שולחן ערוך אורח חיים קד ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה בקורא משערינן אם שח בתפלה דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסימן זה:

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

אם שח בתפלה כו'. בב"י מביא בשם אבודרהם וז"ל כתב הר"ר גרשון בר שלמה נשאל לפנינו אם שח בתפלה אם צריך לחזור או לאו ואם חוזר אם יחזור לראש או לאותה הברכה ששח והשבנו שצריך לחזור לראש כי כל י"ח ברכות כברכה א' דמי עכ"ל וכ"כ בא"ח בשם הראב"ד וכתב ב"י ע"ז ומתוך מ"ש יתבאר שאין דעת הפוסקים כן ואע"פ שיש לחלק דהנך הפסקות הוו ברשות והך הוו שלא ברשות מ"מ נראה דאינו ענין לחייבו לחזור לראש ומ"ש כל י"ח ברכות חשובות כא' ליתא אלא דג' ראשונות חשובות כא' וכן אחרונות כו' עכ"ל וע"כ פסק כאן דלא הוה אלא כשאר הפסקות ולי קשה טפי דדברי הראב"ד כאן סותרים את מ"ש ב"י בשמו בסי' ס"ה דהוא ס"ל כשיטת התו' והרא"ש וטור דאם שהה בלא אונס אפי' בשהה לגמור כולו א"צ לחזור לראש רק למקום שפסק והא הך בלא אונס דהוי ממש כהך שח דהכא דהוא ג"כ שלא ברשות ואמאי כתב כאן דצריך לחזור לראש אם שח בתפלה ומו"ח ז"ל כת' שדברי הרר"ג האילו מיירי בשח במזיד ובזה אמרו דכל הי"ח ברכות הוויין כחד והביא ראיה ממ"ש הטור בסי' קי"ד בשם אבי העזרי דבכ"מ שאמרו חוזר למקום שטעה היינו בטעה בשוגג אבל במזיד ובמתכוין חוזר לראש וע"כ כתב ששגגה יצאה מלפני ב"י כיון שהוא עצמו פסק בסי' קי"ד כאבי עזרי והוא כהרר"ג דכאן וכאן חולק על הרר"ג ותמהתי דא"כ גם הטור שגג ח"ו דהא בסי' ס"ה פוסק דבין בתפלה בין בק"ש כל ששהה אפי' כדי לגמור את כולו שלא מחמת אונס אינו חוזר אלא למקום שפסק ונ"ל שלא מחמת אונס הוה עליה שם מזיד וא"כ סותר את דברי אבי עזרי והוא עצמו מביא דברי אבי עזרי בסי' ק"ד וע"ק לי לפי הבנת ב"י בדברי הר"ג והראב"ד דס"ל כמותו קשיין דברי הראב"ד אהדדי דהא בסי' ס"ה כתב ב"י שהרשב"א כ' בשם הראב"ד כשיטת הטור שזכרנו שאם שהה כדי כולו בלא אונס שחוזר למקום שפסק ולמה כתב כאן שחוזר לראש אם שח. דא"ל דהפסקה דשח גרע מהפסקה דשהה זה אינו דבהדיא כתב הרשב"א בתשו' סי' רמ"ד מביאו רמ"א סי' תר"ץ במגילה באם שהה אפי' שח חוזר למקום שפסק ומגילה ותפלה שווין לההיא שיטה של הטור והראב"ד שמחלקים בין שהה מחמת אונס או לא וכמ"ש הטור בהדיא בסי' פ"ה. והנלע"ד דודאי לפי מה שהבין רבינו בעל ב"י את דברי הר"ג והראב"ד דמיירי בשח באמצע ברכה ותיכף אחר השיחה כשחוזר להתפלל בזה ודאי יפה פסק שא"צ לחזור אלא לאותה ברכה ששח בה דלא גרע השיחה בה מאם לא אמרה כלל דודאי סגי כשחוזר ואומרה וזה בין בשח בשוגג בין במזיד דין א' להם ואם שהה באותה שיחה כדי לגמור כולו תלוי הדבר כשאר הפסקות מחמת שהה שנזכר לעיל. ובזה כ"ע מודים אלא דהרר"ג לא מיירי מזה וזה מוכרח מלשונו שאומר או חוזר לאותה ברכה שסח בה ואי מיירי מזה שעדיין לא התחיל להתפלל אחר השיחה היה לו לומר או חוזר לתחלת הברכה ששח בה וכמ"ש הטור ל' זה כאן דמיירי ג"כ מזה הדין היאך יתנהג תכף אחר השיחה אבל באמת לא מיירי הר"ג אלא כששח וגמר תפלתו ועקר רגליו ומבעיא ליה בעיקרא דהאי מילתא במ"ש במשנה ואפי' מלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואם עבר והשיב מה דינו הן בשוגג הן במזיד כדמצינו לענין כתיבת השם בי"ד סי' רע"ו דגם שם אמרינן אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ומפלפל שם הב"י אם עבר והשיב אם יקרא באותו ס"ת או לא וה"נ מספק' ליה לשואל את הרר"ג אם גמר כל התפלה מי נימא דהשיחה גורמת לבטל התפלה או לא ומקום הספק נראה שהוא ממה שמצינו בסי' קי"ד לענין דברי' שצריך לו' בברכ' י"ח כגון יעלה ויבא בר"ח דאמרינן אם לא עקר רגליו חוזר לרצה ואם עקר חוזר לראש ובזה כתב אבי עזרי דאם עשה כן במזיד אפילו לא עקר הוה כעקר וצריך תשלומין יותר טוב ולקמן סימן קי"ד נכתב טעם לזה אי"ה ומבעיא ליה כאן אם נימא דהשיחה שעשה תהיה כמו הדין בלא אמר יעלה ויבא וצריך לחזור דכמו ששם לא אמר תפלת י"ח כתקונו ה"נ כאן א"ד שאני הכא דעכ"פ התפלל כל מה שצריך רק שעשה ההפסק מ"ה אם היה נזכר אחר ההפסק היה אפשר לו לתקן להתחיל הברכה ואז לא מזיק ההפסק כלום מה שא"כ כאן שכבר גמר תפלתו אין לנו לומר דיחזור להתפלל שניה עבור ההפסק יהיה ההפסק מחמת שהה או שח הכל מיבעיא ליה ואת"ל דיחזור להיכן יחזור להתפלל שנית ע"ז השיב הר"ג דהפסק הוה ממש כההיא דינא דלא אמר יעלו"י או שאר דברים דחוזר לראש דהוי כאלו לא אמר ברכת רצה כלל והיינו אם עקר רגליו ה"נ הכא דכל הברכו' של י"ח מעכבות זו את זו דאם לא אמר אלא י"ז לא יצא ה"נ כאן בההיא ברכה דהמפסיק בשיחה הוי כאלו לא אמרה כלל כיון שקלקל הנוסח והוה כאומר י"ז ברכות וע"כ חוזר לראש אם עקר רגליו נמצא לק"מ מה שהקשה ב"י אמ"ש הר"ג דכל י"ח ברכו' א' נינהו דהא רק ג' ראשונו' ואחרונו' הוין כאחד דזה אינו ענין לאם גמר התפלה ועקר רגליו דאז הוי כאלו לא אמר רק י"ז ברכות דכולן בטילות די"ח בעינן להדדי. וע"כ יפה כתב הר"ג והראב"ד וגם הב"י ובש"ע ס"ל פשוט לדינא כמ"ש אלא דלא פי' הדברים כפירושנו וע"כ עלה על לבו לחלוק ולבטל דבריהם אבל באמת כל נתיבותיהם שלום לפי מה שפרשנו בעזה"י ונ"ל עוד אם שח בין ברכה לברכה א"צ תיקון אפי' מיד אחר השיחה אלא גומר תפלתו ומ"ה אמרינן אם אפשר לקצר יקצר אבל אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש אפי' בזה דשיחה אינה מפסקת אלא באמצע דמקלקל את נוסח הברכה משא"כ בין ברכה לברכה אע"פ שאסור לעשות כן מ"מ אינו מקלקל הברכות וגומר תפלתו אא"כ שהה כדי לגמור את כולה שאז אין מצטרפין ביחד וזה דומה למי שסח באמצע סעודה שכן מדמה הרשב"א סי' רמ"ד במגילה אבל אם שהה כדי כולה דומה לנתעכל המזון במעיו דצריך לברך שנית המוציא אבל אם סח באמצע אז קלקלה הברכה:
 

מגן אברהם

(ו) אם שח:    ועיין סימן קי"ד ס"ז דאם שח במזיד חוזר לראש ועיין ב"ח וצ"ע דאם שח מזיד בק"ש מה דינו ואפשר לומר דאין צריך לחזור לראש כדמשמע בעובדא דרבי אבהו דהוי אזיל במבואות המטונפות ע"ש ויש לדחו' דהתם שאל ד"ת ולא חמירא כולי האי ואפשר דשרי לכתחלה והאידנא שרוב העולם אין נזהרין להשיח בברכות של ק"ש אפשר דדייני' להו כשוגג כמ"ש הט"ז ביורה דעה סי' צ"ט דאומ' מותר שוגג הוא ועיין במכות פ"ב ובחי' הרשב"א רפ"ב דברכות משמע דאפי' שח במזיד א"צ לחזור לראש ואפשר דוקא כששח בד"ת:
 

באר היטב

(ו) בתפלה:    עיין סי' קי"ד סעיף ז' דאם שח במזיד חוזר לראש ועיין ב"ח וט"ז וצ"ע דאם שח במזיד בק"ש מה דינו. והאידנא שרוב העולם אינם נזהרים להשיח בברכות של ק"ש אפשר דדיינין להו כשוגג דאומר מותר שוגג הוא. עיין מ"א. ואם שח בין ברכה לברכה א"צ תיקון אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו אבל אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש. ט"ז וע"ש.
 

