שולחן ערוך אורח חיים פט ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום משום דשמו של הקב"ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה אפילו זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו ויש אומרים דכריעה אסורה אפילו בלא משכים לפתחו ואם התחיל לברך הברכות (אחר כך) אין לחוש כל כך ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר ליתן לו שלום ויש אומרים שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל:

מפרשים

 

ואם התחיל לברך כו'. ק"ל דהא בגמרא פריך על מה שאסרו נתינת שלום קודם התפלה ממתני' דבין הפרקים שואל ומשיב ופרש"י והא ק"ש קודם תפלה היא וקתני שואל ולפ"ז מאי פריך דבמתני' כבר התחיל בברכות ק"ש ומכח קושיא זאת פסק בת"ה לענין עשיית חפציו דלא מהני מה שאמר מקצת ברכות קודם ברוך שאמר כמ"ש רמ"א בסמוך א"כ מכ"ש כאן דלא מהני' ותו דהש"ע עצמו כתב בסמוך לענין עשיית חפציו דאסור עד אחר י"ח דוקא ולמה היקל כאן לענין נתינת שלום וא"ל דהש"ע מחלק בין נתינת שלום לעשיית חפציו בזה דהא עיקר ההוכחה דלא מהני גבי עשיית חפציו מקצת ברכות הוא ממה שמקשה בגמ' מבין הפרקים כמ"ש והיינו גבי נתינת שלום. ונ"ל דודאי לענין נתינת שלום גם כן לא מהני מקצת ברכות אלא דכאן מיירי מכריעה לחוד בלא נתינת שלום כמ"ש ב"י בהדיא בשם א"ח בזה סיים דאם אמר מקצת ברכות שאין לחוש כ"כ כלומר בכריעה לחוד אין לאסור אבל בנתינת שלום ודאי לא מהני וכמ"ש אחר כך לענין עשיית חפציו:


 

(ו) זמן תפלה:    היינו מע"ה עס"ה:

(ז) לראות איזה עסק:    ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור:

(ח) אין לחוש כ"כ:    כתוב בל"ח היינו כשאין משכים לפתחו דלא הוזכרה בגמר' לאיסור אבל במשכים לפתחו אסור דהא פריך בגמרא מההיא דבפרקים שואל מפני הכבוד והתם כבר אמר הברכות וכ"כ הב"ח (והע"ת עשה עצמו כאלו לא ידע) אבל מה שהקשה דברי הש"ע אהדדי לא ידעתי מאי קא קשיא ליה:

(ט) וי"א שאפי' במוצא וכו':    ולא יתן לו שלום אף על פי שרגיל ליתן לו שלום [כ"מ ברשב"א]:
 

(ה) תפלה:    היינו מע"ה.

(ו) שלום:    מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש.

(ז) עסק:    ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א.

(ח) לחוש:    פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח.

(ט) טב:    ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א.
 

(ח) זמן תפלה - היינו מעמוד השחר ועיין בבה"ל בס"א:

(ט) להקדים וכו' - וה"ה אם הולך בבהכנ"ס ממקום הקבוע לו למקום חבירו ליתן לו שלום:

(י) לפתח חבירו - וה"ה אם היה אביו או רבו. ואם יש לחוש לאיבת גברא אלמא אם יכול ליתן ידו בלא אמירת שלום שפיר דמי [פמ"ג] וכשפגעו בדרך יש להקל בגברא אלמא גם באמירת שלום דבלא"ה מדינא מותר וכדלקמן כנ"ל:

(יא) דשמו וכו' - ואין ראוי להזכיר שמו על האדם ולכבדו קודם שמכבד להקב"ה. ובלשון לע"ז יש לעיין. ומסתברא דאם אומר הרחום ירחמך או החנון יחננך וכדומה שרי דמברכו בשמו של הקב"ה [פמ"ג עיי"ש עוד]:

(יב) כשהוצרך - ר"ל שהוצרך ללכת דרך חצירו של חבירו בראיית איזה עסק ואגב זה הולך לפתחו לומר לו צפרא דמרי טב אבל ליתן לו שלום אף בכה"ג אסור וע' בבה"ל. ודע דמה שכתב הש"ע לראות איזה עסק דוקא לראות אבל להתעסק ממש אסור קודם התפלה וכדלקמן בס"ג:

(יג) וי"א וכו' - וכן יש להורות [ב"ח וע"ת]:

(יד) אין לחוש - פי' דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל בברכות אסור:

(טו) במוצא וכו' - ולא יתן שלום אע"פ דרגיל ליתן לו שלום:

(טז) כדי שיתן - ר"ל דאף דמדינא מותר מ"מ נהגו קדמונינו להחמיר בזה מזה הטעם ואם התחיל הברכות אין לחוש כ"כ ומותר ליתן שלום. וכ"ז לפתוח לומר לחבירו שלום אבל כשחבירו שואל בשלומו מותר להשיב בכל ענין וכ"ש דמי שכבר התפלל מותר להשכים לפתחו של חבירו שלא התפלל ליתן לו שלום אע"פ שיצטרך להשיבו:
 

(*) ואפי' זה אינו מותר אלא כשהוצרך וכו':    עיין במ"ב מה שכתב ר"ל שהוצרך ללכת וכו' אבל ליתן לו שלום אף בכה"ג אסור ומשמע דדוקא בזה כיון שעכ"פ הוא משכים לפתחו לזה אבל אם הוא משכים לפתח חבירו לראות שם איזה עסק ואגב זה נותן לו ג"כ שלום מותר כ"כ הפרמ"ג אבל מדברי הב"ח והגר"א משמע דאסור אף בכה"ג:

פירושים נוספים