכה מיירי כאן ואין איסור לכ"ע מכח הבדלה רק מצד היסח הדעת אם צריך לחזור ולברך בפה"ג ובזה פליגי רמב"ם והראב"ד אי הוה אמירה זו היסח הדעת וזה נראה עיקר:
(ד) היו שותים: פי' בלא אכילה:
(ה) אם רצו וכו': פי' אף על פי שאינ' רשאים כמ"ש סס"א א"צ לחזור ולברך דקידוש חמור מהבדלה עכ"ל ב"י אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים אפי' אמרו א"צ לחזור ולברך ע"ש והיש מי שחולק סובר אף על גב דא"צ להפסיק כיון שאמרו בואו ונבדיל סליקו נפשייהו משתיה ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע (לא)[2] בעי ברוכי וכמ"ש סי' רע"א ס"ה אבל א"ל דהיש מי שחולק הוא הי"א בס"א דס"ל דצריך להפסיק כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק דא"כ לא הל"ל ויש מי שחולק וגם הל"ל דמיירי בודאי חשכה:
(ג) שותים: וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ"ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח"כ שתו ועי' ט"ז ומ"א.
(ז) היו שותים – היינו בתוך אכילתן והתחלת אכילה היתה מבעוד יום ולכך ס"ל להדעה קמייתא דכיון שלא היו צריכין להפסיק אף שחשכה וכדלעיל בס"א האמירה שאמרו בואו ונבדיל אין מזיק לזה ורשאין לאכול ולשתות וא"צ לחזור ולברך שלא הסיחו דעתם ע"י אמירה זו אבל כשהיו עוסקים בשתיה לבד דצריך להפסיק כשחשכה וכדלעיל אם אמרו בואו ונבדיל לכו"ע הסיחו דעתם מהשתיה ואם רוצים לשתות עוד [אע"פ שאינם רשאים] צריכים לחזור ולברך:
(ח) בדבר – ס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל צריכין לחזור ולברך והעיקר כדעה קמייתא:
(*) ויש מי שחולק בדבר: הטעם כתבו הט"ז והמ"א דס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל אסתלק סעודתייהו והוי בכלל היסח הדעת והוא דעת הראב"ד בפ"ד מהל' ברכות דס"ל דאף שאין צריכין להפסיק מ"מ צריכין לחזור ולברך משום היסח הדעת ובבאור הגר"א כתב דטעם היש מי שחולק הוא סברת מהרי"ק דס"ל כהי"א שבסעיף א' דצריך להפסיק כשחשכה וממילא כשאמר בואו ונבדיל צריך לחזור ולברך וכמו שכתבנו במ"ב לענין שתיה. ולענין הלכה אין נ"מ בזה דלא מיבעיא לטעם הגר"א כבר כתב הרמ"א מקודם דהמנהג כסברא הראשונה ואפילו לטעם הט"ז ומ"א הלא המחבר נקט לדעת הרמב"ם דהוא דעה הראשונה בסתמא ובלא"ה ספק ברכות להקל:.
פירושים נוספים