שולחן ערוך אורח חיים רצח ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רצח · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אינו יהודי שהדליק במוצאי שבת מישראל או ישראל מאינו יהודי מברכין עליו אבל אינו יהודי שהדליק מאינו יהודי אין מברכין עליו ובמוצאי יום הכיפורים אין מברכין על נר שהדליק ישראל מאינו יהודי.
- (ועיין לקמן סימן תרכ"ד סעיף ה'):
מפרשים
(ה) גוי שהדליק במ"ש. לבאר דין זה נעתיק הסוגיא ונזכיר תמיהתנו בזה. שנינו פ' אלו דברים (ברכות נא, ב) אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים ולא על הנר ובשמים של עבודה זרה ופרכי' בשלמא נר משום דלא שבת אלא בשמים מ"ט לא אמר רב הכא במסיבת גוים עסקינן מפני שסתם מסיבת גוים לעבודה זרה. והא מדתני סיפא של עבודה זרה מכלל דרישא לאו בעבודה זרה עסקינן אר"ח מ"ט קאמר מ"ט אין מברכין על נר ועל בשמים של גוים מפני שסתם מסיבתן לעבודה זרה. והרמב"ם כתב בפכ"ט וז"ל ואין מברכין על נר הגוים שסתם מסיבתן לעבודה זרה. וכתב המ"מ וז"ל זו היא גי' של רבינו דהיינו כמ"ש דלפי המסקנ' היא טעם נר ובשמים של גוים שוים מכח סתם מסיבתן לעבודה זרה אבל ההלכות היו גורסים גי' אחרת שכ"כ שם נר של גוים משום דלא שבת בשמים של גוים משום דסתם מסיבתן לעבודה זרה עכ"ל ור"ל דלגי' הרי"ף לא הוה איסור בנר של גוים משוס סתם מסיבתן כו' אלא משום לא שבת ואח"כ כתב המ"מ הנ"מ בין ב' הטעמים על הדין של ישראל שהדליק משל גוי מברכין עליו וז"ל לדעת רבינו דוק' שאין הגוי במסיבה דאל"כ כבר נתבאר שסתמן לעבודה זרה עכ"ל פי' דבריו אבל לגי' הרי"ף בהלכות אפי' גוי במסיבה אין איסור בזה שהישראל הדליק מגוי דלענין נר לא הזכיר טעם דסתם מסיבתן לעבודה זרה כ"ה ביאור דברי המ"מ בפשיטות. אלא שהב"י כתב נפקות' של הגי' באופן אחר דהיינו שהרי"ף ל"ג תחלה הכא במסיבת גוים עסקי' אלא שסתם מסיבת גוים לעבודה זרה ונמשך לו מזה דלהרי"ף חמיר טפי דאפי' שלא במסיבה יש איסור בנר ובבשמים של גוים ולהרמב"ם אסור דוקא במסיבה בנר ובבשמים ולפ"ז במסיבה אסור לד"ה בנר ובבשמים וע"כ תמה על המ"מ דמשמע מדבריו דלהרמב"ם דוקא יש איסור במסיבה ולהרי"ף מותר בנר וזה אינו דלהרי"ף כ"ש דחמיר טפי אפי' שלא במסיבה יש איסור ודחק ב"י לישב דברי המ"מ בזה. ומאד יש לתמוה על מרוצת הבנתו בדברי המ"מ בחילוק הגי' שהוא מענין שלא היה רי"ף גורס הכא במסיבה של גוים עסקינן וזה לא עלה על דעת המ"מ מעולם שהרי לא זכר אלא שהרי"ף גורס במסקנ' נר משום שלא שבת ובשמים משום סתם מסיבתן לעבודה זרה ממיל' בנר לא הוזכר סתם מסיבתן לעבודה זרה ע"כ יש קול' לפ"ז דאפי' במסיבה מותר בנר במקום שאין איסור משום לא שבת דהיינו בישראל שהדליק מגוי וזה פשוט לכל מתחיל בביאור דברי המ"מ אלא אגב שיטפיה של רבינו בעל ב"י נטה מדרך הפשוט והשאיר דברי המ"מ בדוחק והוא ללא צורך. ולפי הנלע"ד דגם להרי"ף אין איסור אפי' בבשמים אלא במסיבה כיון שזכר הטעם משום סתם מסיבתן לעבודה זרה משמע דבמסיבה איירי דאל"כ אין הטעם שייך לגוף הדין וגם הוא היה גורס הכא במסיבה עסקינן כמו הרמב"ם אלא שקיצר בל' התלמוד כדרכו וכתב שסתם כו' ומזה נדע דבמסיבה עסקינן ודברי הרא"ש הם כהרי"ף וכ"ה דברי הטור בסי' רי"ז דוקא במסיבה לענין איסור ברכת בשמים ובסימן רצ"ז שלא זכר הטור במסיבה גבי בשמים משום דסמיך על מ"ש כבר בסי' רי"ז כמ"ש הב"י בזה. וגם לענין נר נלע"ד דהכל שוין שיש בו איסור משום סתם מסיבתן לעבודה זרה אפי' להרי"ף והרא"ש דזכרו טעם נר מפני שלא שבת הוא להורות שבנר יש איסור אפי' שלא במסיבה דאז מותר מטעם עבודה זרה מ"מ אסור מטעם לא שבת והרמב"ם שזכר בנר הטעם משום עבודה זרה ס"ל ג"כ טעם דלא שבת אלא דקמ"ל אפי' בשבת אלא שהודלק במ"ש יש איסור במסיבה משום עבודה זרה ולא מסתבר כלל לומר שלא יהי' איסור סתם מסיבתן לעבודה זרה בנר דודאי בנר יש טפי חשש עבודה זרה מבבשמים דודאי עושין נר לעבודה זרה יותר מבשמים והרי"ף והרא"ש שזכרנו בנר משום לא שבת ובבשמים משום עבודה זרה לא באו להקל בנר מטעם עבודה זרה כמו שסבר המ"מ אלא דקמ"ל דבנר יש איסור נוסף על עבודה זרה דהיינו אפילו שלא במסיבה יש איסור מכח לא שבת ובאמת ה"ה אם שבת יש עדיין משום סתם מסיבתן לעבודה זרה וזהו ג"כ פי' דברי הטור שכ' וז"ל אין מברכין על אור של עבודה זרה ואין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבירה הלכך אין מברכין על אור של גוים עכ"ל הרי שהקדים בשני איסורים ואח"כ תלה בהם איסור נר של גוים וזה מבואר דקמ"ל דיש בזה ב' טעמים לחומר' דמצד עבודה זרה יש איסור אפי' בשבת ומצד לא שבת אפי' שלא במסיבה שאין שם חשש עבודה זרה והרמב"ם לא הוצרך להזכיר טעם לא שבת דסמך על מ"ש אח"כ בנר של חולה וחיה דשם דוק' מותר ולא במה שיש עבירה בהדלקתו בשבת אפי' ע"י גוי דהא גם בחולה וחיה הוא ע"י גוי ככל חולה שאין בו סכנה ואפ"ה אין היתר רק מצד חולה וחיה. כנלע"ד ברור כשמש שאין כאן חילוף גי' ולאו חילוק דיעות דהכל מודים באיסור שהוא משום עבודה זרה דהוא דוקא במסיבה זולת רבנו יונה שמביא ב"י בסימן רצ"ז דכתב שהבשמים שלהם סתמן עומדין למכרן לעבודה זרה והיינו אפי' שלא במסיבה. ונראה פשוט דבמקום שנר' שאין עומד לעבודה זרה כגון שהוא תגר או דרכו לשום הבשמים לתבשיל שלו אין איסור בדבר. מ"מ למעשה אין להקל כ"א בתגר כדי לחוש לדברי רבנו יונה כנלע"ד נכון בס"ד:
(ו) או ישראל מגוי. בגמרא פרכינן אמאי שרי הא לא שבת וכ"ת הך איסור אזיל ליה והא אחרינא הוא וביד ישראל קא מתילדא אלא הא דתני' כו' ומשני לעולם איסורא נמי איכא וכי קא מברך אתוספת' דהתיר' קא מברך א"ה גוי מגוי נמי אין ה"נ גזיר' משום גוי ראשון ועמוד ראשון פי' שיבא לברך על של גוי שהדליק מבע"י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשיכה מיד:
ויש לי מקום עיון על מ"ש המ"מ שלדעת הרמב"ם אפי' בישראל מגוי אסור במסיבה מטעם עבודה זרה וכ"ש לדעת הב"י של הרי"ף והרא"ש יש איסור אפי' שלא במסיבה בזה ואני תמה מאד למה לא נתיר כאן אפי' במסיבה לד"ה דנימ' אתוספ' היתר מברך דמה לי איסור שלא שבת או איסור של עבודה זרה ואי תימ' דיש עכ"פ חומר באיסור עבודה זרה מאיסור שלא שבת דאשכחן במקום אחר דעבודה זרה אפי' באלף לא בטיל וזה לא מצינו באיסו' לא שבת זה אינו דהא ודאי גם בלא שבת ישנו להאיסור כמ"ש בגמ' דאיסורא נמי אי' אלא שהברכ' לא קאי רק אתוספ' היתר וכמ"ש בסעי' זה בסמוך דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים ותו ראי' ממ"ש ב"י בשם הרא"ש פ' משילין והא דאסור לברך על שלהבת עבודה זרה ואע"ג דשרי משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על שלהבת עכ"ל אם כן בנר שהדליק ישראל ממנו דאין כאן גחלת של איסור כלל ודאי שרי כדין שלהבת של עבודה זרה באין שם גחלת וא"ל ממ"ש בפ' משילין שם דאמרי' לענין הוצאה בשבת דאם הוציא שלהבת בקיסם שהוא חייב וה"נ בנר מנר הוה כמו קיסם זה אינו דהא שם אית' במשנה ושלהבת בכ"מ פירש"י כגון הדליק נר משלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין עכ"ל משמע דנר שלהבת לא הוה כיש עמה גחלים ובקיסם ותו ראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ט נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחר הרוב ולעיל מיניה זכר אותן שמברכין עליו דהיינו בשמים של עבודה זרה הרי לפניך דלא אזלינן בתר האיסור לענין הברכ' אלא בתר ההיתר שנתוסף בו ה"ה נמי כאן גבי נר דודאי יש בהשלהבת שהדליק ישראל רוב מהשלהבת של גוי שהודלק ממנו דהוא נרא' לעינים ותו דאל"כ למה לא הצריך כאן ג"כ רוב כמו התם אלא ודאי דבאמת יש בו היתר ואמאי נאסור כאן בהדליק במסיב' וכ"ש שלא במסיבה וראיה לדברי עוד מדלא זכר הרמב"ם כאן איסור בהדליק ישראל מגוי כשהוא במסיבה כמ"ש גבי בשמים בפ"ט ולמה התיר סתם ויש מכשול להתיר אלא ודאי דבאמת מותר אפי' במסיבה כאן בישראל שהדליק מגוי כנלע"ד ברור אלא שאיני כדאי לחלוק על המ"מ וב"י שאסרו לכל הפחות במסיבה ע"כ דברי בזה להלכה ולא למעשה:
(ז) ובמוצאי י"כ כו'. הטעם בשם הרמב"ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל בי"כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ"ל:
(ט) ישראל מגוי מברכין: דעל תוספת' דהתירא הוא מברך:
(י) אבל גוי: משמע במ"ע סי' י"ח אפי' גוי הדליק נר לחול' ממדורה שלו וה"ה כשהוצי' גוי אש מעצים ואבנים במ"ש אבל אם הדליק גוי נר אחר מזה שרי (שם):
(יא) אין מברכין: גזירה משום עמוד ראשון פי' שיבא לברך סמוך לחשיכה מיד על אור שהודלק בשבת בעוד שלא נתוסף ההיתר [רש"י] ונ"ל דבדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה:
(ח) מברכין: דעל תוספת דהתירא הוא מברך.
(ט) אין מברכין: בגמ' פרכינן אי אתוספת דהתירא קא מברך א"ה נכרי מנכרי נמי ומשני אין ה"נ אלא גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. פי' שיבא לברך על של נכרי שהדליק מבע"י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשכה מיד ועי' ט"ז ובדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה מ"א. (הט"ז תמה על מ"ש המגיד דבמסיבה אסור משום ע"א אמאי נימא דמברך אתוספת היתר של ישראל כו' ומסיק להקל שלא במסיבה ולהחמיר במסיבה ותימא נפלאה על המחבר שכמותו שלא כתב המגיד לאסור משום ע"א אלא בכותי שהדליק מישראל שאסור במסיבה דעכשיו הוא במסיבת כותי כמ"ש הלבוש. אבל בישראל שהדליק אפי' מגוי ע"א ממש שרי והוא ברור. ע"ש בספר אליהו רבה).
(י) אין מברכין: הטעם בשם הרמב"ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל ביו"כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ"ל.
(כ) שהדליק במו"ש מישראל - וקמ"ל בזה אף דאין מברכין על אור שהדליק הא"י מא"י אחר אף במו"ש דהודלק בהיתר וכדלקמיה התם משום דגזרינן אטו א"י ראשון שהוא הדליקו בשבת שלא יבוא לברך על אורו אבל הכא לא שייך זה ולכך מותר ומיירי שלא הדליק הא"י הנר במסיבת א"י אחרים דאל"ה אמרינן סתם מסבת עובדי גלולים לעבודת גלולים ואסור לברך על הנר וכדלעיל בסימן רצ"ז ס"ב לענין בשמים:
(כא) או ישראל מא"י - היינו אפילו אם הא"י הדליק הנר שלו בשבת אפ"ה שרי דהא ע"י הדלקת הישראל ניתוסף אור של היתר על מקצת האור שיש בו מן האור הראשון ועל התוספת של היתר הוא מברך:
(כב) אבל א"י שהדליק וכו' - ולא אמרינן בזה דאתוספת אור של היתר שהדליק א"י זה במו"ש הוא מברך דגזרו אטו א"י ראשון ואף דגם על הנר של הא"י הראשון היה אפשר מן הדין לברך עליו דהא ניתוסף במו"ש עליו אור של היתר [דמטבע האש להיות ניתוסף עליו תמיד אור חדש] גזרו חכמים אטו עמוד ראשון דהיינו שיבוא לברך סמוך לחשיכה מיד בעוד שלא ניתוסף ההיתר [גמרא] וכתב המ"א דבדיעבד יצא בזה וא"צ לחזור ולברך כיון דאינו אלא משום גזירה וכ"כ ש"א:
(כג) אין מברכין עליו - אם הוציא הא"י אש מעצים ואבנים במו"ש מותר לברך בורא מאורי האש על אותו האש דלא שייך למיגזר כאן אבל אם הדליק הא"י נר מזה האש יש לצדד להחמיר דאתי למיחלף ולהתיר גם בנר שהודלק בנר שלא שבת [א"ר ודה"ח דלא כרמ"ע]:
(כד) אין מברכין על נר וכו' - מפני שאורו של א"י נעשה בו מלאכה שהודלק ביוה"כ ואף דבמו"ש מברכין על נר זה התם הטעם שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שניתוסף ע"י הדלקת הישראל והתוספת הזה כיון שהוא נולד עכשיו הו"ל כאור היוצא מעצים ואבנים במו"ש דמותר לברך עליו משא"כ במוצאי יוהכ"פ מבואר לקמיה בס"ח דאין מברכין על אור היוצא מעצים ואבנים: