שולחן ערוך אבן העזר קכז ט

גט שזמנו מאוחר, כשר לגרש בו. ואפילו נתנו לה מיד, אין הגרושין חלין עד הזמן הכתוב בו. ויש פוסלין גט מאוחר:

מפרשים

בית שמואל

(טו) גט שזמנו מאוחר: שנכתב ונחתם בחשון וכתב זמנו בכסליו בזה פליגו לשיטות תוס' והראב"ד כשר אלא לשיטות תוס' אין הגט חל עד כסליו ולהראב"ד היא מגורשת מהיום הנתינה ולתוס' ליכא שום חשש לא משום זנות ולא חשש משום פירי דהא הגט אינו חל עד כסליו אלא לראב"ד קשה שמא תאמר שזנה אחר הגט ומזמן הגט אין ראיה דהא הגט לאו בזמנו נכתב בשלמא לענין פירי אין חשש משום דס"ל דהיא מחלה לבעל הפירות עד כסליו כיון שידעה שנכתב הזמן בכסליו אלא משום זנות יש לחוש וכן הקשה הב"י ומה שתירץ דדומה כאלו אם היה כותב שבוע פלוני או שנה פלוני לכאורה אין לו דמיון לשבוע ושנה דהא כאן אין בו כלל זמן מבורר כל אימת שתזנה י"ל שהיה אחר הגט ואפשר דס"ל כל שאינו הזמן מבורר עליה להביא ראיה מאחר שתקנו חז"ל לכתוב זמן מבורר וכן משמע ממ"ש בפרישה בשם מהרש"ל ס"ק ט"ז ול"ד לאם אין כותב זמן כלל דשם לא נעשה כלל כתקנות חז"ל פסול אף על פי דא"י לתפוס עליה אבל כאן כתיב ביה זמן אלא דה"א דיכול לתפוס והוא ס"ל כל כה"ג א"י לתפוס עליה כיון שאין מבורר בו זמן להדיא עליה להביא ראיה ודעת הרשב"א נוטי' גם כן לדברי הראב"ד ונ"מ גם כן אם קדשה אחר להראב"ד תופסים בה הקדושין וכן משמע מהרא"ש לחומרא ס"ל כראב"ד דתופסים בה קידושין של אחר ופוסק כתוס' לחומרא ולא לקולא ועיין תוספות פ' הזורק דף פ' כשאחרוה הזמן אם צריכים העדים להיות שם באותו מקום באותו יום הנכתב בגט:

(טז) ויש פוסלין: היינו הרמב"ם כתב המגיד שאין חשש משום שמא יחפה עליה אלא גזרי' אטו מוקדם ובכ"מ כתב דס"ל להרמב"ם כשיטת הראב"ד דהגט חל מיד ואתי לחפות עליה כמ"ש בסמוך וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן ולא חיישינן שמא יחפה עליה וי"ל בדוחק ויותר מסתבר דס"ל הטעם משום פירות כמ"ש בתשובת ריב"ש סימן קי"ז וסבירא ליה נמי כשיטות הראב"ד דהגט חל מיד ולא ס"ל הטעם דמחלה לו מ"ה פסול דהיא תפסיד הפירות עד אותו יום לפ"ז נשמע גם להרמב"ם הקידושין תופסין בה ואם הגט נכתב בתשרי וכתב הזמן בחשון ונחתם בחשון כשר כיון החתימה היה באותו זמן, המגיד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}