שולחן ערוך אבן העזר קמה ג

הרי זו גטך מעכשו, או מהיום, ולאחר מיתה, ומת, הרי זה ספק מגורשת, שמא אחר שאמר: מעכשו, חזר בו מלשון מעכשו, וסמכה דעתו על לאחר מיתה.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מעכשיו או מהיום כו' הכי ס"ל לחכמים דספק הוא כיון דלא סיים אם מתי דהוא לשון תנאי בבירור אלא בזה דולאחר מיתה דלא תנאי בבירור יש לנו לחוש דמתחלה היה בדעתו לומר מעכשיו לחוד וחזר מדעתו ואמר דוקא לאחר מיתה ונמצא דאינו גט א"ד דגם האי לישנא הוה תנאי ואזלינן לחומרא ובטור כ' בשם הרמ"ה שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוה ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוה גט עכ"ל ואיתא בקידושין סוף דף נ"ט הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל' יום וקידש שני תוך ל' אמר רב מקודש' ואינה מקודש' לעולם היא בספק ואסורה לשניהם ושמואל אמר אינה בספק אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין וחיילי קדושי שני דמספקא לרב בהאי לאחר ל' יום אי תנאה הוה אי לא אחזור בי תוך ל' יהיה קידושין מעכשיו אי חזרה הוה ממה שאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום הלכך לעולם היא בספק אי חיילי קדושי שני או לא ושמואל ס"ל דתנאה הוה בבירור הלכך כל ל' יום הוה קידושין תלוים שמא יחזור בו ומל' יום ואילך גמרו קידושין דראשון ואמרינן שם דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט ופרכינן ונימא רב הלכה כחכמים דגבי גט דמספקינן בזה ושמואל נימא הלכה כר' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן ה"א התם דלרחוקי אתי אבל כאן דלקרובי קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הוה ואי אמר שמואל הלכה כר' ה"א התם דאין גט לאחר מיתה ולא אמר אינש מילי בכדי אלא ודאי דתנאה הוה אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' יום אימא מודה ליה לרב צריכא ובטור סי' מ' פוסק בקידושין כרב דספיקא הוה ומסתמא לכאורה פליג הרמ"ה גם שם דבמעכשיו ולאחר ל' ליכא ספיקא כמו כאן וקשה דקי"ל הלכה כרב באיסורא ובדרישה הקשה על הטור למה לא הביא בסי' מ' דברי הרמ"ה האלו וכ' על קושייתו דיש ליישב בדוחק כו' ונלע"ד דהכל ניחא דרמ"ה ס"ל מדהזכירו כאן מהיום ולאחר מיתה ולא זכרו מעכשיו וגבי קדושין הזכירו מעכשיו ולאחר ל' ולא (מעכשיו) צ"ל (מהיום) ודאי י"ל דדוקא קאמר כאן בלשון זה ושם בלשון אחר והיינו דהכא ליכא ספיקא לכ"ע אלא במהיום ובקדושין הוה ספק אפי' במעכשיו לרב והוא מטעם זה דזה פשוט דכל המגרש סתם הוה גט מעכשיו וא"כ כל האומר ל' מעכשיו או מהיום ותו לא ודאי קשה דלמה לו זה כיון דסתמא כך מ"ה ס"ל להרמ"ה דכאן אין שום צד לומר חזרה הוה אלא באומר מהיום ולאחר מיתה ולא מעכשיו ודאי במעכשיו א"א לומר חזרה היא דאי תימא דמתחלה לא היה בדעתו לומר רק מעכשיו בלחוד הא ודאי ליתא דא"כ לא נימא כלל האי מעכשיו (כי) לא צורך (הוא) ואלא ודאי (מוכרח לומר) דהיה בדעתו לגמור אם מתי דהיינו תנאי (וחזר בו ואמר ולאחר מיתה) הא נמי ליתא דא"כ לאיזה צורך הוא חוזר מדבורו ואומר לאחר מיתה כיון דעיקר כוונתו לפטור אשתו מיבום הא שפיר הוה פטורה אם היה גומר דבורו כמו שעלה מתחלה על דעתו דהיינו אם מתי אלא ודאי דע"כ אין כאן חזרה כלל והאי (מהיום) ולאחר מיתה י"ל שפיר אזהרה דהיינו מתחלה חיה בדעתו לומר מהיום אם מתי אלא דנתחרט ומתירא דלשון מהיום משמעותו סוף היום ואפשר שימות תכף ואע"ג דכתב הטעם בסמוך דלהרמ"ה הוה מעכשיו כמו מהיום מ"מ לא כ"ע דינא גמירא והוא יטעה בכך וע"כ נמצא שתהיה זקוקה ליבם אותה שעה שבין מיתה לסוף היום ושוב לא יועילו הגירושין מלהפקיע הזיקה ע"כ הוא חוזר מלשון זה ואומר לאחר מיתה כלומר תכף אחריתה יחול הגט ולא תהיה זקוקה כלל וחוזר ממ"ש תחלה מהיום וכיון די"ל חזרה הוה ע"כ הוה ספק משא"כ באומר מעכשיו כו' הוה ודאי תנאי מטעם שאמרנו אבל בקידושין שפיר יש לנו לומר גם במעכשיו דהיינו שמתחלה היה בדעתו לומר דרך תנאי אם לא אחזר בי תוך ל' יום תהיה מקודש' לו ואח"כ נתחרט לעשו' לה נחת רוח ולומר שלא יהיה תנאי כלל דאם יבא לך איזה הגון לך בעיניך יוכל לקדשך רק אם לא יזדמן אזי תהיה מקודש' לי אחר ל' יום ע"כ הוה שם בקדושין ספק בין אומר מעכשיו ולאחר ל' או מהיום ולאחר ל' משא"כ בגט הוה ספק דוקא במהיום ולא במעכשיו דבר זה פשוט להתלמוד דכך הדין בספק דגבי קדושין בתרווייהו וגבי גט בחד מאן דס"ל ספק חזרה הוה דינ' שוה בכל מה דשייך בו ספק ע"כ הוצרך בגמרא למעבד צריכותא ע"ז ומו"ח ז"ל תירץ קושיו' הבעל דרישה דגבי גט דניחא ליה שלא תפול לפני יבם אי אמר מעכשיו דעתו היה לגרש מיד דאי לאחר הגט כל מה שיוכל היה אומר מהיום משמעו מעת שאני בעולם כו' ואינו מיושב דשמא הוא יוד' האמת דמהיום הוה כמו מעכשיו ותו דא"כ שנתכוין ע"ת היה לו גם כן לומר מהיום כדי לאחר מה שיוכל ומה לו להקדים ולפי מה שכתבנו ניחא הכל בס"ד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}