משנה ברורה

(כב) בקורא נקט קורא משום דדין זה נובע מק"ש דשם ג"כ דינא הכי כמש"כ לעיל בסי' ס"ה ס"א בהג"ה:

(כג) אם שח וה"ה אם הזכיר מאורע של שאר ימים בתפלה כגון של שבת ויו"ט בחול וכה"ג ג"כ דינו כאלו שח [אחרונים] ויבואר לקמן בסוף סימן ק"ח במ"ב עי"ש:

(כד) בתפלה ואם שח בק"ש וברכותיה עיין לעיל בסימן ס"ה ס"א במ"ב:

(כה) כדין ההפסקות ר"ל דאם שח באמצע ברכה שיחה מועטת ואפילו אם לא שהה עי"ז כדי לגמור אותה ברכה חוזר לראש הברכה ואם שהה ע"י השיחה כדי לגמור כל התפלה מראשו לסופו חוזר לראש התפלה ולפי מה שביארנו לעיל בסקט"ז לא יהיה דין זה רק בששח ע"י אונס כגון ע"י אנס וליסטים וכה"ג וכנ"ל אבל אם שח שלא באונס כ"א בשגגה ע"י איזה טעות או שסבר שהוא מותר אפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש כ"א לתחלת הברכה ואם שח בין ברכה לברכה אע"ג דעשה איסור בזה מ"מ לא שייך בזה שום תיקון לכו"ע אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו ואם שח במזיד צע"ג בדין זה י"א דחוזר תיכף לראש התפלה אפילו בשיחה מועטת וי"א דלא שנא בין שוגג למזיד:
 

ביאור הלכה

(*) דינו וכו' כדין ההפסקות:    עי' במ"ב במש"כ דאם שח שיחה מועטת ר"ל אפילו בלי אונס כן משמע מדה"ח והוא נכון. ודע עוד דבכל מקום שאמרנו בענינים אלו חוזר לראש הברכה בדיעבד אם לא חזר אין לו לחזור לראש עבור זה כי בדיעבד סמכינן על הרשב"א דס"ל דבכל ענינים אלו אין לו לחזור לראש הברכה רק למקום שפסק כ"כ הא"ר דלא כט"ז וכן פסק בח"א ונ"א עי"ש ובפרט לדעת הגר"א דמסכים להרשב"א. ומה שכתבנו עוד לענין מזיד י"א דחוזר לראש הוא דעת הב"ח וכנה"ג ומ"א וא"ר ופ"ח וח"א והמגן גבורים וגם מוכח מפ"ח והגר"א דסוברים כהב"ח דדעת האבי העזרי ואבודרהם בשם הרר"ג וא"ח בשם הראב"ד ג"כ ככה. ומה שכתבנו וי"א דלא שנא בין שוגג למזיד הוא דעת השו"ע ולבוש והע"ת והט"ז והדה"ח והגר"א בשם הרשב"א ג"כ בשיטה זו אך דהוא מיקל יותר דאפילו בשח במזיד אינו חוזר לראש הברכה רק למקום שפסק כי הוא הולך לשיטתו דס"ל כן בשח בשוגג. ודע עוד דנראה דמי שמצריך לחזור לראש התפלה בשח במזיד הוא אפילו בשח בין ברכה לברכה והט"ז דמיקל בזה בדיעבד הוא רק לסברתו דס"ל דשח במזיד באמצע ברכה חוזר רק לראש הברכה דמקלקל בזה רק את הברכה משא"כ להי"א דס"ל דחוזר לראש התפלה ובשולחן שלמה לא כתב כן וצ"ע בטעמו אח"כ מצאתי במגן אברהם בסי' קפ"ג סקי"א דפסק לענין שח במזיד בבהמ"ז דחוזר לראש כמו בתפלה ושם איירי בין ברכה לברכה ואפשר לדחוק משום דשם הג' ברכות חשובות כאחת כמבואר בסימן קפ"ח במגן אברהם סק"ח משא"כ בתפלה אבל לשון הרגב"ש המובא בב"י לא משמע כן:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש