שולחן ערוך אורח חיים מט א
שולחן ערוך אורח חיים · מט · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן מותר:
מפרשים
(א) בפי הכל: אבל אם לא שגור בפי הכל אף על גב ששגור בפיו אסור דהא דאמרי' בתפילין דנכתבין בע"פ משם דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז) וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר ע"פ וכ"מ בתענית דף כ"ח ע"א ולכן נוהגין שאומרים הקהל פ' מי כמוך וה' ימלוך בעצמם משום דבזמניהם הי' החזן מתפלל ע"פ ולא היה יכול להוציאן בפסוקים ויש דיעות שונות ועיין בב"י. ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. איתא בתו' מס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפ' בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים [רדב"ז ח"א סי' קל"ה] וע"ש דלטעם א' דוקא שמו"ת אסור לקרות בע"פ [כ"ה]:
ס"א אע"ג כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב':
כל דבר כו'. אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדוקא להוציא ציבור ידי חובתן וכן כתבו תוס' בתמורה שם וכן כתב הכלבו בשם הרי"ף וגמרא ערוכה היא בסוף תענית ע"ש וכן כ' תוס' ישנים במס' יומא ע' ד"ה ובעשור הטעם שאין אסור אלא להוציא רבים י"ח והביאו ראיה מהא דתענית אר"י וכי היאך יחיד כו' וכן עיקר:
(א) הכל: אבל לא שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור. הע"ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע"פ אם הוא שגור אבל הב"ח כ' דלהוציא אחרים ד"ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע"פ עיין מ"א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. מ"א. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה מתיר לומר תהלים בע"ש ע"ש איתא בתוס' מסכת ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב"ז ח"א סי' קל"ה עיין כנה"ג.
(א) דברים שבכתב - סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתך. וה"ה אם הוא בבית האסורים ואין יכול להשיג שם חומש:
(ב) אי אתה - כתב הרדב"ז ח"א סימן קל"ה לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים משום דיש פוסקים הרבה שסוברים דהאיסור הוא דוקא אם מוציא בזה לאחרים ידי חובתן וכן כתב בעט"ז וביאור הגר"א:
(ג) לאומרם בע"פ - מי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הצבור אפשר שיש להקל. עיין ביומא (דף ע) בתוספות ישנים ד"ה ובעשור בתירוץ ראשון ובתירוץ בתרא ובביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ בתרא:
(ד) ושגור - אבל אם אינו שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור:
(ה) כגון ק"ש - וכן פסד"ז:
(ו) ופרשת התמיד - כתב המ"א המעיין בב"י יראה שיש דיעות שונות בטעם היתר אמירת אלו הדברים בע"פ לכן יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע ובתשובת חו"י מתיר לומר כל ס' תהלים בע"פ דכיון שהוא לעורר רחמי ד' הו"ל כתפלה ונ"ל שיש לסמוך עליו דבלא"ה דעת העט"ז והגר"א כהפוסקים דדוקא להוציא רבים ידי חובתן אסור:
(ז) מותר - ובמוציא אחרים באמירתו את הכתובים מצדד המ"א להחמיר שלא לומר בע"פ בכל גווני וכן משמע מדברי הגר"א בביאורו:
(*) כגון ק"ש וכו': ולענין אמירת הלל משמע בתוספות ישנים דיומא ג"כ שיש להקל עיי"ש הטעם אבל כ"ז אם רגיל בפיו היטיב שלא יבוא לטעות בו כי בקל יבוא לטעות באמירת לא לנו לקאפטיל קל"ה ולא יצא ידי הלל וגם ברכתו יהיה לבטלה:
(א) סעיף א: אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל וכו' — אבל אם אינו שגור בפי כל, אף על גב דשגור בפיו, אסור לאומרו בעל פה. דרכי משה אות ב' בשם אור זרוע, מגן אברהם ס"ק א'. אמנם הב"ח כתב דלאו דווקא שגור בפי הכל, אלא כיון שהוא שגור בפיו מותר לאומרו על פה, יעו"ש, וכן משמע מדברי הארחות חיים דף ה', כמו שכתב הברכי יוסף אות ה', וכן משמע מדברי רבי ישעיה הראשון בפרק ב' דמגילה, כמו שכתב הערך השלחן אות א', וכן דעת המאמר מרדכי אות ב'. על כן יש להקל היכא דלא אפשר, כדי שלא יתבטל מלימודו:
(ב) שם: אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה וכו' — הנה אם איסור זה הוא דאורייתא או דרבנן, עיין ברכי יוסף אות ב' ומחזיק ברכה אות א' וערך השלחן אות א' דיש פלוגתא בזה, ודעת הברכי יוסף נוטה שהיא מדרבנן, יעו"ש. על כן כתב שם בברכי יוסף דבדיעבד ושעת הדחק אין לחוש:
(ג) שם: דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' — פשיטא דבתרגום לא שייך לומר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. כנסת הגדולה בהגהות הטור סימן רפ"ב, ברכי יוסף אות א' ושיורי ברכה, מחזיק ברכה אות ד', שלמי צבור דף נ"ח ע"ד, שערי תשובה אות א':
(ד) לקרות הפרשה בעל פה בשעה שקורא ש"ץ אני מן הנזהרים, אבל איני מונע את אחרים. הרדב"ז חלק א' סימן קל"ה. ועיין שם דהדין מתחלף כפי הטעמים שנתן שם, דלטעם אחד אפילו לא קרא הקורא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אין למנוע, ולפי הטעם השני אינו כן, יעו"ש. כנסת הגדולה בהגהות הטור, מגן אברהם ס"ק א' ולבושי שרד. ועיין להרב פתח הדביר אות א' שהאריך בעניין זה, אם אחד קורא בספר וחברו קורא אחריו על פה מילה במילה, אי עובר זה הקורא על פה על זה האיסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, והעלה דלדידן דנהגינן להעלות סומא לספר תורה יש להקל, יעו"ש. ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל"ב אות קנ"ח וסימן ער"ד אות ז' ודו"ק:
(ה) סומא מותר לקרות בעל פה, משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך". תוספות בבא קמא דף ג' ע"ב ד"ה כדמתרגם, מגן אברהם שם, סולת בלולה, הלכה ברורה אות א', שתילי זיתים אות ג':
(ו) בתשובת חוות יאיר סימן קע"ה התיר לומר כל ספר תהלים בעל פה, דכיון דאמירת תהלים הוא לעורר רחמי ה' דין תפלה ודבר שבחובה יש לו, וגם אחרי דנאמרים בכל יום ושגור בפי הרוב רובו ככולו, אבל פסוקי מעמדות אסור לאומרם על פה אפילו למי ששגורים בפיו יעו"ש, והביאו מחצית השקל ושלמי ציבור דף נ"ח ע"ד. וכתב שם השלמי צבור, דלפי דברי החוות יאיר, כל שכן שמותר לומר פסוקי דזמרה בעל פה, שרגילין בהם תדיר. והביא דבריו שערי תשובה אות א'. אמנם החיי אדם כלל ח' אות י"א כתב, דנכון שלא לומר תהלים בעל פה, יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות א'. ועיין להרב חקרי לב חלק אורח חיים סימן י"ג שהעלה, דטפי עדיף שילמדו בעל פה אפילו פרק אחד ממשנה, ויקראו בו בעל פה אפילו מאה פעמים, דעדיף טפי מקריאת תהלים בעל פה, יעו"ש, והביא דבריו דברי מנחם בהגהות הטור אות ד', וכן כתב החסד לאלפים שם:
(ז) פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך, דנהיגי לאומרם בכל יום בעוד התפילין עליהם, מותר לאומרם בעל פה אם הם שגורות בפיו. פתח הדביר אות ב'. ועיין מה שכתבנו לעיל אות א' ובדברינו לעיל סימן כ"ה אות ל'.
(ח) שם. כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וכו' מותר — ולהוציא אחרים, אף על פי שהוא שגור בפיו, לא יאמר בעל פה. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה. וכן נראה דעת המגן אברהם ס"ק א' ואליה רבה אות ב'. מיהו העולת תמיד כתב, דאפילו להוציא אחרים מותר לאומרו בעל פה אם הוא שגור בפיו, וכן כתב הפרי חדש יעו"ש. אמנם הפרי מגדים באשל אברהם אות א' והברכי יוסף אות ד' שדו נרגא בראיית הפרי חדש, וכנראה דדעתם לפסוק כהב"ח יעו"ש, וכן כתב בקשר גודל סימן ז' אות ט"ז. ועל כן יש להחמיר היכא דאפשר.
(ט) ואם שגור בפיהם, אף להוציא אחרים שרי. פרי מגדים שם לדעת הב"ח. אבל החסד לאלפים אות א' כתב, דאפילו דברים השגורים בפי כל, ש"ץ המוציא את הרבים ידי חובתם אינו רשאי לאומרם על פה, עכ"ל. וכבר אמרנו באות הקודם דהיכא דאפשר יש להחמיר. ולפי מה שכתב הרב ז"ל בשער הכוונות דף ג' ע"ב, דבכל פעם שאתה מזכיר ומברך ומוציא מפיך שם ההוי"ה בכל מקום תכוין לכלול ביחד הוי"ה אדני וכו', והבאנו דבריו לעיל סימן ה' אות ו' יעו"ש, יש להחמיר אדם על עצמו וליזהר שלא ללמוד אלא מתוך הספר אפילו דברים השגורים בפי כל, כדי שיוכל לכוין שם הוי"ה ויאהדונה"י בעת שמזכיר שם אדנ"י בפיו, וכמו שכתבנו למעלה באות הנזכר, יעו"ש. וזה לשון שער הכוונות דף ד' ע"א: כל הזמירות והקרבנות והקריאת שמע היה מורי ז"ל נוהג לאומרם מתוך סידור התפילות שבידו, אבל בתפילת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה, וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ, עכ"ל. ובנוסח התפלה דף נ"א ע"א בד"ה רבון העולמים וכו' כתב וזה לשונו: גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אומרו כפי ניגון טעמו ממש, אם בתורה או בנביאים וכו', עכ"ל, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח (אות א), יעו"ש. ובדף א' ע"ג כתב וזה לשונו: גם מעולם לא התפלל תפילתו בקול רם, אפילו סדר התפילה של מיושב, כגון הזמירות וכיוצא בהן, להראות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, ואמנם ביום השבת היה מרים ומגביה קול בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט ממה שהיה עושה בחול, ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת, עכ"ל. והביא דבריו אליה רבה אות ב', שלמי צבור דף נ"ח ע"ד, קשר גודל שם אות טו"ב, שערי תשובה אות א'.