שולחן ערוך אורח חיים כו א
שולחן ערוך אורח חיים · כו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(א) אם אין לו — מנחות לח א.
(ב) והוא הדין — מנחות מד א סברא בתרא דרב חסדא.
(ג) ויש לו שום אונס — הרא"ש.
מגן אברהם
(א) שום אונס: כגון שצריך לצאת לדרך ואין יכול לעכב להניח של יד מניח ש"ר לבד ולא חיישינן למ"ש כל זמן שבין עיניך יהיו שתים (הרא"ש) וקשה מנ"ל הא דלמא דוקא באונס גמור כגון שיש לו מכה ביד אבל משום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין וי"ל דמ"מ יניחם אחר כך אלא דקמ"ל דאע"ג דאין יכול להניח עתה של יד מ"מ יניח של ראש לבד ועמ"ש סי' ל"ח ס"ט:
ביאור הגר"א
סעיף א: אם כו' שכל כו' — גמ' מ"ד א', אלא מאן כו':
והוא הדין כו' — כל שכן הוא, כמו שכתוב שם, ועיין מגן אברהם:
באר היטב
(א) שום אונס: כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב להניח של יד מניח של ראש לבד. כ"כ הרא"ש ועיין מ"א.
משנה ברורה
(א) שום אונס - כגון שיש לו מכה בראשו או בזרועו או שהוא צריך לצאת לדרך ואין השיירא ממתנת עליו עד שיניח שתיהם מניח אותה שיכול. והי מינייהו עדיפא לענין הנחה י"א דיותר טוב שיניח ש"ר לבד דקדושתו חמורה וי"א שיניח לע"ע הש"י כדי שלא ישנה הסדר שבתורה בד"א כשיהיה יכול אח"כ להניח בדרך התפלה השניה אבל אם אח"כ לא יכול להניח התפלה השניה יניח הש"י והש"ר קודם הליכתו מביתו דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל ממצות תפילין:
ביאור הלכה
(*) מניח אותה שיש לו וכו': אפילו אם היא רק של ראש לבד ולא יחוש למה שאמרו כ"ז שבין עיניך יהיו שתים וגם אפילו בעת ק"ש ותפלה מותר לו ללבוש אחת ולא יחוש למה שאומר אח"כ בעצמו בק"ש וקשרתם וגו' והוא אינו מקיים דכל זה דוקא אם יש לו שיכול להניחם משא"כ בזה. ואם הוא מצפה שיביאו לו קודם שיעבור הזמן ק"ש אם הוא איש שדרכו ללבוש תפילין רק בזמן הק"ש ותפלה והוא רוצה עתה ללבשם ולהתפלל בהם בודאי יש לו להמתין עד שיביאו לו השניה ולא יקרא ק"ש ותפילין בתפלה אחת כיון שעדיין לא עבר הזמן ק"ש אבל אם דרכו ללבוש תפילין אפילו שלא בזמן ק"ש והוא רוצה עתה ללבוש כדי שלא לבטל מצות תפילין מעליו פשוט דיכול ללבשם תיכף ולברך עליהם אך לענין לקרות בהם ק"ש נראה דיש לו להמתין עד שיביאו לו השניה:.
(*) ויש לו שום אונס: המחבר איירי לענין שיהא מותר להניח תפלה אחת לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם הזיד ולא הניח רק אחת יצא ידי אותה שהניח [ב"י]:.
כף החיים
(א) סעיף א: אם אין לו אלא תפילה אחת מניח אותה שיש לו וכו׳, והוא הדין אם יש לו שתיהן ויש לו שום אונס וכו׳ — אם לא הניח אלא אחת מהן אף על פי ששתיהן בידו ולא היה לו שום אונס יצא ידי אותה המצוה שקיים. אבל ודאי שאסור להניח תפילה של ראש קודם של יד, וכל שכן לבטל שום אחת מהם אם לא מפני האונס, עכ״ל מרן ז״ל בבית יוסף. ומכאן הוכיח הרב המובהק החסיד כמהר״ר יעקב מולכו מרבנן קשישאי בדורות שלפנינו אשר בעיר קדשנו ירושלם ת״ו בתשובה כתב יד סימן פ״ה, דמי ששכח ולבש תפילין של ראש קודם שילבש תפילין של יד אין צריך להסירה, כיון שיצא ידי מצותה. והביאו ברכי יוסף אות א׳. וכן כתב הט״ז סימן תרפ״ב ס״ק ד׳. וכתב: דלא כאבודרהם שכתב וזה לשונו: מדקתני "מעכבות", משמע שאם הניחם כן לא יצא, דצריך להניחם כסדר מצותן, עכ״ל. ותמה עליו וכתב דהאי גמרא שהוא מביא ליתא בשום דוכתא בתלמוד, יעוי״ש. ולשון זה של האבודרהם הובא באבודרהם הלכות ברכות בשער הראשון דף קי״ט עמוד א׳ מן רבינו גרשון, והוא מגמרא ירושלמי מעשר שני פרק ה׳ הלכה ה׳. וזה לשון הגמרא שם: אית תניי תני, כל המצוות שבתורה מעכבות, ואית תניי תני, כל המצות שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא בעי קומי רבי זירא, אפילו הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד? אמר ליה: אף אנא סבר כן, עכ״ל. ופירש פני משה: אית תניי תני, כל המצוות שבתורה מעכבות את הוידוי, שאם עבר על אחת מכל מצוות שבתורה אינו יכול לומר "עשיתי ככל מצותך אשר צויתני" וכו׳. ואית תנא תני: כל המצוות שבפרשה מעכבות, דדווקא כל מצוות האמורות בפרשה זו מעכבות ולא שאר כל המצוות. רבי אחא בעי קומי רב זירא, למאן דאמר כל המצוות שבתורה מעכבות, אי נימא דאפילו הקדים תפילין של ראש לתפילה של יד, דלא כתיבא בהדיא בתורה שצריך להקדים לתפילה של יד, אלא מדרשא דקרא אתייא, ככתוב: "ולטוטפות בין עיניך", כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. ואם זה נמי בכלל מצוות האמורות בתורה מקרי? ואמר ליה: אף אנא סבר כן, דלהאי מאן דאמר אף זה מעכב, עכ״ל. ואם כן, לשון זה שהביאו הט״ז מן האבודרהם אינו מן הגמרא עצמה, אלא הוא מדקדק כן מן הגמרא. ולפי פירוש הפני משה, נוכל לומר דלא נגע זה בעניין אם יוצא חובתו אם לאו, אלא כיון שהיפך ולבש תפילין של ראש קודם של יד, ולא קיים בתחילה כשלבש תפילין של ראש תחילה: "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים", אינו יכול לומר: "עשיתי ככל מצותך אשר צויתני" וכו׳; ולעולם יצא ידי חובת מצות הנחת תפילין, אלא שלא קיים תחילת לבישתו: "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים". ואין חילוק, דאפילו אם אחר כך יחלוץ תפילין של ראש וילבש תפילין של יד ואחר כך ילבש תפילין של ראש, גם כן אינו יכול לומר: "עשיתי ככל מצותך" וכו׳, דזה מצוה אחרת, וכבר באותה המצוה הקודמת שלבש תפילין של ראש תחילה לא קיים דרשת הפסוק. ומשום הכי כתב הט״ז דלא נמצא כן בתלמוד, ותמה על האבודרהם. ועיין ערוך השולחן סימן תרפ״ד אות ג׳, וכן כתב האליהו רבא סימן תרפ״ד אות ב׳: כל שהניח תפילין של ראש, תו אין צריך ליטלו משם ומניח מיד תפילין של יד. והביאו פרי מגדים שם במשבצות זהב אות ד״ן. וכן כתב שאלת יעב״ץ סימן קכ״ה, וכתב: ודלא כהלכות קטנות חלק א׳ סימן נ״ג. והביאו הברכי יוסף סימן כ״ה בשיורי ברכה אות ג׳. וכן פסק בספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ג׳. ערוך השולחן סימן כ״ה אות ו׳, ועיין לו סימן תרפ״ד אות ג׳. ש״ץ דף ל״ז ע״ב. זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״ה. שערי תשובה סימן כ״ה אות י״ג. וכתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד, ואחר כך נזדמן לו של יד, גם הלכות קטנות כתב דאין צריך להסיר של ראש קודם הנחת של יד, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ב׳. וגם לפי מה שכתב הרב האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין, דתפילין של יד קודמת לתפילין של ראש, ונתן טעם בסוד, יש לומר היינו דווקא קודם הנחתן, דצריך להניח על הסדר, תש״י ואחר כן תש״ר; אבל אם כבר טעה והיפך הסדר והניח תש״ר קודם תש״י, אין צריך לחזור ולחלוץ תפילין של ראש כדי להניחם על הסדר, דכיון דעבר והפך הסדר, חלף והלך לו ומה מועיל עוד אם אחר כך יבואו כסדר אחר שהפך? ועוד, הא כתב הרב שם, כי כל דבר קדושה ורוחניות, אף על פי שמסתלק, עם כל זה נשאר שם לעולם בחינת רשימו זעיר תמיד ואינו מסתלק משם, יעויין שם. ואם כן, הכא נמי, אפילו אם חוזר וחולץ התפילין של ראש, נשאר בחינת הרשימו, ואם כן למה לו לחלוץ ולבטל המצוה בעת ההיא, עד שילבש התפילין של יד? ונראה מפני זה פסק החיד״א ז״ל דאין צריך לחלוץ של ראש, אלא ילבש של יד, ולא חש מפני דברי האר״י ז״ל, משום שלא יש תיקון בזה כמו שכתבנו ודו״ק. מיהו אם עדיין לא הדקו בראשו ולא הונח במקום הראוי לו ונזכר, צריך להסירו ולהניח של יד תחילה ואחר כך של ראש, כיון שעדיין לא גמר המצוה, ויעשה ההנחה על הסדר. עיין בדברינו לעיל סימן כ״ה אות מ״א ואות ץ׳:
(ב) שם: מניח אותה שיש לו ומברך עליה וכו׳ — ואם אין לו אלא תפלה אחת של רש״י והאחרת של רבינו תם, יניחם, כיון דאין התפלות מעכבות זו את זו. ואם השל יד הוא של רבינו תם והשל ראש הוא דרש״י, יניח השל יד דר״ת קודם בלא ברכה, ואמר כך יניח השל ראש דרש״י ויברך עליו "על מצות תפילין", כמו שכתב סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ל״ד, וכמו שכתבנו אנן בעניותין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ד אות י״ג, כי כן עיקר לפי דברי האר״י ז״ל; ולא כמו שכתב שבות יעקב חלק א׳ סימן ב׳, יעויין שם בדברינו:
(ג) שם: שכל אחת מצוה בפני עצמה — ואף על גב דדרשינן מ"לטוטפות בין עיניך" שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, היינו כשיש לו שתיהם. לבוש. שתילי זיתים אות ב׳. יפה ללב חלק ה׳ אות א׳:
(ד) שם: ויש לו שום אונס וכו׳ — מי שהולך בין הגוים, ומלעיגים אם יניח תפילין של ראש, יכול להניח של יד לבדו. הרב מהר״י מולכו בתשובה כתב יד סימן פ״א. ולי נראה דאין לו לבטל מצוותו מפני לעג השאננים. ומיהו ישתדל לכסותם בטלית שלא יראום. ברכי יוסף אות ב׳, ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ב׳. נוה שלום אות ב׳. ש״ץ דף ל״ז ע״ב. זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. סידור בית עובד בדיני חיוב מצות תפילין אות ב׳. ועיין שם מה שכתב בשם הזוהר, דמחמיר מאד בזה, שלא לבטל מצות תפילין יעויין שם. וזה לשון החס״ל אות ב׳: לא תהא כזאת בישראל לבטל מצוה או למעבד איסורא חס ושלום מפני חשש לעג הגוים, כי מאי איכפת לן אם יצחקו עלינו העכו״ם? המה יאבדו וכו׳ ואל יאבד אדם מצוה אחת קטנה. ואף אם לא נקיים מצוה בפניהם, הן בעון היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו. ואדרבא יש ויש הרבה מאומות העולם שמחשיבים למי שמקיים מצוות ושומר תורתו, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, והמתהללים באלילים עושים תפלותם בפני כל, לכן גם אנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר ונקיים מצוותיו כדת מה לעשות נגד מלכים ולא נבוש, למען לא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא, עכ״ל. וישמע חכם ויוסף לקח, שכמה צריך ליזהר בעשיית המצוות ובפרטי פרטיהם, ה׳ יזכנו:
(ה) שם: ויש לו שוס אונס וכו׳ — ואם יש לא[2] מכה ביד, הרי זה אונס גמור. מגן אברהם ס״ק א׳. שתילי זיתים אות ד׳. פתחי עולם אות א׳. ועיין לקמן סימן כז אות ל״ב:
(ו) שם: שאינו יכול להניח אלא אחת וכו׳ — המשכים לצאת בדרך עם שיירא, ואין השיירא ממתנת עליו, ואינו יכול להתעכב כדי להניח תפילין של יד, מניח תפילין של ראש לבד, שאין בהנחתו שהות כל כך. במה דברים אמורים? כשיהיה יכול להניח אחר כך גם השל יד. אבל אם לא יהיה יכול אחר כך להניח תפילין של יד, צריך להניח עכשיו קודם הליכתו מביתו תפילין של יד ותפילין של ראש, דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין. ר׳ זלמן אות ג׳. והביאו פתחי עולם אות א׳. והוא מדברי המגן אברהם ס״ק א׳ יעו״ש. ולפי מה שכתבנו לעיל בשם האר״י ז״ל, שצריך להיות הסדר בתחילה ללבוש ציצית ואחר כך תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש, וצריך להתפלל בהם, אם כן גם הכא, אפילו שהוא יוצא לדרך, צריך להשתדל מאד בכל מאמצי כחו להתפלל בציצית ותפילין וללבוש אותם על הסדר, וליישב דעתו להתפלל בכוונה להבין פירוש המילות, ושלא יחסר שום אות מן הברכה ומן התפילה, כי זה המצוה תגין עליו ממקרות הדרכים. ואם אי אפשר לו לעשות זה קודם צאתו לדרך, כי לא הגיע עדיין זמן ציצית ותפילין, יעשה אחר כך כשיהיה לו פנאי, או אם הוא יושב בעגלה או בספינה. ואס אינו יושב בעגלה או בספינה, וחושש שמא יעבור זמן התפילה אם ימתין כדי להתפלל בציצית ותפילין, אז אם הגיע זמן ציצית ותפילין קודם צאתו לדרך, אלא שאין ממתינין לו עד שיתפלל בציצית ותפילין, שהשיירא עוברת, לפחות ילבש ציצית ותפילין ויקרא בהם קריאת שמע קודם הליכתו לדרך, ויפשיטם ואחר כך יתפלל בדרך, כדי שיהא לבישת ציצית ותפילין קודם תפילה על הסדר. ואם גם זאת אינו יכול לעשות, או שעדיין לא הגיע הזמן בצאתו, ואחר כך הגיע, ואינו יכול ללבוש ציצית ותפילין, וחושש שמא יעבור זמן התפילה, אז יתפלל ואחר כך ילבש ציצית ותפילין: