שולחן ערוך אבן העזר קמה י

שכיב מרע שנתן גט לאחד ואמר לו: זכה בגט זה לאשתי, כדי שלא תפל לפני יבם, ומת קדם שיגיע לידה, הרי זו ספק מגורשת, וחולצת ולא מתיבמת:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

הרי זו ספק מגורשת דבעיא היא בגמר' אי הוה זכות לה דלא תצרך לידי יבום דסני' ליה ליבם א"ד דזימנין דרחמ' ליה וטב למיתב טן דו וחוב הוא לה ונשאר בתיקו ע"כ חולצת ולא מתייבמת ואי לא מיסתפינ' מחברי' אמינ' מלת' חדת' דהיינו דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלל כדאית' בסי' א' בהג"ה והב"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנ' וא"כ בודאי זכות הוא לה שלא תצרך לידי חליצה וא"ל דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' אם הטעם בטל האידנ' דהא איתא בי"ד סימן קי"ו גבי גלוי שהיה אסור בימי (התלמוד) ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר כ"ש כאן שיש איסור בינינו לייבם שאין לחוש לאסור בשביל דרחמ' ליבם ותו דהא מצינו בסימן ק"מ סעיף ה' בהג"ה אם הבעל מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר הגט יכול לזכות לה גט הלא אמרי' טב למיתב טן דו וא"כ כאן נמי נחלק בזה כנלע"ד. ש"מ שמגרש אסור ליחד עמה אפילו הוא חולה ביותר עיין בב"י סימן קמ"ח:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}