פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים רנז ג

שולחן ערוך

אלו הם דברים המוסיפים הבל: פסולת של זיתים או של שומשמין, וזבל ומלח וסיד וחול, בין לחים בין יבשים, ותבן וזגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתן לחין. ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל: כסות ופירות וכנפי יונה (או שאר נוצות. מהרר"א בהגהות) ונעורת של פשתן ונסורת של חרשין (פירוש, הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגירה).

הגה: יש אומרים דמותר להטמין בסלעים אף על פי שמוסיפין הבל, דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן (תוספות ומרדכי ר"פ לא יחפור):

מפרשים

מגן אברהם

(ט) אלו הם:    קופה של צמר שטמן בה אסור להניחו ע"ג גפת של זתים שמעלה הבל אבל להניחה על גפת של שומשמין שרי (גמרא):


(י) ששלשתן לחים:    צ"ל דחשיב לתבן וזגין כחדא ובאמת ברמב"ם לא הזכיר תבן ומדסתם ש"מ דאפי' לחין מחמת ד"א אסור:


(יא) בסלעי':    דלא שכיח כלל שיטמין בסלעים משום שמשברים הקדירה או שמקלקלים המאכל אבל דבר שלפעמים טומנין בהם אף ע"ג דלא שכיח גזרו בהו רבנן (תוס' שם):

באר היטב

(ו) לחין:    צריך לומר דחשיב לתבן וזגים כחדא ומדסתם משמע דאפי' לחים מחמת ד"א אסור מ"א. ורוב פוסקים ס"ל דוקא לחים מחמת עצמן אסור ולא בלחין מחמת ד"א עיין עט"ז וביד אהרן.


משנה ברורה

(טו) או של שומשמין - אע"ג דלענין הטמנה בתוכן שוין הן מ"מ יש חילוק ביניהן דבשומשמין וה"ה בכל הדברים הנזכרים כאן דוקא להטמין לתוכן אסור אבל אם הטמין בדבר המותר כגון בקופה של צמר וכה"ג מותר להניח הקופה עליהן אבל על גפת של זיתים אסור להניח דחמימי טפי ומוסיפין הבל למעלה דרך הקופה להקדרה [גמרא]:

(טז) ותבן - בין אם הוא ארוך או נחתך לחתיכות דקות וזגין הוא פסולת של יקב יין:

(יז) ומוכין - כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישת צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים:

(יח) ששלשתן - חשיב לתבן וזגין כחדא:

(יט) לחין - דלחין יש בהן הבל הרבה יותר מיבשין ומסתימת המחבר משמע דבין לחין מחמת עצמן ובין לחין מחמת ד"א שניהם אסורין אמנם כמה אחרונים הסכימו דדוקא לחין מחמת עצמן שהם מחממות יותר מלחין מחמת משקה שנפלו עליהן משיבשו:

(כ) כסות - וה"ה כרים וכסתות וגיזי צמר:

(כא) ופירות - כגון חטין וקטניות:

(כב) או שאר נוצות - ונקט מתחלה כנפי יונה והוא לשון התלמוד משום דהיה מצוי להם:

(כג) ונעורת - דק דק שנוערין מן הפשתן:

(כד) בסלעים - היינו אבנים קטנים שמוציאין מהם אש וקורין אותן אבני אש. ומה שכתב דלא שכיחא היינו דהא לא שכיח כלל שיטמין בסלעים משום שמשברים הקדרה או שמקלקלים המאכל אבל דבר שלפעמים טומנין בהם אע"ג דלא שכיח גזרו בהו רבנן. כתב רש"ל בתשובה אפר חם הוא דבר שאינו מוסיף הבל ושרי לטמון בו אא"כ מעורב בגחלים והביאוהו הא"ר ותו"ש וש"א וה"ה בכל דבר שאינו מוסיף הבל אפי' הם חמים שרי:

ביאור הלכה

(*) בזמן ששלשתן לחין:    עיין במ"ב והנה המגן אברהם פסק כדעת הרמב"ם דס"ל דבכל גווני אסור ועיין בב"ח שכתב דדעת הטור שסותם בזה להחמיר משום דס"ל לדינא כדעת הרמב"ם אלא שהרבה ראשונים לא ס"ל כן מש"ה דעת כמה אחרונים להקל בזה. ונ"ל דטעם הטור הוא דאף דבגמרא דילן מסתפק בזה כיון דהירושלמי פרק במה טומנין פשיטא ליה בזה לאיסור בכל גווני כוותיה נקטינן וכמו שכתב בספר יד מלאכי:.

כף החיים

טז) סעי' ג. פסולת של זיתים וכו' קופה של צמר שטמן בה אסור לו להניחו ע"ג גפת של זיתים שמעלה הבל אבל להניחו ע"ג גפת של שומשמין שרי.  גמ' ב"י מ"א סק"ט:

טז) שם. פסולת של זיתים וכו' מסתמיות לשון זה משמע דאין לחלק בין חדשה לישנה שהיה לה י"ב חדש. וכ"כ הפתה"ד או' ד' וכתב ודלא כהרב קרבן העדה והביאו המש"ז סי' רנ"ט או' א' יעו"ש:

טז) שם. ומלח בין שחופרין בין ממים וחול דקריר מקרר דחמים מחמם ובחול שהוחם בחמה אף דקריר מחמם. מש"ז או' ב' ועיין לקמן או' ל"ה:

טוב) שם. ותבן. היינו בין ארוך בין נחתך לחתיכות דקות. מש"ז שם. וזגין היינו פסולת של ענבים לאחר שהוציאו יינם. רש"י שבת מ"ז ע"ב. ר"ז או' ה':

חי) שם. ומוכין. כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן (שקורין בערבי קוטי"ן) ותלישי צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלויים. רש"י שם. ב"י. ר"ז שם:

יט) שם. ותבן וזגין וכו' בזמן ששלשתן לחין. צ"ל דחשיב לתבן וזגין כחדא. מ"א סק"י. ול"נ דחשיב לתבן ועשבים כחדא משום דתבן הוא בכלל עשבים. והעו"ש או' ב' כתב דהנוסחא הנכונה בזמן שארבעה. וכו' יעו"ש. ולי נראה מה שכתבתי עיקר:

ך) שם. בזמן ששלשתן לחין. עיין בב"י שהביא פלוגתא אי בעינן דוקא לחין מחמת עצמן או אם גם אם נתלחלחו מחמת דבר אחר אסור ומסתמיות דבריו כאן בש"ע משמע דאין הפרש דגם אם נתלחלחו מחמת דבר אחר אסור. וכ"כ העו"ש או' ב' מ"א סק"י. וכ"פ הב"ח. ר"ז או' ה' ער"ה או' ד' וכתב דכן דעת כל האחרונים ודלא כהא"ר יעו"ש:

כא) שם. בזמן ששלשתם לחין. אבל יבשים טומנין בהם. טור:

כב) שם. כסות ופירות וכו' שאלו אין מוסיפין הבל אלא מעמידין הבל. פרישה או' ז' ועיין לקמן או' כ"ז:

כג) שם. כסות ופירות וכו' בין לחים בין יבשים. ב"ח וכתב שכ"מ מסתמיות דברי הש"ע יעו"ש:

כד) שם. ונעורת של פשתן דקה (ר"ל אפי' דקה) ועורות בין עבודין בין שאינם עבודין. וגיזי צמר כל אלו אינן מוסיפין הבל בכל ענין. ר"ז או' ה':

כה) שם הגה. י"א דמותר להטמין בסלעים וכו' אבנים שאש יוצא מהן תו' ב"ב י"ט ע"א. ובאגודה שם שכן המנהג. א"ר או' יו"ד:

כו) שם בהגה. להטמין בסלעים וכו' דלא שכיח כלל שיטמין בסלעים משום שמשברין הקדירה או שמקלקלין המאכל אבל דבר שלפעמים טומנין בהם אע"ג דלא שכיח גזרו בהו רבנן. תו' שם. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' י"א ועוד טעם אחר שם בתו' שאין הסלעים מוסיפין הבל. וכ"ה בירושלמי פ' במה טומנין. א"ר שם:

כז) עוד בירושלמי שם אין טומנין בסלעים של כסף אבל טומנין בשל זהב ושל נחשת. טומנין בכסות ופירות וכנפי יונה הדא דתימר כשלא רבתא רקביבותן אבל רבתא רקביבותן אסור לטמון בהן. ע"כ א"ר שם:

כח) כתב רש"ל בתו' סי' ס' אפר חם דבר שאין מוסיף הבל הוא ושרי לטמון בו אלא א"כ מעורב בגחלים יעו"ש. וכתב בסה"ת שאף אם מצא למחר בתוכו קצת גחלים שרי דיעבד. מ"א ס"ק י"ט ר"ז או' ו' ועיין לעיל סעי' א' ובדברינו לשם או' יו"ד:




▲ חזור לראש