שולחן ערוך אורח חיים כא ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בטליתות של מצוה טשבלו אדם בודל עצמו מהם יואינו מותר יאלקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש יבהמגונה אלא יגזורקן והם כלים:

מפרשים

באר הגולה

(ב) טליתות — הר"ן בפרק י"ג דשבת בשם הראב"ד.



ט"ז

מגן אברהם

באר היטב

שערי תשובה

ביאור הגר"א

טליתות כו' - כן פירש הראב"ד מה שכתוב בשבת קכ"ה א': שירי פרוזמיות כו', בטליתות של מצוה דאסור לקנח כו'. ועיין להלן סימן ש"ח סעיף י"ג:

משנה ברורה

(ט) שבלו — עיין בפמ"ג שכתב דטלית של מצוה שנפסקו ציציותיו לא יעשה ממנו מכנסים דהוא בכלל תשמיש מגונה ואפילו מטלית קטן אסור:

(י) ואינו מותר וכו' — כצ"ל. [ארה"ח וכן משמע מהגר"א]:

(יא) לקנח וכו' — ר"ל אפילו לקנח הטיט מעל רגלו [כן מוכח מר"ן בפי"ג דשבת]:

(יב) המגונה — אבל לשאינו מגונה שרי ובעוד הציצית עליו אם רשאי להשתמש בהטלית תשמיש שאינו מגונה דעת הע"ת דשרי דדוקא בציצית אוסר המחבר בס"א ולהט"ז אסור וכן הסכים הפמ"ג וכתב דטלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו הציצית אבל ט"ק פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה אפילו בעוד הציצית עליו דהא לבוש הדיוט הוא ורשאי לשכב בו בלילה וכבסמוך:

(יג) זורקן — ר"ל לאשפה ואפילו הי"א הנ"ל דאוסר בציצית גופא משמע דמודה בזה:

ביאור הלכה

כף החיים

(ו) סעיף ב: טליתות של מצוה שבלו וכו׳ — כתב הרב בית יהודה סימן כ״ט, דמותר לעשות מטלית גדול טלית קטן. והביאו פתחי עולם אות ד׳. אבל הרב לב חיים ז״ל סימן צ״ב פקפק בזה, משום דעל פי הסוד טלית גדול יש בו מעלה רבה על טלית קטן. והאמת אתו, עיין בדברינו לעיל סימן ט״ז אות א׳ ד״ה אמנם, ובשער הכוונות סוף דרוש ו׳ מדרושי ציצית. וכן כתב בן איש חי פרשת לך לך אות כ״ה. מיהו אם נתבלה מקצתו ואין ראוי ללובשו, יוכל לעשות מחלק החזק שבו טלית קטן, ואין חשש בזה לכולי עלמא. בן איש חי שם:

(ז) שם: ואינו מותר לקנח — כן הוא בר״ן שמביא בית יוסף שלפנינו, וכן גריס ר' זלמן אות ב׳. ובקצת ספרים כתוב ואינו רוצה לקנח. וכתב הברכי יוסף אות ב׳ דהיא הנוסחא האמיתית. אבל המאמר מרדכי אות ג' כתב נוסחת ואינו מותר לקנח היא היותר נכון, יעויין שם:

(ח) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש מגונה וכו׳ — והוא הדין בטליתות של משי, שלסברת מרן ז״ל בסימן ט׳ סעיף ה׳ שחיובן מדרבנן, שייך בהו משום ביזוי מצוה, ואסור לקנח עצמו בהם וליחד אותם לתשמיש מגונה, שהרי נר חנוכה דרבנן, ואמרו: אסור משום ביזוי מצוה. פרי מגדים באשל אברהם אות א׳:

(ט) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו׳ — ואותם שנוהגים לזרקם בבית הכנסת, והשמשים מקנחים בהם נרות בית הכנסת וגם ידיהם המלוכלכים בשמן, זה נקרא תשמיש מגונה ואסור. בן איש חי פרשת לך לך אות ך׳ והוא פשוט:


(י) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו׳ — ואי רשאי לעשות בו תשמיש הדיוט כתב עולת תמיד אות ד׳ דשרי אי אין תשמיש מגונה ואפילו בעוד הציצית בו. אבל האליהו רבה אות א׳ חלק עליו וכתב דאינו מותר אלא אחר שהסיר ממנו הציצית יעויין שם. והפרי מגדים באשל אברהם אות א' כתב, דלהט״ז באות ג׳ שכתב דטלית להמחבר חמיר מציצית, לו נראה דיש לומר טלית של תפילה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו ציצית, אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה, דהא לבוש הדיוט הוא ואפילו לשכב בלילה רשאי, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם אות ד׳. מיהו לדידן שמכוונים בטלית קטן ללובשו משום מצוה, יש להחמיר כמו שכתבנו אות ב׳ יעויין שם:

(יא) טלית שנפסקו ציציותיו אי רשאי לעשות מכנסיים, יראה דלא אריך למעבד הכי, דתשמיש מגונה אסור. ואפילו מטלית קטן. פרי מגדים אשל אברהם שם. פתחי עולם שם:

(יב) לעשות טליתות ממלבושי כומרי עכו״ם, מותר. אבל מה שמשתמשים ומלבישין עצמן כשהולכין לעכו״ם, אין לעשות טלית מצוה מהם, עיין יורה דעה סימן קל״ט סעיף י״ג. אליהו רבה אות א׳. פרי מגדים אשל אברהם שם. פתחי עולם שם. ועיין בית יוסף גם כן שם. ועיין בחוות יאיר סימן קס״ג שכתב: פעם אחת נשאלתי, שקנה יהודי מעכו״ם מפה מרוקמת ומצויירת יפה שבו מכניסין התוגרמים ילדיהם כשמכניסים אותם לאומנותם על ידי כומריהם, וביקש לעשותו מפה לספר תורה, ואסרתי. וכאשר היה מוהל לקחו ללפף בו הילדים שמל, ולא מחיתי בידו, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם שם:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש