שולחן ערוך אורח חיים רנז א
שולחן ערוך אורח חיים · רנז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אין טומנין בשבת, אפילו בדבר שאין מוסיף הבל. אבל בספק חשיכה טומנין בו. ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום. ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור אפילו בדיעבד. ודוקא בצונן שנתחמם, או שנצטמק ויפה לו; אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, מותר:
- הגה: יש אומרים דאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, שרי לאכול (הגהות מרדכי)
(ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל (מרדכי ריש פרק כירה וב"י סוף סימן רנ"ג בשם שבולי לקט). ובדיעבד יש לסמוך על זה, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן):
מפרשים
אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. גזירה שמא ירתיח פי' דשמא ימצא קדירתו נצטננה וירתיחנה להטמינה אבל ספק חשיכה סתם קדירות רותחות הן ובמוסיף הבל אפי' בע"ש אסור שמא יטמין ברמץ פי' אפר עם גחלים וזה אסור דשמא יחתה בגחלים משחשיכה:
שרי לאכול. מבואר שם בהגמ"ר דהיינו היכא שמצא שם מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה ועיקר הטמנה היתה בדשן או כר וכסת או דבר אחר של היתר מותר בדיעבד אבל אם עיקר ההטמנה היתה בדבר המוסיף הבל אסור אפילו דיעבד כההיא דאנשי טבריא שעשו סילון וכו' במשנה ואסרו אפי' דיעבד ולפ"ז אין כאן מחלוקת על הדיעה קמייתא כנלע"ד:
(א) אין טומנין: לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כמ"ש סימן רנ"ג ס"ב בהג"ה וטעמא דשמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחה דחייב משום מבשל ואפי' למ"ד דאינו חייב משום מבשל מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה (הרא"ש) עיין סי' שי"ח סט"ו:
(ב) טומנין בו: דסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר ועיין סי' תר"ט דאסור להטמין לצורך מ"ש לרמ"א וצ"ע למה כתב סי' רנ"ד סס"ה דמותר לאפות פת לצורך מ"ש ואפשר דס"ל לרמ"א דאף בהטמנ' גופ' חידוש היא דהא מות' ליתן מוגמר וגפרית כמ"ש רסי' רנ"ב אעפ"י שהיא לצורך חול וא"כ הבו דלא לוסיף עלה:
(ג) המוסיף הבל: גזיר' שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת:
(ד) התבשיל אסור: מדסתם משמע דס"ל דאפי' בשוגג אסור וכ"מ בהג"ה ואף על פי דבשכח ושהא מתיר בסי' רנ"ג מכל מקום בהטמנה מחמירים טפי:
(ה) או שנצטמק: פי' בדיעבד אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו כמ"ש ס"ז דלא כע"ש:
(ו) בעומד בחמימותו: וה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי דהא אינו אלא עומד בחמימותו:
(ז) שרי לאכול: ודוקא תבשיל שנתבשל כ"צ אבל אם נגמר בשולו בשבת אסור (כ"מ בהגמ"ר) דודאי לא עדיף משהיה:
(ח) לצורך לילה: דס"ל דכל שנתבשל כמב"ד שרי כמ"ש ס"ז וכשמטמין לצורך מחר אפילו לא נתבשל כמב"ד שרי דלא יחתה דבלא"ה יתבשל עד למחר:
(א) בשבת: ר"ל לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כמ"ש סי' רנ"ג ס"ב בהג"ה והטעם דשמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחנה. אבל ספק חשיכה סתם קדירות רותחות הם ובמוסיף הבל אפי' בע"ש אסור שמא יטמין ברמץ פי' אפר עם גחלים וזה אסור דשמא יחתה בגחלים משחשיכה.
(ב) אסור: פירוש אפילו בשוגג ואע"ג דבשכח ושהה מתיר בסימן רנ"ג מכל מקום בהטמנה מחמירין טפי. מ"א.
(ג) בחמימותו: וה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי דהא אינו אלא עומד בחמימותו. מ"א.
(ד) לאכול: ודוקא תבשיל שנתבשל כ"צ אבל נגמר בשולו בשבת אסור דלא עדיף משהיה. מ"א ועט"ז.
(ה) מותר: דלא יחתה דבלא"ה יתבשל עד למחר.
(א) אין טומנין וכו' - לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כגון בכרים וכסתות וכדומה ואסרו לעשות כן בשבת וטעמא דשמא ימצא אז קדרתו צוננת וירתיחה דחייב משום מבשל ואפילו למ"ד דאינו חייב משום מבשל בזה כיון שנתבשל פעם אחד מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה בגחלים ויתחייב משום מבעיר:
(ב) אבל בספק חשיכה - עיין לקמן בסימן רס"א ס"א בהג"ה ובמש"כ שם:
(ג) טומנין בו - דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר הגזירה הנ"ל:
(ד) בדבר וכו' - היינו לצורך שבת אבל לצורך מוצ"ש מוכח מסימן תר"ט בהג"ה שם דאין מטמינין בכל גווני כ"כ המ"א אך תמה ע"ז ומסיק דרק חומרא הוא שנהגו כן ולא מדינא ועיין בלבוש וא"ר שם מה שכתבו בזה ולדידהו בודאי מותר להטמין לצורך מו"ש ואין שם אפילו מנהג להחמיר:
(ה) המוסיף הבל - גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת:
(ו) ואפילו מבע"י - כתב הפמ"ג דאפילו אם הטמין קודם חצות בבקר מ"מ עביד איסורא כשמשהה בהטמנה זו על שבת ואינו מסלק קודם חשיכה:
(ז) או שנצטמק - פי' לענין דיעבד אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו כמ"ש בס"ז [אחרונים]:
(ח) בעומד בחמימותו וכו' - הטעם דהא לא אהני מעשיו כלל וכתב המ"א דה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי בדיעבד אע"ג דעשה איסורא דהא אינו אלא עומד בחמימותו:
(ט) י"א דאם שכח וכו' - וה"ה אם שגג בדין וסבר שמותר גם זה שוגג מקרי:
(י) שרי לאכול - טעם הי"א הוא דס"ל דהטמנה שוה בזה לשהיה דפסק המחבר לעיל ברנ"ג ס"א דאם שכח ושהה אפילו תבשיל שמצטמק ויפה לו מותר לאכול. והנה דעת המ"א והט"ז והגר"א דהמחבר ס"ל דאפילו בשוגג אסור לאכול עד מו"ש ולכך סתם הדבר ומ"מ נראה דבמקום הצורך יש לסמוך על דעת הי"א הזה שהרבה אחרונים מצדדים כן ובפרט אם היה נתבשל כל צרכו דבלא"ה יש מקילין לקמן בס"ז בהג"ה ע"כ אין להחמיר בזה לענין דיעבד בשוגג:
(יא) אבל כשמטמין וכו' - הטעם דעיקר מה שאסרו להטמין במוסיף הבל הוא משום שמא יבוא להטמין ברמץ ויחתה בגחלים וע"כ כיון שמטמין לצורך מחר ס"ל להי"א דלא שייך גזירה זו דאפילו אם לא יגיע התבשיל למאכל בן דרוסאי יתבשל ממילא כל הלילה ולא יבוא לחתות וה"ה דס"ל להי"א הזה דמותר להטמין בנתבשל כ"צ דלא יבוא ג"כ לחתות וע"כ מותר בזה אף במטמין לצורך לילה והוא כדעת היש מקילין לקמן בס"ז בהג"ה:
(יב) שלא יהא רגיל - משמע דאם הוא רגיל אף בדיעבד אסור והטעם דמעיקר הדין אין להם מקום להי"א כמ"ש הגר"א ושארי פוסקים וכ"כ דהיש מקילין דלקמן אין להם מקום בדין ולכך כתב שם רמ"א דאין לנהוג כן בשארי מקומות:
(*) י"א דאם שכח והטמין וכו': עיין במגן אברהם שכתב דדוקא בנתבשל כל צרכו אבל אם נגמר בשולו בשבת אסור דודאי לא עדיף משהיה ולא העתקתיו משום דלפי מאי דפסקינן כהי"א בשהיה לעיל דכמאב"ד מותר ממילא ה"ה הכא וכבר הקשה כן התו"ש [והפמ"ג נדחק מאד ליישב ולא נהירא] ומפני חומר הענין נ"ל דדעת המגן אברהם שלא לאחוז הקולא בשני ראשין דהיינו לפסוק בעניננו כהי"א דשוה לשהיה ובשהיה נפסוק ג"כ כהי"א שם ודי אם נקל בזה בכל צרכו ועיין בח"א שהעתיק ג"כ לדינא כהי"א הזה ודוקא בכל צרכו ואולי ג"כ טעמו כמו שכתבנו ומ"מ במקום הצורך אפשר דיש לסמוך בדיעבד בשוגג אף בנתבשל רק כמאב"ד וכדעת התו"ש וכן משמע בשלחן עצי שטים וראיתי בבאור הגר"א שכתב שדעת הי"א נדחה עי"ש והיינו מעיקר הדין אבל מ"מ קשה מאד להחמיר בדיעבד אחרי שהרמ"א בעצמו סומך ע"ד המקילין לענין דיעבד בהטמין לצורך מחר וה"ה לענין שכח דחד טעמא לתרוייהו וכפי מה שכתב הגר"א:.
(*) וע"ל סימן רנ"ג: איני יודע כונתו ואולי למה שכתב שם בס"ה דאסורין להטמין תחת הבגדים אף שהוא דבר יבש או למה שכתב שם בהג"ה דאף ע"י א"י אסור:.
א) סעי' א'. אין טומנין בשבת וכו' ר"ל לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כמ"ש סי' ב' בהגה. מ"א סק"א. תו"ש או' א' ר"ז או' א':
ב) שם. אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל. והטעם שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחלה ונמצא מבשל בשבת. ב"י בשם רש"י. ואפי' למ"ד דאין חייב משום מבשל (ר"ל דס"ל דאין בישול אחר בישול אפי' נצטנן לגמרי כמ"ש סי' שי"ח סעי' ט"ו) מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה. מ"א שם בשם הרא"ש. תו"ש שם.
ג) שם. אבל בספק חשיכה טומנין בו. משום דסתם קדירות בה"ש רותחות הן וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה. ב"י. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב.
ד) שם. אפי' מבע"י גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת. ב"י. ט"ז שם. מ"א סק"ג:
ה) שם. התבשיל אסור וכו' אף שכבר נתבשל כ"צ. א"ר או' א' ועיין סעי' ב', ואפי' בקדירה חייתא. תו' שבת ט"ל ע"ב ד"ה ממעשה:
ו) שם. התבשיל אסור וכו' ואפי' בשוגג עו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"ד. תו"ש. או' ד'. א"א או' ד' ר"ז או' א' וכ"פ הער"ה או' ג' וכתב ודלא כהא"ר יעו"ש ואעפ"י דבשכח ושהא מתיר בסי' רנ"ג מ"מ בהטמנה מחמירין טפי. מ"א שם. תו"ש שם. א"א שם ר"ז שם:
ז) שם. התבשיל אסור וכו' בין לו בין לאחרים עד למו"ש. ר"ז שם. אך הבשר שהיה ראוי לאכול שרי. פסקי תו' שבת או' קנ"ה:
ח) שם. או שנצטמק וכו' ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור אפי' מצטמק ורע לו כמ"ש סעי' ז' ודלא כעו"ש. מ"א סק"ה. א"ר או' ב' תו"ש או' ה' א"א או' ה' ר"ז שם:
ט) שם. אבל בעומד בחמימותו וכו' וה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי דהא אינו אלא עומד בחמימותו. מ"א סק"ו. א"ר או' ג' תו"ש או' ו' א"א או' ו' ר"ז שם:
י) שם הגה. י"א דאם שכח והטמין וכו' כתב הט"ז סק"ב דמבואר שם בהגמ"ר דהיינו היכא שמצא שם מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה ועיקר הטמנה היתה בדשן או כר וכסת או דבר אחר של היתר מותר בדיעבד אבל אם עיקר ההטמנה היתה בדבר המוסיף הבל אסור אפי' דיעבד ולפ"ז אין כאן מחלוקת על דיעה קמייתא יעו"ש. אבל הא"ר או' ד' והתו"ש או' ז' כתבו עליו דלא דק שהרי סיים בהגמ"ר פ' כירה דאפי' טמן בעיקר מוסיף הבל נמי מותר בשוגג יעו"ש:
יא) שם בהגה. שרי לאכול. ודוקא תבשיל שנתבשל כ"צ אבל אם נגמר בשולו בשבת אסור דודאי לא עדיף משהייה. מ"א סק"ז. וכתב התו"ש או' ח' דהיינו לדעת הגמ"ר דס"ל כדעה א' ברסי' רנ"ג דגם בשהייה אסור אם לא נתבשל כ"צ אבל לדידן דק"ל כהי"א דשרי בנתבשל כמב"ד קודם שבת לא שייך לומר כן עכ"ל. אבל המחה"ש כתב דאפי' לדידן דק"ל כי"א בסי' רנ"ג מ"מ הכא בעינן שנתבשל כ"צ דהטמנה חמירא יעו"ש. וכ"כ א"א או' ז' ועיין לקמן סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם או' ט"ל:
יב) שם בהגה. כשעושה לצורך הלילה וכו' דס"ל דכל שנתבשל כמב"ד שרי כמ"ש סעי' ז' וכשמטמין לצורך מחר אפי' לא נתבשל כמב"ד שרי דלא יחתה דבלאו הכי יתבשל עד למחר. מ"א סק"ח. א"א או' ח' ר"ז או' א':
יג) שם בהגה. ובלבד שלא יהא רגיל וכו' משמע דאם הוא רגיל אף בדיעבד אסור והטעם משום דהעיקר כסתם מרן ז"ל דאין חילוק בין מטמין לצורך הלילה או היום: