שולחן ערוך אבן העזר קיז י


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בא על אשתו, ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים (פירוש כגון תחת בית השחי ותחת הדדים וכדומה) או בכף הרגל, אין שומעין לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וידע ונתפייס.

הגה: ואם שהה עמה שלשים יום, אינו נאמן לומר שלא בעל (מהרי"ק שורש ק"ה):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(יז) ושהה כמה ימים:    בכסף משנה כתב דלרבות' נקט שהה כמה ימים דפשיט' אם בא מיד אחר שבעל אין שומעין לו דמיד ששתה בכוס ודאי בדק ומחל אלא אפי' שהה כמה ימים דמוכח מילת' דלא הכיר בה עד עכשיו דמלא בא מיד אחר שבעל:

(יח) שהה עמה ל' יום:    תמיה לי דפליגי רבי מאיר ור' יוסי בירושל' (הוב' פלוגתתם בב"י סי' ס"ח סק"י) ס"ל לר"מ טענת בתולי' עד שלשים יום דעד שלשים יום מוקים אינש אנפשיה ר"י ס"ל בנסתרה מיד ובלא נסתרה אפי' לאחר ל' יום ולא ס"ל הך סבר' דמוקים איניש אנפשיה ופסקו כל הפוסקים כר"י והוא פסק כר"מ הפך כל הפוסקים וכן סתם לעיל סוף סימן ס"ח הרב ב"י כר"י וגם הרב מהרי"ק בעצמו כ' דקי"ל כר"י מחבירו ואף על גב דר' יוחנן מוקי ביבמות דף קי"ב סתם מתני' כר"מ וא"כ מסתמ' הלכת' כוותיה מ"מ רבא דהוא בתראה מוקי ליה אפי' כר' יוסי וכו' עכ"ל מהרי"ק:
 

בית שמואל

(יט) בא על אשתו:    כ"כ הרמב"ם וס"ל הסוגי' דעדיין לא בא עלי' אלא בבא בטענה אחר החופה בזה אית' בש"ס אף על גב דאית לה חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בדקה י"ל דלא בדקה כי יש לו חזקה גם כן אין אדם מתפייס במומין אבל בעת הביאה בודאי בודק וראה המומין ותו אין לו טענה וכתב המגיד אפילו אם בא עליה אם טוען שלא ידע המומין טענתו טענה אא"כ בא עליה ושהה אח"כ אז אמרינן בודאי ידע המומין ובכ"מ כתב מ"ש הרמב"ם ושהה עמה ל"ד וחולק על המגיד, ובש"ג כתב אפילו בא עליה ושהה טענתו טענה ואמרינן אין אדם מתפייס במומין ועיין במהרי"ק שורש ק"ה ועיין ב"ח סי' ע"ט מפרש ג"כ מ"ש הרמב"ם בא על אשתו ושהה דוקא ובפרישה שם מפרש דברי הרמב"ם ככ"מ או או קאמר בא עליה אפילו לא שהה או שהה ולא בא עליה אין לו טענות מומין ואז אית לה כתובה גם משמע דהיא מקודשת בודאי אף על גב אם נמצא בה מומין אפילו לא התנה על מומין אין לה כתובה והכתובה שכתב בטלה מ"מ אם שהה מחל לה ואית לה כתובה וא"ל איך תגבה עם כתובה זו דהא הכתובה בטלה צ"ל דאינה בטילה אא"כ כשהוא מקפיד על המומין כמ"ש בסי' ל"ט אבל כשאינו מקפיד אז הקדושין קידושי ודאי הם וע"ש:

(כ) ואם שהה עמה ל' יום וכו':    בש"ס ס"פ ב"ש פליגי ר"מ ור' יוסי לר"מ י"ל אפי' שהה ל' יום דלא בעיל אותה ולר"י מיד שנסתר עמה אמרי' דבעיל והלכתא כר"י והקשה בח"מ למה פסק הרב רמ"א ואם שהה וכו' דהיינו כר"מ דהא לר"י אם נסתר עמה אמרינן דבעיל אפילו לא שהה ואם לא נסתר עמה אפילו לאחר ל' יום יש לו טענת בתולים, ולכאורה נראה הרב רמ"א פסק כן אליבא אוקימתא דרב' שם דאמר אף לר"י לא אמרי' דבעיל מיד היכא דאיכא איזה טעם דלא בעיל כי הא דאמר שם ביבמות אמרינן דמוקי נפשיה עד ל' יום משום דמזבז בזיז מינה אבל יותר מל' יום בודאי לא אוקמי נפשיה אף על גב דקי"ל ביבמה אפי' תוך ל' יום צריכה ממנו גט כמ"ש בסי' קס"ז היינו לחומרא אמרינן שמא בעיל אותה לכן צריכה גט ממנו אבל לקולא י"ל דלא בעיל כן ה"ה להוציא ממנו הכתובה י"ל דלא בעיל כן ה"נ י"ל כשראה המומין לא בעיל כי קודם שבועל בודק אם יש בה מומין ואם בדק וראה המומין ובעיל אז בודאי מחיל אבל כל זמן שלא בעיל י"ל דלא מחל ועדיין לא גמר בדעתו אם ימחול לכן כל זמן שלא בעיל י"ל דלא מחיל אבל שהה ל' יום אז בודאי לא אוקמי נפשי' ובעיל ומחיל:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש